דברי נחמיה אבן נזר קיא

לכאורה גם בלשון הפוסקים ראוי להיות כן. יש לומר דהרמב"ם לשיטתו דכל פסולי דרבנן שוין דאם נשאת נא תצא כו'. לכן לא שייך ע"ז לשון בטל דמשמעו דלא מהני כלום. אבל לדידן דיש הרבה פסולי דרבנן דתצא וכל הי"ג דרכים בה שהרי מתני' דשינה שמו כו' כתבו התוס' וסה"ת ושאר פוסקים דמיירי בפסולי דרבנן. וגם עיקר שינה מקום דירה למ"ש הרא"ש דהאי טעמא משום הרואים כו' הוי דרבנן (לפי הנ"ל). ותנן דכל הדרכים האלו בה. לכן על כל כה"ג יש לומר דשייך שפיר לשון בטל עם שהוא דרבנן וגם בברייתא דפ' השולח (ל"ד ב') דתני אינה מגורשת פי' הב"י סי' קכ"ט ד"ה ואם לא כ"כ כו'. דהיינו מדרבנן. (ומזה לכאורה קשה על הרמב"ם ועיקר דינים אלו לא נתבארו בדברי הרמב"ם פ"ג הי"ג י"ד ע"ש במ"מ ובג"פ סי' קכ"ט סקי"ו ועכ"פ נראה דלכ"ע הברייתא בדרבנן איירי. וע' כ"מ פ"ב דין ה' מ"ש אהא דאמרינן הרי זה גט בטל עד שישמעו קולו כו'). ודברי השו"ע דסי' ק"נ שכייל ג"כ שכל גט שאינו פסול אלא מדרבנן אם נשאת לא תצא והולד כשר כו' צ"ע לכאורה. ועכ"פ לשון גט בטל שבג"פ הנ"ל לפה"נ ע"כ צ"ל שכוונתו עד"ז ר"ל שבטל לגמרי מדרבנן). ובפרט לשון החמ"ח הנ"ל נראה דאין להעמיד יסוד כ"כ. שכל עיקרו לא בא שם כ"א לחלק בין קול בעלמא לבין פסול ממש וכמבואר בלשון הב"ש שם בשמו ע"ש

אמנם גם עיקר הדין שהחליט הג"פ שם בסק"מ וסקל"א ק דפשיטא דחשיב שינה שמו ושהגט בטל לכ"ע מדרבנן עכ"פ. הדבר צ"ע לפע"ד. שהרי מבואר בג"פ (גופ') רסי' קכ"ח (דנ"ט ע"ג) ובשאר פוסקים שהזכיר כ"ק שי' שיש ג' פירושי' בדברי ר"ת ור"י שבתוס' הנ"ל. בענין החילוק בין מקום דירה למקום לידה בדין השינוי א' פי' מהריב"ל שדין שינוי תלוי במה שצריך לכותבו לעיכובא וס"ל דמקום דירה מעכב בדיעבד אם לא כתבו. וכל שאין חסרון פוסל בדיעבד. גם שינוי אינו פוסל. וכן עד"ז פי' מהרש"א שם. ב' פי' הג"פ שם והמכמ"א שע"ג סי' ז' עפ"י דברי הרא"מ. שתלוי במה שצריך לכתחילה לכותבו (מעיקר הדין ומתק"ח). אז אעפ"י שבדיעבד אינו מעכב אם חיסר. השינוי פוסל בדיעבד. וכ"כ הפנ"י במסקנתו. וטעמא דמילתא לפה"נ הגם שלא נתבאר בדבריהם שם. ילמוד סתום מן המפורש בג"פ סי' קכ"ט סקמ"ג גבי שינוי שם האב דהיינו טעמא דכל שלכתחילה עכ"פ צריך לכותבו (מעיקר הדין) ע"כ קיימי סהדי עלה ומיפסל משום עדים דחתמי אשקרא (וכדמוכח מדברי הרא"ש). והפי' הג' הוא פי' הרח"ש דהתוס' כהרא"ש ס"ל דכל שינוי שיש בו משום לעז הרואים פוסל אפי' אם אין צריך כלל לכותבו. וכן פי' הנו"ב והפנ"י בפי' הא' וכן משמע מהב"י כמ"ש הג"פ. אמנם לב' פירושים הראשונים. לא ס"ל להתוס' כלל החששא דלעז הרואים שברא"ש וכל שאין צריך אפי' לכתחילה לכותבו (מעיקר הדין) אין השינוי פוסל בו אפילו אי אית בי' משום לעז. וכמ"ש המכמ"א שם בהדיא. וע"ש במ"ש שכ"כ הרא"מ פעמיים ושלש כו'. וא"כ מובן דמ"ש הג"פ בסקל"ו בתירוץ ב' לחלק בין שטרות לגיטין מטעמא דלעז. ע"כ היינו רק אליבא דהרא"ש ולפי' הרח"ש בתוס' שגם הם ס"ל טעמא דלעז כהרא"ש (ומה שסתם הג"פ אפשר משום דקאי התם לתרץ דברי הב"י וכבר כתב ברסי' קכ"ח דמשמע מהב"י דס"ל כהרח"ש. גם מ"ש ע"ז שכן נראה מדברי הרא"מ ע"כ היינו שהרא"מ כ"כ רק אליב' דהרא"ש וכ"ה בהדיא בדברי הרא"מ שבמכמ"א שם שע"ג סי' ז'). אבל לב' פי' הראשונים הנ"ל דהתוס' לא ס"ל החששא דלעז. אין טעם לחלק בין שטרות לגיטין ואתי ראיית ר"ת משטרות לגיטין כפשוטו לעיקר הדין דגם בגיטין כשר בתוספת כהן כו' וכ"ה בהדיא במכמ"א שע"ד סי' כ"ז. וז"ל גם ממ"ש (התוס') שר"ת הביא ראיה כו' מבואר בהדי' שהם משוים גיטין לשטרו' דכי היכי דגבי שטר כו' דכתב כהן כו' ה"ה לענין גט עכ"ל והיינו לפי שבשע"ג שם דחה דברי הרח"ש וס"ל עיקר כפי' הרא"מ שהתוס' לא חיישי ללעז כו'. וכתב שמשפט ישר בדבריהם שיסוד הבנין הוא מה שאין צריך לכותבו ואין עוד זולתו כו'. ותרתי ש"מ. א' דס"ל מדלא הזכירו התוס' החששא דלעז כלל משמע דכלל גדול אמרו שתלוי רק אם צריך או אין צריך לכותבו (לכתחילה) ולא שום חילוק אחר. והב' דחשיבא לי' כמבואר בהדיא שהם משוים גיטין לשטרות ושראיית ר"ת היא לעיקרא דדינא כו'. וכמ"ש ג"כ הס"ש (דמ"ח סע"א) אדברי המרדכי שהוא ג"כ כסגנון דברי התוס'. (וכ"ה סגנון דברי ר"ת ור"י שבסמ"ג וכן בר"ן). וגם מדברי הפנ"י שכתב ועוד נ"ל דהשתא דאתינן להכי יש לפרש דברי התוס' כפשוטן כו' משמע שזהו מסקנת דעתו. ושזהו פשטות דברי התוס' ולא כפי' הא' שכתב ע"ד פי' הרח"ש. וגם הנו"ב הרי מתחיל' כתב דלכאורה הדבר מפורש כו' ופשטא דלישנא דר"ת שגם בגיטין כשר כמו בשטרות כו'. אלא שאח"כ נד מזה מכח דברי הרא"ש (ונראה דלא ראה דברי הגדולים הנ"ל). ואף גם הרח"ש עצמו הרי עיקר מה שהביאתו לפירושו הוא מפני שלא נחה דעתו בפי' מהריב"ל מצד שהוכיח שגם התוס' ס"ל שאם חיסר מקום דירה כשר כו' כמ"ש המכמ"א בשמו. ולפה"נ אשתמיטתיה דברי הרא"ם שגם הוא פשיטא ליה שכן דעת התוס' מכח מ"ש המרדכי בשם ר"י וזהו שהביאתו לפרש שלדעת ר"י תלוי במה שצריך לכתחילה כו'. שעפ"ז דברי ר"י שבתוס' ושבמרדכי אינם סותרים זא"ז כמ"ש הג"פ רסי' קכ"ח בשמו. ויש לומר שאלו היה הרח"ש רואה פי' זה לא היה נוטה מפשטות דברי התוס'. גם מדברי הג"פ שם ובסי' קכ"ט סקמ"ג נראה כמסכים לפי' זה דהרא"מ. וגם בסקל"ו הרי מתחילה כתב שבהדי' מוכח מדברי התוס' והרא"ש שאפי' כתב בגט הכהן ולא היה כהן מכשירים. ותמה על הב"י למה לא דחה מכח זה דברי הר"י מוינא. אלא שאח"כ בתי' ב' כתב בדרך ועוי"ל דלא מכשרי אלא בשטרות כו' והיינו מטעמ' דלעז וכפי' הרא"ש כנ"ל אבל לפי' מהריב"ל ופי' הרא"מ וסיעתם נשאר כמ"ש בתחילה דמוכח בהדיא מדברי התוס' (עכ"פ) דגם בגט כשר. וא"כ לא אדע למה בסקל"א וסק"מ החליט בפשיטות כ"כ שהגט בטל לכ"ע. כיון דלרוב הפוסקים הרי זה כמפורש בתוס' (ור"ן וסמ"ג ומרדכי) דכשר. ונהי דעל פי' מהריב"ל אין להעמיד יסוד לדינא דלפ"ז ע"כ לא קיי"ל כהתוס' כמ"ש הגרע"ק ז"ל. שהרי מקום דירה קיי"ל דאינו מעכב ועתה אין כותבין כלל ועכ"ז השינוי ודאי פוסל מדין המשנה. (ונראה דמש"ה באמת ס"ל למהריב"ל לדינא כהרא"ש בח"א סי' ס"ג וסוף ח"ב). אבל על פי' הרא"מ בתוס' לפה"נ יש בו כדי סמיכה (לענין אם נשאת דלא תצא עכ"פ (ובפרט) לפי הנ"ל דמילתא דרבנן הוא כו') בפרט שלפה"נ הג"פ עצמו מסכים לזה כנ"ל ושזהו פשטות דברי התוס' (וסייעתם הנ"ל). ונתבאר שכ"ד המכמ"א ופנ"י. ושגם על הרח"ש (ונו"ב) יש לומר אלו ראה כו'

והנה גם ממהרי"ק ומהרא"י ומהר"מ פאדוו' יש להוכיח דעכ"פ לא ס"ל כפי' הרח"ש אלא או כפי' מהריב"ל או כפי' הרא"מ. דבמהרי"ק שורש ק"ו מבואר דבשינוי שם הנהר כשר להתוס'. ולכאורה הרי מבואר בג"פ סי' קכ"ח קל"ט בשם הרד"ך ושו"ת מקור ברוך שבזה שייך לעז ודומה למקום דירה. וראיתי בתשו' מק"ב הנ"ל שמכח זה רוצה לחלוק על מהרי"ק ע"ש סי' ט"ו אבל לפה"נ לא ס"ל למהרי"ק כפי' הרח"ש. אלא דהתוס' לית להו כלל החששא דלעז. רק תלוי אם צריך לכותבו או אין צריך. ובזה דומה נהר למקום לידה שאין צריך כ"א מתורת מנהג וא"ש. (וגם הרד"ך יש לומר דהיינו ספיקו שם. ר"ל אם דברי ר"ת ור"י הם כמ"ש התום ושאר פוסקים וע"ד הנ"ל שבזה דומה נהר למקום לידה. או כמ"ש הרא"ש כו' ע"ש). אלא שמלשון מהרי"ק שכתב שכל דבר שאם לא כתבו כשר כו' לשון דיעבד. היה נראה שזהו ע"ד פי' מהריב"ל אבל לפי שקשה ע"ז ממקום