דברי נחמיה אבן נזר קי

עיקר שמו נכתב היטב כמו"כ יש להקל בענין כהן באבי המתגרשת. ואף שלא הקיל שם אלא בכינוי טראנטה שהוא כינוי המשפחה יש לומר הכינוי מפורסם וידוע לכל יותר מענין כהן וכש"כ מענין לוי. ע"כ לסברתו אפשר לצדד ולהקל. אך אפי' למהרי"ט ומהרח"ש שפסלו שם יש לומר דאין ראיה מדבריהם להחמיר בנ"ד. דיש לומר שינוי בכינוי שם האבות חמור טפי והיינו משום דכיון דאם כתב הכינוי לבד של האב ולא עיקר שמו יש לומר ג"כ יוצאים בו דיעבד במקום שם האב. כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' כ"ה. דהיינו מ"ש בגמרא גיטין דף פ"ח חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות כו' ע"ש והובא בטור סי' קכ"ט וכן פי' רבינו ירוחם נתיב כ"ד ח"ב. וכ"כ ריא"ז בש"ג פ' השולח על המשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה יעו"ש. וכיון דכינוי זה עולה ממש במקום שם אביו לכן הלא דבר הוא ופוסל בו השינוי כמו בשינה שם אביו ממש. משא"כ בענין תוספת כהן או לוי כיון דאין יוצאין כלל בזה במקום שם האב. על כן יש לומר שכמו כן אם שינה בו באבי המתגרשת אין להחמיר בו כמו באם שינה בהכינוי. ועוד דהתם היינו טעמא דמהרח"ש משום שכל אדם נקרא בתוך בני אדם בכינויו כגון זה כשמזכירין אותו אין מזכירין אותו בשם שלמה לבד אלא שלמה טרנטו. וכשרואין שינוי בכינויו יבאו לומר אין זה שגירש אלא אחר עכ"ל. הובא במכמ"א שע"ד סי' למ"ד. משא"כ גבי כהן שאינו נקרא בפי כל רק בשמו בלבד ולא כהן אין שייך טענה הנ"ל. ועוד דגם שם יש לומר שלא החמירו רק לשלא תנשא לכתחילה. אבל אם נשאת הורה מהרח"ש שלא תצא כמ"ש הג"פ סי' קכ"ח סס"ק גימ"ל הגם ששם אינו שינוי לגמרי כמו כאן מ"מ יש לומר גם כאן דלא תצא לפי הטעמים הנ"ל. ולכאורה היה נראה לדמות שם כהן באבי המתגרשת לשם הנהר דמקום דירה. דהא ודאי שם עירו ושם עירה דהיינו מקום דירה חמור כמו שם אביו ואביה. ואפשר יותר וכיון שכן כיון שעיקר שם אביה דומה לשם עירו ושם עירה. א"כ היותו לוי. שהוא רק הסימן שלו ולא עצם שמו ה"ל כמו שם הנהר לגבי העיר דהוא ג"כ מסימני העיר וכן משמע מהמשנה בב"ב פרק גט פשוט דקע"ב ע"א דענין כהן הוי כמו סימן כמו דתנן שם שני יוסף בן שמעון בעיר אחת כו' יכתבו סימן ואם היו מסומנין יכתבו כהן. ואדרבה בפסקי מהרא"י סי' ו' כתב דמשמעות התנא דסימנים עדיף להפריש מכהן או לוי מדנקט תחינ' סימן. ואף שאח"כ כתב דסימנים לא עדיפי. מ"מ עכ"פ ה"ל כמו סימן. והנהר ודאי הוי ג"כ סימן להעיר וכיון דבשינה שם הנהר הכשיר רמ"א בש"ע סי' קכ"ח ס"ד בהגהה. א"כ יש לומר כמ"כ גם בכאן. ובהא אתי שפיר דלא דמי לענין כהן או לוי בהמגרש עצמו דהוא סימן שלו ממש. ע"כ אין לדמותו כלל לשם הנהר דהוי סימן דהעיר (ולשם לידה לא דנוי אף דהוא ג"כ סימן בהמגרש עצמו. כי מקום לידה אינו ידוע כלל ואין לו שייכות אליו עתה). אבל לוי באבי המתגרשת שפיר יש לומר דדומה לשינוי שם הנהר כנ"ל שמכשיר רמ"א. אך מ"מ יש להשיב ע"ז דבשינה הנהר דמקום דירה יש דעות לפסול יותר מבשינה מקום לידה משום דהדבר ידוע דעיר פלונית יש לה נהר פלונית כהובא בג"פ סי' קכ"ח ס"ק ל"ט בשם שו"ת מקור ברוך סי' ט"ו ומדברי הרד"ך בית ד' חדר ג'. וכ"כ בספר מכתב מאליהו שער ג' סי' י"ג. והביא ראיה לדבריו מתשו' ריצב"א שהביא המרדכי פרק המגרש לענין שם הנהר שינ' כו'. ואף שאין לזוז מפסק רמ"א יש לומר היינו בשינה נהר דמקום עמידה שיש מכשירים אף בשינה מקום עמידה עצמו משא"כ בשינה נהר דמקום דירה וכמו שחילק הג"פ שם ושינוי באבי המתגרשת בענין כהן או לוי יש לדמותו לשינוי נהר דמקום דירה עכ"פ. וגם גבי שינה מקום לידה יש פוסלים כמ"ש המרדכי פרק השולח בשם ראבי"ה. והג"פ סי' קכ"ח ס"ק י"א והמכמ"א ש"ג ס"ו הביאו עוד פוסקים דס"ל כן ושהרא"ם בתשו' ח"א סי' ס"ו פסק שאין להכשיר הגט ההוא. מ"מ הנה גבי שינה מקום הלידה הקיל הג"פ שם בשעת הדחק וגבי שינה שם הנהר דמקום דירה אף שכתב שם ס"ק ל"ט שיש מקום לסברת האומר דחמור יותר משינה מקום לידה אפ"ל ג"כ שמ"מ אם נשאת לא תצא. וע' תשו' מהריב"ל חלק שני סי' תשעים מ"ש בשם תשו' הר"ן. וא"כ בנ"ד ששם אביה נכתב כהוגן רק שהשינוי בו בענין כהן וגם זה נתוודע אחר שכבר נשאת יש לצדד שלא תצא וגם שלא להצריך גט אחר כיון דהמגרש מבקש ממון רב. יש לומר התורה חסה על ממונן של ישראל בכה"ג. ועוד דאם באנו לחוש להחמיר א"כ יש לומר גם בגט שני יש מקום לפקפק כי אף שהלכה פסוקה בהרמב"ם רפ"י מה"ג והשו"ע סי' ק"נ ס"א וססי' קכ"ז שכותבין לה גט אחר והיא יושבת תחת בעלה וא"כ גם כאן יש לסמוך ע"ז שתקבל גט שני ותשב תחת בעלה. אך הרי במל"מ רפ"י המגיה שם דקדק ממ"ש בב"י סי' קכ"ט בשם הא"ח בשם רש"י. דרש"י לא ס"ל כהרמב"ם בזה. אלא ס"ל דאם תקבל גט שני תצא כו'. ואף שמהרא"י בפסקיו סי' י"ט כ' כ"א ס"ל בפשיטות כהרמב"ם גם בשו"ע ומפרשיו לא הובא שום חולק ע"ז. מ"מ כיון שאפשר להכשיר הגט הראשון לפ"ד הפוסקים ראשונים ואחרונים. אין להחמיר בכה"ג שלדעת רש"י היא חומרא דאתי לידי קולא וע' בתו"ג סי' קכ"ט ס"ק י"ב דפוסל וע' פסקי מהרא"י ססי' י"ט דהזיוף והשקר מזומן לפנינו כו' מ"מ גם שם כתב הב"ש ססי' קכ"ז ס"ק כ"ב דלהב"י יש לומר אין צריך נט וע' ש"ך בח"מ סי' מ"ג סק"ה הובא ג"פ ססי' קכ"ז. ואף למהרא"י שם יש לחלק בין נדון דידיה דהשינוי בזמן משא"כ בשינה בדבר שאין צריך לכותבו כלל וע' ב"ש שם ס"ק כ'. והתו"ג יש לומר דקאי על תוספת כהן בהמגרש עצמו ולא באבי המתגרשת. ועכ"פ יש לומר דיש להורות בו כמו בג' גיטין פסולין שבמשנה פרק המגרש דפ"ו דאם נשאת לא תצא ומשמע מכל הפוסקים שם שאין צריך גט שני כלל ומשם לכאורה ק"ק על הרמב"ם וצ"ע. וע' בתשו' כני"ח ס"ט. וימחול נא לעיין בכל זה ולהשיב בכלות משך שני שבועות ולא יותר משלשה. נא בל ישונה ח"ו והשיב באריכות לא בדרך רמז: סימן ל"ה

תשובה הנה מ"ש כ"ק שי' להעיר חששא דאורייתא בתוספת כהן במגרש עצמו. עפ"י דברי החמ"ח דסי' י"ג שכתב (דרך אגב) היה בטל מן הדין כו' (ומה שצירף לזה גם המהרמ"ל דשם. לפה"נ אגב שיטפי' כ"כ שהרי אדרבה קראו רק קול פסול כו'). הנה לפ"ז יותר יש לדון כן מלשון הג"פ סי' קכ"ט ססק"מ שכתב שהוא גט בטל אליבא דכ"ע אבל הרי כתב כ"ק שי' שקשה ע"ז מדברי התוס' דפרק הזורק (וסיעתם). ומ"ש לתרץ עפ"י דברי הג"פ ש סקל"ו (שכתב בתירוץ ב') דלא הכשירו אלא בשאר שטרות ולא בגיטין. אינו מספיק לחששא דאורייתא. שהרי ביאר שם דהיינו משום דבגיטין איכא טעמא דלעז הרואים כו' ומבואר בג"פ עצמו סי' קכ"ח סק"י (דס"ב ע"ג). דמשמע דטעם זה אינו כ"א מדרבנן. וכ"כ עוד בפשיטות סי' קכ"ט סקמ"ט (ד"נ ע"ב) בשם הרח"ש. וכן שם בסקנ"א תמה על הב"ח שכתב בשינה שם האב בטל מה"ת כו'. ואע"ג דשוב ראיתי בתשו' ת"ש סי' א' (שעוררני כ"ק שי') שחולק וס"ל דהוי דאורייתא (וע' לקמן) מ"מ הג"פ מסתמא לשיטתו אזיל. לכן לפה"נ ע"כ לדחוק בלשון גט בטל דשם ססק"מ (וכמו"כ בחמ"ח הנ"ל) שאין הכוונה לביטול מדאורייתא דרק הרמב"ם נזהר בדיוק חילוקי לשונות אלו כמ"ש רפ"י. ולא שאר פוסקים. (והגם שבתשו' שבמ"מ פ"ח ה"ד מבואר שגם בגמרא עם היות שלשון פסול אינו בהחלט דרבנן דוקא מ"מ לשון בטל או אינו גט ודאי הוא מדאורייתא. וא"כ