דברי נחמיה אבן נזר קיב

דירה כנ"ל נדחק המכמ"א בש"ג שם לפרשו בלשון לכתחילה ע"ד פי' הרא"מ. ועכ"פ אינו ע"ד פי' הרח"ש

ומהרא"י בסי' קל"ח שהשיב לחכם א' שרצה להקל בשינה שם האב עפ"י דברי ר"י ור"ת) והביא ראיות דאין צריך לכותבו. וחולק עליו מהרא"י מצד שדחה ראיותיו וס"ל דצריך לכתוב שם האבות. משמע דאלו הוה ס"ל דאין צריך היה מודה להחכם דגם שינוי אינו פוסל. והרי בשינה שם האב ודאי שייך לעז דודאי אדם נקרא ע"ש אביו. (וכמ"ש הרא"ש בתשובה). אע"כ ס"ל דהתוס' (ושאר פוסקים) לא ס"ל כלל החששא דלעז שברא"ש. והא דלא חששו לדברי הרא"ש כלל (וכמדומה שבשום מקו' לא הזכיר מהרא"י החששא דלעז). מובן דהיינו משום דבלא"ה לכתחילה חושש מהרא"י לדברי ראבי"ה הפוסל אפי' במקום לידה כמ"ש סי' קצ"ז. אלא שבדיעבד ובשה"ד סומך על דברי ר"י וסיעתו. ובכה"ג סומך אמ"ש התוס' בשם ר"י. ובהכי אש"נ מה ששם בסי' קל"ח משמע דס"ל דאם כתב עצמו בגט ע"ש אבי אביו כשר דבני בנים הרי הם כבנים. ואלו בסי' קפ"ד רוצה לאוקמי תשו' הרא"ש בכה"ג. ואעפ"י שבני בנים ה"ה כבנים פסול מפני הטעות כו'. ועי' ג"פ סקנ"א הניח זה בצ"ע. ולפי הנ"ל א"ש דבסי' קפ"ד קאי אליבא דהרא"ש. ובסי' קל"ח כתב דעתו לדינא. ולא חייש לטעות הרואים. ועי' מהריב"ל סוף ח"ב כתב בהדיא שממהרא"י נראה כפירושו בתוס' והיינו מדנקט לשון דיעבד בסי' קל"ח (וקצ"ז). והמכמ"א בשע"ד הוכיח שע"כ (לדחוק) שהוא ע"ד פי' הרא"מ הנ"ל, והגם שהוכחתו לכאור' אינה מוכרחת (ואפשר יתבא' אי"ה) אבל בלא"ה לפה"נ ע"כ לומר כן מכח הראיה דמקום דירה כנ"ל. ובפרט מהרא"י שהוא מרא דהאי דינא שעתה אין כותבי' מקום דירה שאנו גולין כו' כמ"ש בסי' קמ"ב. ועכ"ז בשינה משנה שלימה שנינו שכל הי"ג דרכי' בה. אע"כ תלוי במה שצריך לכתוב לכתחילה וכפי' הרא"מ. וגם אותו חכם השואל נראה דע"כ הכי ס"ל אלא דהוי ס"ל דגם לכתחילה אין צריך לכתוב שם האב מעיקר הדין. וכדעת העיטור ולשון הרח"ש בתשוב' שכתב טוב להזכיר כו'. שהובא במכמ"א שם סי' כ"ו וג"פ סקמ"ג

ומהר"מ פאדוו' שבסי' ה' ובסי' י"א מבואר דס"ל בשינה שם הנהר שתלוי בפלוגתא דר"ת ור"י עם ראבי"ה. ובסי' ל"ה מתבאר שגם שינה שם האב תלוי בפלוגתא זו. א"כ גם מדבריו יש להוכיח כנ"ל אליבא דמהרי"ק ומהרא"י דעכ"פ לא ס"ל כפי' הרח"ש. אלא שמלשונו בסי' ה' משמע יותר דס"ל ע"ד פי' הרא"מ. ואלו מדבריו סי' ל"ה היה נראה דס"ל ע"ד פי' מהריב"ל. אבל לפ"מ שנדחק המכמ"א בדברי מהרי"ק ומהרא"י לפרשם ע"ד פי' הרא"ם.. ה"נ יש לדחוק בדברי מהרמ"פ (וס"ל דשם האב אף לכתחיל' אין צריך מעיקר הדין וכנ"ל אליבא דהחכ' השואל שבמהרא"י) ומבואר שם סי' ה' שגם הר"ש ב"א שבתשו' מיימוני והר"ר אביגדור כ"צ שבחי' מרדכי הכי ס"ל (ועל דברי הרא"כ הללו כיון בתה"ד ססי' רפ"ו. ותמיהני על המכמ"א ש"ג סי' י"ג שמתמיה על תה"ד. דלא אשכחן ליה לא במרדכי ולא בהג"מ כו'. והלא הוא עסיק שם בדברי הרמ"פ הנ"ל ואיך אישתמיטתיה שהעתיק כן מחי' המרדכי. ומבואר שם שהם הגהות לרוב שאינם במרדכי שלנו. גם מש"ש בשם הרא"מ להחמיר מטעמ' דלעז ע"כ היינו אליבא דהרא"ש וכמבואר בשמו שם בסי' ז'). ובסי' ל"ה מבואר שגם מרדכי הארוך הכי ס"ל (אפי' בשינה שם המגרש עצמו לשיטתו שגם אם לא כתב רק בן פלוני כשר. וזה לכאורה ע"כ ע"ד פי' מהריב"ל וס"ל דמקום דירה מעכב בדיעבד. או אפשר דס"ל דגם לכתחילה סגי בבן פלוני מדין המשנה כיון שמדמה לבן פלוני עד שבמשנה פ' המגרש ועי' ב"ש רסי' ק"ל. ומשא"כ מקום דירה לכתחילה ודאי צריך מדין המשנה לכ"ע). עכ"פ לפה"נ גם מתלת' עמודי הוראה אלו מהרי"ק ומהרא"י ומהרמ"פ שתופסים ג"כ פי' דברי ר"י ור"ת שבתוס' (וסיעתם זולת הרא"ש) ע"ד פי' הרא"מ. ושכן דעת עוד פוסקים מגדולי הראשונים. (ומבואר במהרא"י ורמ"פ שבשה"ד ובדיעבד יש לסמוך ולהקל)

נוסף על כל הנ"ל הרי מדברי הג"פ דסקל"ו בין בקושייתו על הב"י למה לא דחה דברי הר"י מוינא מתוך דברי התוס' והרא"ש שבהדיא מוכח מדבריהם שאפי' כתב בגט הכהן כו' מכשירים. ובין בתירוצו הראשון. מבואר שלדעתו לא זו בלבד שמדברי התוס' מוכח דלא מיפסל בתוס' כהן. אלא שאף גם מדברי הרא"ש מוכח כן. והגם שהרא"ש ודאי ס"ל החששא דלעז. צ"ל לפ"ז דגם לענין לעז הוי ס"ל שיש לדמות זה למקום לידה ולא למקום דירה. (וכסברת הבית מאיר). אלא שאח"כ בתירוץ ב' דימה תוס' כהן למקום דירה לענין לעז. וע"כ ר"ל דיש לומר כן אבל לא ברירא לי' ואדרבה משמע דפשט' דמילתא גם מדברי הרא"ש משמע ליה שמשוה גיטין לשטרות אשר לפ"ז ע"כ ליכא בתוספת כהן משום לעז וגם אח"כ בד"ה ולענין הלכה כתב כיון שמדברי התוס' והרא"ש וזולתם משמע שהם מכשירים כו' ואע"ג שיש לומר שלא הכשירו אלא בשטרות כו'. משמע שיותר משמע ליה שהם מכשירים גם בגיטין ועכ"פ מספקא ליה. וא"כ הדבר תמוה כיון שלפי' הרא"מ (אשר לפה"נ הג"פ מסכים לפירושו) ודאי שלהתוס' (וסיעתם) כשר בתוס' כהן אפי' אי אית ביה משום לעז כדלעיל (וכן לפי' מהריב"ל ושאר פוסקים הנ"ל). ולשיטת הרא"ש וכמ"כ לפי' הרח"ש בתוס' הדבר מסופק עכ"פ (וג"כ יותר נוטה להכשיר). איך ולמה החליט בסקל"א וסק"מ שהגט בטל לכ"ע. ועי' בסקמ"ט כמה נתקשה בדברי מהריב"ל למה החליט בשינה שם האב דתצא ולא סמך על העיטור דמכשיר עם שהוא יחיד בדבר. והביא ג"כ בשם הרח"ש שתמה עליו לשיטתו שלהתוס' תלוי במה שמעכב בדיעבד. ושם האב אינו מעכב ולמה תצא. וזה לא קשה כ"כ דאולי התוס' ס"ל שם האב מעכב כמ"ש הגרע"ק ז"ל. והלא ערב' צריך כו' ומעין זה כת' המכמ"א שע"ד סי' כ"ז מאן לימא לן דאינהו ס"ל בשם אביו דאין צריך כו'. גם כבר נתבאר דלפי' מהריב"ל ע"כ לא קיי"ל כהתוס' כו'. והלא הדברים ק"ו מה התם שהרא"ש פוסל בהדיא. וכמו"כ התוס' לפי' הרח"ש הרי הרא"ש ס"ל. ואף גם לפי' מהריב"ל והרא"מ אין ראיה עכ"פ להקל כנ"ל. מ"מ נראה שהיה דעת הג"פ לסמוך בנשאת דלא תצא עפ"י דעת העיטור בלחוד. כ"ש בתוס' כהן שלרוב הפי' בתוס' (וסיעתם) הרי זה כמפורש להקל. וכ"ה ודאי דעת העיטור. דלא גרע משינה שם האב. וגם להרא"ש וכמ"כ לפי' הרח"ש בתוס'. הדבר ספק עכ"פ. (ויותר נוטה להקל כנ"ל). ודאי היה ראוי להקל בנשאת עכ"פ דלא תצא. ואף לפ"מ דמסיק שם דהלכתא כהרא"ש וטור דבתראי נינהו נגד העיטור ושגם הרא"מ העלה כן. אין ראיה לכאן. דש"ה דהעיטור יחידאה הוא כמ"ש המכמ"א שם בשם הרא"מ והרא"ש פוסל בהדיא. משא"כ כאן. דלפי' הרא"מ (ורוב הפוסקים) התוס' וכל סיעתם ודאי ס"ל כהעיטור. וגם להרא"ש ופי' הרח"ש בתוס' ספיקא הוי עכ"פ כו'. ומלבד שגם שם בשינה שם האב הרי מבואר בג"פ שחכמי עירו דהרא"מ חלקו עליו ועשו מעשה ונתנו הגט לכתחילה במקום עיגון עכ"פ ושאפשר שגם הרא"מ מודה דאם נשאת לא תצא (ומשמע לכאורה דהיינו גם בלא הוחזק בשם השינוי כו' וע"ש סקנ"ד). כללא דמילתא שמ"ש הג"פ גט בטל לכ"ע (דמשמע דאם נשאת תצא מדרבנן עכ"פ. ושזה מוסכם) צ"ע. (נם לשונו בסקל"ו שכתב אך אם המגרש כהן ולא כתב כהן אין הכרח חותך כו' דמשמע כאלו בתוספת כהן יש הכרח חותך בתוס' ורא"ש דפסול אינו מדוקדק)

שבתי וראיתי הנראה מדברי הג"פ סקל"א שכתב וז"ל פשיט' דחשיב שינה שמו כדמוכח ממה שנחלקו הפוסקים כשהמגרש כהן ולא כתב כהן כו' וע"כ לא פליגי כו' אבל אם הוא ישראל וכתב כהן פשיטא דכ"ע מודו כו' עכ"ל. משמע שעיקר יסודו הוא מכח דברי הר"י מוינא (שבמהרא"י) ומחלוקתו הוא הב"י. והוא דפשיטא ליה