דברי נחמיה אבן נזר קז

עצמו משמע דגבי מצות כיבוד אף אם הוא מכריח א"ע מצד המצוה יש לומר דהוי אונס ממש (וצריך לחלק בין זה לבין הא דחכמים חייבוך. משום דכאן אין המצוה מצד גוף הגירושין כו' כנ"ל)

כל זה הוא הקדמה א' להבנת דברי הריב"ש. שעכ"פ נשמע שגבי אונס דאב על הבן שיש מקום לומר דאף אם לא חשיב אונס מצד הטבע כו' דאין רחמי הבן על האב כו' מ"מ יש לומר דמצד מצות כיבוד אב יחשב זה אונס ממש. והארכתי בזה להתלמד במקום אחר). ואבוא להקדמה ב'. במ"ש הריב"ש שם לעיל. דאם היה האונס לדבר אחר כמו לקיים מצות עונה אם כדי להנצל מזה יגרש מעצמו אין זה גט מעושה שהרי אין ב"ד כופין אותו על הגט כ"א לקיים מצות עונה כמו שחובה עליו מן הדין כו' וכתב ע"ז שהרי זה כמי שהיה תפוס בבית הסוהר בעד חוב ממון ואמרו לי' אם תגרש אשתך נפרע בעדך כו' היאמר אדם שזה יהיה גט מעושה כו' ושוב הביא ראיה מדברי הרא"ש באשה שיראה מבעלה שילך לארץ אחרת כו' שהשיב שישביעוהו שלא ילך או שיכפוהו לגרש קודם שילך. וסיים הרי כיון שאומרים לו או תעשה המוטל עליך מן הדין או תגרשנה אין זה כפי' על הגט במוחלט כו'. הנה לפע"ד עם שלכאורה משמע שכל הנושאים הנ"ל שוים ושלעולם בעי' עכ"פ שיהיה אותו דבר שכופין אותו בשבילו דבר שהדין נותן לכופו ע"ז. נראה דז"א ולאו בחדא מחתא מחתינהו. דבההיא דהיה תפוס בביה"ס בעד חוב נראה דאף אם היה זה שלא כדין וכגון שתפסוהו עובדי כוכבים (ואפי' בעלילה) נראה דבכה"ג נמי לא הוי גט מעושה אם יגרש כדי שיפדוהו כו'. וכן משמע מדברי הג"מ דגיטין סי' תס"ט בשם ר"ת שהביא ד"מ סי' קנ"ד אות ט' ע"ש (ואעפ"י שבהג"מ כתב בעד מס וכדומה משמע (מד"מ) דלאו דוקא בדומה למס כו') ועי' מהרי"ק שקל"ג סוף ע"ב שהביא הא דר"ת וסיים הרי דלא חשיב אונס מניעת עשיית הטוב ואע"ג דפשיטא דכל אדם מצווה להוציא חבירו ממסגר כו' ע"ש. דמשמע שעיקר הטעם הוא לפי שכבר נתפס מכח דבר אחר (אעפ"י שהוא שלא עפ"י דין). שוב מניעת ההצלה אם לא שיגרש לא חשיב אונס. וכ"ה הדין לפמ"ש ב"י בח"מ סי' ר"ה סי"ב לתרץ הא דבסקריקין קני הוא לפי שלא בא מתחילה על הקרקע כ"א להורגו. וזה פודה א"ע בקרקע כו' וסיקריקין היינו רוצח שלא כדין כו' (ועי' רמ"א שם רסי' רל"ו). וכעין שנתבאר לעיל באונס אשת איש דע"י נפשות אסורה אפי' לבעלה ישראל מטעם שמה שעושה כדי להנצל מהריגה שעומדת מקודם לא חשיב אונס כנ"ל. [הגהה. ועי' פסקי מהרי"א סי' ע"ג בנשבע ע"י אונס מבורר להריגה חלה השבועה דגמר ומקני והקשה המ"ל פ"ג מה' שבועות מהא דאמר מכאן מודעא רבה לאורייתא. ונראה דלא קשה דמהרא"י מיירי דאונס ההריגה היה קודם בסתם כו' שהרי הביא ראיה מסקריקין וע"ש סי' ס"ט שפי' ג"כ מעין הנ"ל בשם הב"י וכן הוא בהדיא דצדקיהו שכבר היה חבוש כו'. ומשא"כ בהא דכפה עליה' ההר שהוא בגין קבלת התורה. אך בדברי הר"מ שבמרדכי פרק הנזקין ובתשו' מיימוני ד"ה שבועות (והוא בתשו' מהר"מ סי' תתקל"ח) ב' יהודים שדחקו חבירהם כו' משמע שהיה רק בגין המתנה. אבל נראה לכאורה דע"כ לדחוק דגם התם היה המעשה שהיו תפוסים מקודם (לדבר אחר) וגזמו להורגם ועי"ז הוצרכו לפייסם מעצמם ע"י מתנה וכן משמע קצת לשון רמ"א סי' רל"ו. ועי' מהרי"ק שקפ"ה שלמד מדברי הר"מ חלו דעביד דגזים לא נקרא אונס. ולכאורה א"כ למה פ' הר"מ דפטורים וצ"ל לכאורה דהתם הגיזום להרוג היה מקודם וע"ז הוצרך ר"מ לחלק דלא דמי לסקריקין כו' ואח"כ היו מייסרי' ג"כ בגין מתנה ממש כו'. ועי' נ"מ סי' ר"ה סק"ח וסי' רל"ו. ובתשו' מהרי"ט חח"מ סי' ע"ב ע"ש. וצ"ע אי"ה]. וכמדומה שכן משמע בכ"ד דכל שהאונס הותחל מצד דבר אחר. אף שלא כדין מה שעושה אחר כך להנצל מזה לא חשיב אונס. אבל בההיא דתשו' הרא"ש וכמ"כ בנדון דהריב"ש בכפי' לקיים מצות עונה. דבעינן שיהי' אותו דבר דינו בכפי'. זהו ענין אחר דהיינו שבתחילת הכפי' מזכיר גם הגירושין. אלא שלא בהחלט כ"א דרך ברירה שכופין אותו שיעשה א' משתים. דבזה בעי' שיהיה אותו דבר הב' כדין דאל"כ הרי זה ככפי' בהחלט על הגט. (וכמ"ש התשב"ץ דהרי זה כנקטי' בכובשי' דלשבקוה לגלימי'). אבל כשאותו דבר דינו בכפי'. אעפ"י שאומרים שיעשה או זה או זה הרי זה כאלו הכפי' היא רק על אותו דבר. והגט לברירה לשיפטור מאות' כפי' (עי' רמ"א ססי' קנ"ד). ועם היות שאין החילוק מבואר בדברי ריב"ש נראה דע"כ כוונתו כן. דבדין דהרא"ש ובדין דקיום עונה מבואר דס"ל כנ"ל. ובההיא דהיה תפוס בבה"ס נראה ודאי שהדין (פשוט) כדלעיל וכמ"ש הת"ג דמעשים בכ"י כשהאשה מצערת בעלה בגזילת ממון (ופשוט דה"ה בהכאות וכה"ג) ומחמת זה מגרשה ואין מי שחש לומר שהוא גט מעושה. וה"נ דכוותיה וכנ"ל מדברי הג"מ בשם ר"ת ומהרי"ק במי שהיה תפוס בידי עו"ג כו' (וכעין זה נראה בכ"ד). ונראה דגם התשב"ץ שכתב ג"כ דמסתברא דכשאותו דבר שלא כדין אפשר דהוי גט מעושה צ"ל ג"כ דהיינו כשמזכיר גם הגירושין בתחיל' הכפי' (וכעין ההיא דכופין על הכתובה דאיירי בה. והרי שם מבקשין עכ"פ על הגט כמ"ש רמב"ן כו'. ואפשר נמי דהיכא דמתחיל מובן עכ"פ הכוונה על הגט אף שלא פי' דינו כאלו פי' ויש לומר דכפי' על סילוק כתובה ג"כ מובן מתחילה שמוכרח לגרש כו'). שוב ראיתי מ"ש המ"ל ספ"ב מה"ג דע"כ התשב"ץ מיירי בשלא הזכירו הגירושין בשעת הכפי' ולכן הקשה מזה על תירוץ הב' דהב"י ח"מ סי' ר"ה גבי סקריקין הנ"ל ע"ש. ולפענ"ד נראה כמ"ש. ומש"ש דאם הזכירו פשיטא תלוהו ויהיב הוא. איני מבין ש"ה שהכפי' לא על הגט לבד היה בהחלט כ"א (עיקרו) על דבר אחר (וכמו בכתובה) אף אם מזכיר ג"כ הברירה לגרש לא דמי כ"כ לתלוהו ויהיב. שוב ראיתי בתשו' רב"א סי' ט"ז (דכ"ט רע"ב) דבשלא כדין אע"ג שלא הזכירו הגט כו' ע"ש דמשמע שכ"ד ריב"ש ותשב"ץ. אך משמע דהיינו כשניכר המכוון בשביל הגט כו' ע"ש

ומעתה אבוא לפי' דברי ריב"ש (תוכן כוונתו עם שיהיה לשונו דחוק כו' וכבר כתבתי שלא הייתי צריך להאריך כלל בגין זה וכ"ש שגם אחר האריכות לא עלה בידי לפרש דברי ריב"ש בטוב כבסמוך אלא להתלמד במקום אחר וגם שייך מעט בנד"ד כמשי"ת אי"ה). והוא דבענין אונס האב על הבן מצד טבע האהבה פשיטא ליה לריב"ש דלא חשיב אונס דאין רחמי הבן על האב. וכדעת התשב"ץ. אלא שהוא כמסתפק לומר דחשיב אונס לבן מצד חיוב מצות כיבוד אב וז"ש דאף אם נאמר כן דומיא דאמרינן בפ' ד' נדרים כו' או שחלה בנו. וה"ה לחלה אביו שהרי חייב לשמשו. ור"ל דאעפ"י שמצד טבע לא דמי חלה אביו לחלה בנו. אבל הרי חייב לשמשו מצד מצות כיבוד אב. וא"כ ה"נ מה שעיכבו את האב מלצאת הרי זה כאלו עיכבו הבן מצד שחייב לחוש לכבוד אביו והיזקו, ואעפ"י שהעיכוב היה רק שיהיה דין והרי זה כפי' לדבר אחר מ"מ כיון שאינו בדין לעכב האב על הבן שאין אדם נתפס על חבירו. הרי זה כמו כפי' לדבר שאינו בדין. ונקרא אונס כו'. ז"א שהרי לא הזכירו כלל שיגרש בנו אלא רק שיבוא בנו לדין כאשר ביקשו זה כמה פעמים אין זה כפי' על הגט. ור"ל דהרי זה כמי שהיה תפוס בביה"ס כו' אפי' שלא כדין לא חשיב אונס אם יגרש מעצמו להנצל מזה כו' כנ"ל. ומ"ש זהו באונס (גדול) כמו חולי כו' יש לומר דר"ל דבחלה האב. ממילא נמשך מזה עיכוב הבן שלא יבוא לאכול עם המדירו. אבל הכא מעיכוב האב בשביל שיהיה דין לא נמשך מזה ממילא שיגרש בנו. (ולא חשיב כאלו פירש בתחילת הכפי' כו'. וידעתי שזה דוחק בפרט שחילוק זה לחלק בין כשנזכרו הגירושין בתחילת הכפי' דאז בעי' שיהיה הכפי' לדבר שכדין. וכשלא נזכר הגט בתחילה כלל לא בעי'