דברי נחמיה אבן נזר י

שבחכמה להביא אותיות הרוחני' לחומר וגוף אותיות מורגשים בקול ודבור ממש. ולכן דרשו זה מקרא וחכך כו' דשורש כח זה הוא ע"י מוצא חיך שבחכמה כנ"ל. ומתעורר חלק נפש זה למטה בקבר. ע"י כח המעוררו בהזכרת הלכה שהוא ג"כ שורש נפשו מחלק זה כנ"ל דטבע כל דבר מתעורר ע"י כח המעוררו וכמשי"ת יותר לקמן אי"ה

ועפ"ז יתבאר היטב מאמר הרביא ע"ז בזוהר פ' שמיני (ל"ט:) תו שמענא וחכך כיין כו' האי קרא לכ"י אתמר כו' אי הכי מאן הוא דמשבח אי קכ"ה מהו הולך לדודי הולך אלי מבעי ליה א"ו קכ"ה משבח לכ"י כמה דהיא קא משכחת ליה דכתיב חכו ממתקים כך קב"ה משבח לכ"י וחכך כיין כו' הולך לדודי דא יצחק דאקרי ידיד מבטן. למישרים לאכללא שמאלא בימינא ודא הוא מישרים כו' דובב שפתי ישנים כו' לארקא ברכאן לתתא עי"ש ולכאורה תמוה דבמה איפה מתורין הקושיא דהולך לדודי ולא הולך אלי בהא דמפרש דהקב"ה משבח כמו דכ"י משבחת. אכתי כיון דעכ"פ הקב"ה משבח היה לומר הולך אלי ונראה דר"ל דכמו בשבח מה דכ"י משבחת דהשבה שלה הוא שבא ההשפעה העליונה למטה דממתקים הוא לשון מפעיל להמתיק לזולתו להמקבל. כך הקב"ה משבח נמי מה דההשפעה יורדת למטה דוקא וזהו כמו דמשבחת כ"י. דבזה דוקא נתאוה הקב"ה כאמרם ז"ל שיהיה לו דירה בתחתונים ולכן שפיר צ"ל הולך לדודי ולא אלי וזהו דמפרש דכ"י משבחת וחכו ממתקים דע"י מוצא חיך שבאותיות התורה הוא המודד את אור התורה ע"פ חכמה שבחיך להתלבש במורגש ובגילוי למטה כי כל חיך הטועם לחם התורה אומר לי לי. וה"נ משבח הקב"ה לכ"י וחכך כיין כו' דע"י שת"ח מחדשים חידושי דאורייתא ע"פ חכמה שבתורה שהוא מוצא החיך. שעי"ז פועלים להשפעת אור התורה במורגש ממש למטה. וזהו עיקר הנח"ר למעלה בהתגלות האור למטה דוקא כנ"ל וזהו וחכך כיין דביין כתיב המשמח אלהים ואנשים דר"ל דבמה שמשמח אנשים הוא שמחה לאלקים וע"כ משבח הולך לדודי דוקא וזהו מישרים דישר נקרא מה שהולך ישר מלמעלה עד מטה. כמו עמוד בבית העומד ישר לחבר הגג עם הקרקע. וה"נ ע"י שבא אור של מעלה במורגש למטה כמו שהוא למעלה ע"כ נקרא הולך מישרים וקאמר דא יצחק דהחילוק בלה"ק בין צדיק לישר. דלשון צדיק אינו נופל על מי שהוא מתוקן וישר מתחילתו. וכמאמר צדיק בדינו. מכלל דתחילה היה מרושע רק שיצא צדיק (כמ"ש אאזמו"ר בספרו) אבל ישר קאי על מי שגם מתחילתו ועד סופו הוא ישר ונקי. ויש לומר דזהו שדרשו בתענית (ט"ו) ישרים לאורה וצדיקים לשמחה. דשמחה נולד באדם ע"י היציאה מההיפוך דוקא. ולכן כינו שמחה לצדיקים דצדיקים נקראים ג"כ ע"י עבודתם בצאתם מההיפוך כנ"ל ואור קאי על עצם התולדה מתחילתה. ע"כ כינו ישרים לאורה. דישרים נקראים ג"כ על שהוא ישר מתחילתו (ולפי"ז מסתבר יותר כרש"י שם דישרים גדולים מצדיקים ולא כהרשב"א שהובא במהרש"א שם) ולכן קאמר דא יצחק דאקרי ידיד מבטן והיינו מי שמתחילתו הוא ישר מבטן. והנה ידוע דאור זה דישר גנזו בתורה. וע"כ למודי ה' שלומדים בתורה זוכים לאור הגנוז בה. להביא האור ישר מתחילת עולם העליון עד סוף עולם התחתון במורגש למטה ממש. וזהו סיום המאמר לאכללא שמאלא בימינא ודא הוא מישרים דשמאל נקרא ארץ וימין נקרא שמים שהוא רמז ללמעלה ולמטה. כדדרשו ידי יסדה ארץ יד שמאל וימיני טפחה שמים וזה ההיפוך ממישרים. שיש הבדל והפרש בין מעלה למטה דרק השמים לה' אבל הארץ לבנ"א. ור"ל דאין האור שלמעלה בא במורגש למטה. אבל במקדש כתיב כוננו ידיך התכללות ב' ידות. שהוא התחברות שמים וארץ שהוא ימין ושמאל: מעלה ומטה כאחד דאור שלמעלה הולך ישר עד למטה וזהו ודא הוא מישרים וכנ"ל ולכן ה"נ דובב שפתי ישנים: ור"ל שיבואו אותיות הנפש הרוחנית מקדמת השכל במורגש למטה בכלי הפה. זהו ג"כ נקרא ישר. שיהיה התחברות אור עצם הנפש הרוחנית במורגש גם למטה. והוא ע"י חכך כיין. דע"י מוצא החיך שבחכמה המודד האור שיבא במורגש בה' מה"פ כנ"ל וע"י הזכרת הלכה שחידש בחכמה שבתורה מתעורר הנפש מחלק זה והלכה זו שאומרת תורה למעלה. ע"כ אור תורה זו הולך ישר להיות דובב הנפש הלכה זו למטה במורגש במה"פ כנ"ל

ועתה נשאר לנו לבאר למה ע"י הזכרת שמו דוקא וראיתי להקדים קצת ענין השמות ותחילה נבין קצת מענין שימוש בשמות הקדושים דמצינו דע"י כונה בשמות יותר קרוב להביא מבוקשו. דידוע מ"ש בס"ק בענין דור הפלגה שכוונתם היה להמשיך להם השפעה טובה ע"י שימוש בשמות הקדושים והעון שלהם היה שרצו להשיג אף שילכו בשרירות לבם. ולכן נא' ועתה לא יבצר מהם וראיתי שתמהו ע"ז איך שייך שלא יבצר נגד רצונו ית' ומי יעשה אם ה' לא צוה. והנה לכאורה בלא"ה יש לתמוה דמזה משמע דשימוש בשמות בלבד לא נאסר ולכאורה איך ראוי לכוין הבקשה לכינוי שמותיו ית' ולא לה' לבדו ואי' בספרי אליו ולא למדותיו וכמ"ש הרמב"ם בעיקר החמישי שאסור לנו לשום אמצעים בינינו לבין השי"ת והנה בקושיא זו נתקשה הריב"ש בסי' קנ"ז על המקובלים שמכוונים בתפלתם לשמות מיוחדים לכל ספי' בפ"ע עד שביאר לו חסיד גדול וממולא בתלמוד שבאמת התפלה היא לשם ית' עיה"ע. אבל הדבר כמו מי שיש לו ריב שצריך לבקש מהמלך שיצוה לשר היושב על המשפט שיעשה דינו ולא שיבקש שיצוה לשר הסוכן על האוצרות שיעשה דין וכו'. והודה לו הריב"ש שדבריו טוב מאד. וכ' אמנם מי מכניס אותנו בכ"ז הלא טוב להתפלל סתם לשם ית' בכוונה והוא יודע באיזו דרך יושלם המבוקש כמ"ש גול על ה' דרכך כו' ולכאורה קושיא אחרונה של הריב"ש חזקה מאד וגם על המשל של החסיד הנ"ל ראיתי שהקשה ב"ד אדמו"ר הגאון החסיד מוהרמ"מ זצוק"ל דאינו דומה לנמשל. כי הבורא בעצמו הוא הדיין והוא הנותן אלא שדן או נותן מתן ע"י שמתלבש באותה ספי' הראויה לאותה מדה. אבל עכ"פ הוא בעצמו הנותן ע"י ספי' זו א"כ קושית הריב"ש חזקה מאד שיותר טוב שיתפלל סתם להבורא ית' בעצמו המרומם לבדו נם מהתלבשות השמות בספי'. והוא יודע באיזו דרך יושלם המבוקש כו' וכד' הספרי הנ"ל דאליו דוקא אמנם אף שקושייתו טובה אבל לעומת דבריו הקשה דהרי להדיא מצינו שאחז"ל מפני מה ישראל צועקין ואינן נענין מפני שאינן יודעים לכוין בשם (מדרש תהלים צ"א ובפסיקתא פכ"ב) ומזה נסתר דברי הריב"ש דבעינן דוקא לכוין בשם והתירוץ אף דבאמת עליו ית' בעצמותו קודם הבריאה אין שום שם שיורה עליו ח"ו אבל אחר שנתלבש במדותיו אז מורים השמות עליו ית' על עצמותו ממש דאור וחיות המתפשט ממנו לספי' זו. אז אור זה קונה שם המורה על עצמותו ית' הראוי לאותה מדה. והראיה ממדרש שמות במה שהשיב הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא פעמים אני נקרא בשם אל כו'. ומובן מזה שהשמות מורים על עצמות הבורא ית' כמש"א אני נקרא אמנם ודאי שהוא אחר שמתלבש בכלי המדה כמש"א לפי מעשי כו'. דאז דוקא קונה שם המורה על עצמותו ית' וא"כ מש"א לכוין בשם הוא נמי הקריאה אליו ממש דר"ל להשם המורה על עצמותו ית' ממש המלובש באותה ספי' ומדה. וזהו נמי נקרא אליו ממש. וע' בפרדס שער ל"ב פ"ב. וא"כ מובן דאע"פ כשיקרא ויבקש מעצמותו ית' המרומם מצד עצמו מקודם שנברא כל יכול הוא להושיע להשלים המבוקש. אבל עכ"פ אין בזה הכרח ותלוי בזכות גדול. אבל אם המתפלל