דברי נחמיה אבן נזר קד

באונס גדול כמו חולי אבל לעכבו שלא יצא מן העיר כו' והאריך להטעים שהעיכוב לא היה רק כדי שיבא הבן לעשות דין כו' ואין זה אונס על הגט. והרי כיון שפתח זהו באונס גדול כו' משמע שרוצה לחלק בין אונס גדול לקטן לגבי הבן והכי ה"ל לסיים (בקצרה) אבל לעכבו כו' אין זה אונס (לגבי הבן) מה זה שהאריך להטעים שהעיכוב לא היה רק כו' שאין זה ממין הטענה ולאו רישיה סיפי'. וגם טעם זה שהטעים שהעיכוב לא היה כו' כנ"ל (אף אם נרצה למחוק תיבת גדול שברישי'. ע' ריב"ש סי' שפ"ז (דקט"ז סע"ב) שכתב דאונס דחלה בנו לא מהני אלא לענין מניעת בואו לאכול עם חבירו דאין ענין האכילה דבר של קפידא כ"כ כו'. ומש"ש לעיל חדא דחולי בנו קרוב לסכנה דלא יוכל הנער לעזוב את אביו כו'. הרי זה שייך דוקא בחלה בנו ולא בחלה אביו כו'). טעם זה אינו מובן מצד עצמו. שהרי כיון שזה העיכוב להאב אינו מן הדין כמש"ש לעיל שאין אדם נתפס על חבירו. והרי מדבריו שם לעיל משמע שר"ל שגם כשהאונס הוא בדבר אחר דאמרינן דאין זה אונס לענין הגט. בעי' שהאונס שבד"א יהיה כדין עכ"פ (ואם נאמר דר"ל שמ"מ גם כאן עיכוב זה דאב הוא כדין לגבי הבן כו' הרי זהו טעם הב' שכתב שם ועוד כו' ע"ש). גם מש"ש בטעם הג' ועוד שאין ההעכבה אונס כלל שבעבורו יגרש זה שהרי אף אם יצוה לו האב לגרש אינו חייב לקיים מצותו כו' (מלבד שמזה משמע דאנו היה חייב לקיים היה חשיב אנוס והרי התשב"ץ כתב להיפוך דמחמת שחייב לקיים הרי זה מעושה כדין כו' דיש לומר שבאמת חולק בזה אתשב"ץ אבל אינו מובן) מה בכך שאינו חייב הרי מ"מ מצד הצער והיזק דאביו מעיכובו הוא אנוס לגרש להצילו מזה כי בצרתו לו צר לפי ההנחה דאונס דאב חשיב כנעשה לבן

לכן נלפע"ד שיש לומר בכוונתו (עם שיהיה לשונו דחוק). ואקדים הקדמות. (עם שא"צ כ"כ לנ"ד רק להתלמד כו') א' בענין אונס דאב הנה יש בזה ב' ענינים לומר שיחשב אונס לבן. א' מצד טבע אהבה הנהוג מהבן להאב אשר ממילא בכל צרתו לו צר (ובזה ודאי יותר רחמי האב על הבן מרחמי הבן על האב כדאי' גבי מחתרת). והב' מצד המצוה דכיבוד אב. דעם היות דהתשב"ץ כתב שזה מעלה. ושאף אם אונסי' בשוטים לגרש לקיים המצוה דכיבוד אב לא חשיב אונס. זוהי סברא מחודשת לומר דהרי זה כמעושה כדין. אבל לפי פשוטו יש ג"כ מקום לומר בהיפוך דאף אם אין אונסי' אותו בשוטים כדי נקיים המצוה. עכ"ז מצד חיוב המצוה גופא הרי הוא מעושה ועומד ממילא ולומר שיהיה עי"ז כמעושה כדין אינו מוכרח כ"כ. וראיה ע"ז מנשבע לגרש דקיי"ל בסי' קל"ד דצריך שיתירו לו דאל"כ דומה לאונס. ואעפ"י שלשון דומה לאונס משמע שאינו אונס ממש. ולכן בדיעבד כשר כמ"ש רמ"א שם וכן הוא בהדיא בדברי הריטב"א שבב"י ססי' קנ"ד. היינו משום דאונס זה הוא הביא ע"ע כמש"ש. משמע דבלא זה (וכגון שהשביעוהו אחרים) היה חשוב אונס ממש ולא אמרינן דהרי זה כמעושה כדין. ותדע נמי דהריטב"א עצמו כתב בתשו' שבב"י סי' קס"ה (דקמ"ו סע"ג) גבי יבם שנשבע לחלוץ. דאם אתה בא לכופו (בשוטים) לחלוץ הוי חליצה מעושית כו' ומשמע דאף בדיעבד פסולה (מדקרי לה מעושית ממש). וע"כ החילוק בין תשו' זו לבין התשו' שבסי' קנ"ד. היינו דהתם איירי בשאין כופין אותו ממש כ"א מה שהוא כפוי ועומד מצד השבוע' ע"ז כתב שאינו אונס ממש כיון שהוא עצמו הביאה עליו ברצונו (וגם אח"כ לא ביקש צד להיות נקי משבועתו כו' ע"ש). אבל בתשו' דסי' קס"ה איירי כשהוא אינו רוצה מעצמו לקיים שבועתו אם הב"ד יכפוהו בשוטים על כך. תהיה מעושית ממש. ולכאורה הרי במעושה כדין. אעפ"י שהכפי' היא בשוטים אמרי' דודאי ניחא לי' ומתרצה בלב שלם (בפנימי' נפשו) משום מצוה לשמוע דברי חכמים. ע"כ לומר דס"ל דלא אמרינן הכי אלא כשיש חיוב בגירושין אלו מצד עצמו ולא כשהחיוב בא מצד אחר דהיינו לקיים שבועתו וה"ה כשהחיוב הוא מצד מצות כיבוד אב. ויתר על כן הרי יש הרבה מגדולי הפוסקים דס"ל דגם באותן דאמרינן בגמרא יוציא אין כופין בשוטים אלא באותן דאיתמר בהו בהדיא דכופין. אבל באלו דפ' המדיר וכה"ג אין כופין בשוטים אלא אומרי' לו חכמים חייבוך להוציא כמ"ש בססי' קנ"ד סכ"א. והיינו דלדידהו אם יכפוהו בשוטים יהי' גט מעושה ממש שלא כדין. כדמשמע ממ"ש הרא"ש ושאר פוסקים דמש"ה יש להחמיר מספק כו' וע' תוס' ר"פ המדיר סד"ה יוציא. ולכאורה אמאי הרי יש בזה משום מצוה לשמוע ד"ח (בגוף הגירושין) ונראה דע"כ לומר כיון שבאמת סברא זו דאמרי' אעפ"י שאנו רואי' שאינו רוצה אלא שמכריחי' אותו ע"י חבטה אמרי' שמצד שמצוה לשמוע ד"ח ודאי ניחא ליה ומתרצה (בפנימי'). חידוש הוא. ומחידוש לא גמרינן. והיכא דאיתמר איתמר כו' (ואף החולקים יש לומר דהיינו רק משום דס"ל דלשון יוציא שבגמ' משמע ע"י כפי' כו' כמ"ש התוס' ר"פ המדיר וביבמות דס"ד. ושאר פוסקים). וכמו"כ גבי חליצה אפילו למ"ד מצות חליצה קודמת אין כופין ואפי' היכא דאסור ליבם יש דעות ע' רסי' קס"ה ובב"ש. ולא אמרינן דהרי זה מעושה כדין כו'. א"כ כ"ש כשהמצוה היא מצד אחר כמו שבועה וכיבוד אב. ובאמת צ"ע לכאורה איך החליט התשב"ץ בפשיטות דאפי' חובטים אותו עפ"י אביו לגרש הרי זה מעושה כדין. איך אפשר שיודו בזה אותן הפוסקים דס"ל דאין כופין כ"א היכא דאיתמר בגמ' בהדיא. והיכן מצינו בגמ' שכופין לגרש עפ"י ציווי אביו. ואף אם בעלמא ימצא כפי' לכיבוד אב מה יועיל זה לכפי' בגט. הרי גם בכל אותן דאמרינן יוציא הרי יש בזה חיוב דרבנן עכ"פ וכנ"ל דאומרים לו חכמים חייבוך כו'. והרי בכ"מ הדין נותן לכפות לקיים ד"ח וכדאמרינן במ"ע מכין עד שתצא נפשו. וה"ה במצוה דרבנן כמ"ש התוס' ורא"ש בכתובות דפ"ו סע"א (אך י"ח ע' ר"ן וחה"ר ושט"מ שם ודצ"א ע"ב). ועכ"ז גבי גט אין כופין כו'. ועוד דבאמת כיבוד אב הוא ממצות שמתן שכרן בצדן ואין כופין כלל בכ"מ כדאי' ביו"ד רסי' ר"מ ותלמוד ערוך הוא. ולדעת הסמ"ע שבט"ז שם אין כופין כלל ואף לפ"ד הט"ז שם וש"ך בח"מ סי' ק"ז החולקים ופוסקים גם כחן כתשו' רמב"ן תלוי ברצון עכ"פ ורק קצת כפי' כו' ע"ש (ובקה"ח בח"מ שם הסכים להסמ"ע). ואיך נאמר דגם גבי גט כופין בשוטים ממש מחמת כיבוד אב וחשיב' מעושה כדין (גם להאומרים דאין כופין כ"א היכא דאיתמר כו' כנ"ל. שודאי לא היה התשב"ץ מחליט נגדם בסתימות. אלא שלזה יש לומר קצת דס"ל דלאותן הפוסקים גם חיוב ליכא לגרש באותן שא' יוציא רק כופין על הכתובה ומבקשי' על הגט כמ"ש רמב"ן ושאר פוסקים ומ"מ הרי ר"ח ושאר פוסקים ס"ל בהדיא דאומרים לו חכמים חייבוך וגם התשב"ץ עצמו הביא שם כן בשם ר"ת. ואיך החליט גבי כיבוד חב נגדם). והוא תמוה בעיני. ובתשב"ץ ח"ב סי' כ"ב משמע ג"כ גבי שבועה דכופין (וכדברי הר"י בן הרא"ש דלקמן) גם נזכר שם לענין המדיר מתה"מ דכופין ונא הזכיר הפלוגתא אי כופין בכ"מ כו' ושם בסי' ח' החליט כד' האומרים לחלק בין היכא דאיתמר כופין לבין היכא דאיתמר יוציא כו' ועו"ש סי' ס"ח באריכות גם ראיתי שהגאון בת"ג הקשה גבי שבוע' למה צריך שיתירו לו אדרבה כיון שנשבע הדין נותן לכופו לקיים שבועתו והוי גט מעוש' כדין ונדחק למצוא טעם שלא יהי' יכול לקלקל ולומר אלו הייתי יודע שיש היתר לשבוע' כו' (והוא דוחק גדול ובודאי שאין כוונת הריטב"א דסי' קנ"ד עד"ז למעיין שם וגם בשו"ע הרי כתב רק שלא יהיה דומה לאונס כו') משמע דס"ל דאף אלו היו כופין אותו בשוטים לגרש לקיים שבועתו ה"ז מעושה כדין וקשה לי בתרתי. חדא דנראה דאישתמיטתיה דברי הריטב"א עצמו דסי' קס"ה שכתב (גם) גבי חליצה דאם כפוהו הרי זה מעושה (שלא כדין) כנ"ל. ועוד הרי אנן קיי"ל