דברי נחמיה אבן נזר קיד

דסי' קכ"ט סקמ"ג למד מעצמו שיש לפרש כן בתוס' (ע"ש דק"ו ע"ד ד"ה אחת שיש לומר). וא"כ יש לומר אלו ראה שכמה פוסקים תופסי' פי' זה לעיקר לא היה חושש למה שבעיניו נראה פי' זה לדוחק ואולי היה סומך ע"ז להקל אפי' לכתחילה בשה"ד. ועכ"פ בנשאת לפה"נ יש בכ"ז כדי סמיכה דלא תצא. ובפרט לפ"מ שנת' לעיל שכ"מ ממהרי"ק ומהרא"י ומהרמ"פ וש"פ. אך אחת היא שהוסיף הגרע"ק חומרא ססי' ק"כ. דכל שיש בו משום לעז. כיון שנוהגין בתי דינים לפוסלו שוב ע"כ קיימי סהדי עלה. ויש לומר דאף העיטור דלא חייש ללעז מ"מ כיון דסוף סוף הב"ד יפסקו דפסול אף שאין ההוראה כדין מ"מ קיימי העדים עלה ומיפסל משום עדים דחתמי אשקרא (ונראה דר"ל דלפ"ז אפילו בנשאת יש לומר דתצא כיון דאין על מי לסמוך) ולפ"ז ה"ה שאין לסמוך בנשאת על פי' הרא"מ בתוס' ושאר פוסקים דיש לומר דאף לפ"ז אין לפסול משום לעז מ"מ כיון דלדידן דחוששין לפסול מכח דברי הרא"ש וכה"ג שוב גם התוס' יודו דפסול מטעמא דעדים חתמי אשקרא. אלא שצ"ע דא"כ לעולם לא נוכל לסמוך בדיעבד או בשה"ד על דעת המקיל שנאמר שגם הוא מודה כיון שלכתחילה או שלא בשה"ד נוהגין לפסול שוב קיימי העדים עלה ופסול משום עדים כו'. והרי בכמה דוכתי מצינו שסומכי' בשה"ד או בנשאת על דעת המקילים. וצ"ע בזה

ועתה אבוא למה שפקפק כ"ק שי' על דברי הגאונים הנ"ל. הנה מ"ש על הבי"מ שמה שצידד להקל אפילו בתוספת כהן בהמגרש הוא נגד דברי החמ"ח כו' עד לבסוף כתב שאין כן דעת כל האחרונים והג"פ סקל"א ושגם הבי"מ לא הקיל כלל כ"א באבי המתגרשת. כבר נתבאר הנלפע"ד בזה. ומ"ש בשם הגרע"ק דשם כהן אין צריך לכותבו אפילו לכתחילה כו' כמ"ש מהרא"י כו'. ועפ"ז השיג עליו כדרך שהשיגו הפוסקים על הב"י בפי' דברי מהרא"י. לפה"נ אינו ענין זל"ז. דהרב"י כתב להקל אפילו בדאיכא שני יב"ש ולא כתב הכהן שכן נראה ממהרא"י ססי' ו' במש"ש ועוד או' הגאון כו'. וע"ז ודאי שפיר השיגו דשם משמע להיפוך. אבל הגרע"ק לא איירי כלל בשני יב"ש וגם לא תלה כלל במהרא"י אלא מתחילה כשרצה להקל מצד שכל שלא היה בנוסח הגיטין בימי חכמי המשנה (דוקא) לא נכנס בכלל גזירתם. ע"ז כתב דכהן ודאי לא היה מהנוסח (אז) כו' וכמ"ש בפסקי מהרא"י כו'. וזה ודאי מפורש במהרא"י שם ממתני' דאם היו מסומנים כו'. אבל מ"ש בסוף תשובתו צד להקל עפ"י הפי' (דרא"מ) בתוס' דתלוי במה שצריך לכותבו וכהן אין צריך בזה לא כתב כלל כמ"ש מהרא"י. אלא דלאותו פי' אין לחלק בין שטרות לגיטין וראיית ר"ת כפשוטו כו' כדלעיל. ומפורש בתוס' דבשטרות אין צריך לכתוב הכהן. וה"ה בגיטין. ומ"ש כ"ק שי' וע' בס"ש כמה נתלבטו הגדולים אם הוא כהן ולא כתב כהן דמהרי"ט ומהרא"ש פוסלים כו' א"כ אם שינה בו ודאי יש לפסול לכ"ע. לפה"נ זהו ע"ד שהוכיח הג"פ סקל"א מכח הפלוגתא דהר"י מוינא ומחלוקתו. וכבר כתבתי בזה. ומ"ש עוד וז"ל ועוד כו' כבר השיגו על הב"י בפי' דברי מהרא"י כו' וכ"כ במכמ"א דכיון שלא הצריך לכתוב שום הפרש ש"מ דכהן צריך עכ"פ לכתוב כו וכיון דלכתחיל' ודאי לכ"ע צריך לכתוב כהן אלא שיש פוסלים אף דיעבד כשלא כתב לא דמי כלל למקום לידה. דהתם היינו משום שאף לכתחילה אין צריך. כמו שהאריך בזה המכמ"א ש"ג וכ"כ הפנ"י כו' לפ"ז בשם כהן במגרש שהוכיחו מש"ס דכתובות שגם בימי אמוראי' כתבוהו לא דמי כלל למקום לידה עכ"ל ולא עמדתי על כוונתו דאיך אפשר להחליט דלכתחילה לכ"ע צריך לכתוב כהן. ומשמע אפי' בשטרות כמ"ש שהוכיחו מש"ס דכתובות. ושם איירי בשטרות. והלא התוס' והרא"ש וכל סיעתם כ' בהדיא דאין צריך. ושמש"ה אפי' כתב כהן ואינו כהן כשר בשטרות עכ"פ. וכבר כתב הס"ש דראיית ר"ת מהך דכתובות הוא להיפוך ממה שהוכיח הר"י מוינא משם. וגם הג"פ הרי תמה למה לא דחה הב"י דבריו מתוך דברי התוס' ורא"ש וסיעתם. ולתירוץ הא' ע"כ הר"י אזיל בשיטת החולקים ופוסלים במקום לידה. ואף לתירוץ הב' שכתב לחלק בין שטרות לגיטין. ע"כ היינו שלעיקר הדין דהרי"ו בגיטין אין ראיה לסתור מתוס' ורא"ש. אבל הראיה מכתובות ע"כ נסתר (לשיטת הג"פ עכ"פ. שפי' הראיה דהרי"ו לענין הדין דפסול כו' ע"ש לעיל ועוד דלפ"מ שתופס כ"ק שי' ליסוד מוסד כמו שהאריך המכמ"א והפנ"י במסקנתו. והוא פי' הרא"מ דלעיל דהכל תלוי אם צריך לכתוב לכתחילה או אין צריך. כבר נתבאר דלפ"ז לא ס"ל לתוס' כלל החששא דלעז וכמ"ש המכמ"א שם בש"ג. ולפ"ז לפה"נ אין מקום לחלק בין שטרות לגיטין כתירוץ ב' דג"פ. אלא ראיית ר"ת כפשוטו דגם בגיטין כשר. וכמ"ש המכמ"א בהדיא בשע"ד סי' כ"ז הובא לשונו לעיל (ולומר דכ"ק שי' לא ס"ל הכי אלא דמ"מ יש חילוק. דבשטרות אין צריך לכתוב כהן. ובגיטין צריך כו'. ג"כ רחוק. דמנלן. והגם שיש סמך וסעד לזה מדברי בעה"ת שבב"י ח"מ רסי' מ"ט שכתב לחלק בענין תקנת ר"ג בכל שום. בין גיטין לשטרות וסיים וכן אם היה כהן כו' אין צריך להזכיר בשטרות. מ"מ קשה להמציא פי' חדש בתוס'. ולא מצינו פי' זה בתוס' בשום פוסק. וכ"ש דלא משמע כן מדברי כ"ק שי' שכתב שהוכיחו מש"ס דכתובות כו' וכנ"ל). והנה לפה"נ מדברי כ"ק שי' הנ"ל הא דפשיטא ליה דלכתחילה לכ"ע צריך לכתוב כהן. בא ע"ז מב' וג' צדדים. א' מכח הא דהשיגו על הרב"י בפי' דברי מהרא"י דססי' ו' דכיון שלא הצריך לכתוב שום הפרש ש"מ כו'. והב' מכח דברי הר"י מוינא שבמהרא"י סי' ז'. והוא מב' פנים. א' כיון שפוסל אף דיעבד כשלא כתב (לפ"ד מהרי"ט ומהרא"ש). א"כ לכאורה ודאי דכ"ש דלכתחילה צריך לכותבו. ולפ"ז יש לומר דגם החולקים עליו לענין דיעבד יודו לו לענין לכתחילה. והב' מגוף הראיה שהוכיח מגמ' דכתובות כו'. והנה מהך דמהרא"י ססי' ו' אין ראיה. דכבר נתבאר דשם איירי בדאיכא שני יב"ש. ובזה גם התוס' מודים דצריך לכתוב כהן לסימן כדאי' במשנה דפ' ג"פ. וכמ"ש התוס' בכתובות שם דבכה"ג מעלין משטרות ליוחסין כו' ע"ש (ודברי המכמ"א שע"ד סי' כ"ב בלא"ה צ"ע כמשי"ת אי"ה בסמוך). ובהך דהרי"ו שבמהרא"י סי' ז' הנה (מתוך שאינם לשונו ממש ולא לשון מהרא"י כ"א נראה שאיזה תלמיד כתב מה ששמע ממהרא"י בשמו ע"י מהר"א והרי הורק מכלי אל כלי כמה פעמים. ובאו בדברים קצרים ומסופקים ע"כ) רבו בו הפירושים. ודרך כלל יש ב' פירושים דמהרש"ך ומהרא"ש שבג"פ פירשו שעיקר דינו לפסול בחיסר כהן הוא משיקול דעתו וסברתו בלחוד. והראיה מכתובות הוא לענין המנהג (לחזקו) שכן נהגו ג"כ בימי האמוראים. ומעין זה נראה מדברי מהרי"ט שבס"ש (כמשי"ת). והג"פ וכן המכמ"א כל א' לפי דרכו. פירשו. שהראיה היא לענין עיקר הדין דפסול. והנה על פי' הג"פ כבר כ' הגאון בי"מ שאין לחוש לדבריו שפירושו רחוק מן האמת הן מצד הלשון והן מצד עצם הפי' דליתא כו' ע"ש. והגרע"ק ז"ל שתק ליה ע"ז. וכמו"כ ויותר מכן לפע"ד יש לומר על פי' המכמ"א. וגם דא"כ שהוא הביא ראיה מגמ' דכתובות שפסול והיינו אפי' בשטרות. וזה ודאי נסתר מדברי התוס' ורא"ש וכל סיעתם. א"כ לא היה לנו לחוש לדבריו כלל. וכמו שבאמת קיי"ל בח"מ רסי' מ"ע (ובעה"ת) בפשיטות בלי חולק דאין צריך כלל לכתוב בשטרות הכהן. והגם שהמכמ"א לפי דרכו שהכל תלוי לפי חוזק המנהג לפי זמנו) נראה שרוצה להסכים לזה גם דברי התוס' והרא"ש. וסיים מדברי כולם למדנו כו'. ולפ"ז יש לומר שגם מהא דקיי"ל בח"מ לא קשה דרק בגיטין נתחדש מנהג חזק. ולא בשטרות כלל כו'. הנה ממ"ש שם אמנם מרן בשו"ע כו'. נראה שמבטל דעתו. גם באמת דרכו נשגבה בעיני (ורחוק מאמת לפענ"ד יותר מפי' הג"פ). חדא שכבר כתב הבי"מ שמדברי הרי"ו משמע שראייתו היא רק שכן נהגו כו'.