דברי נחמיה אבן נזר ק

עתה שקורין לכולם שעי' מאן פליג להו ולומר דכשקורין כן לאיש שעיקר שמו ישעי' אז פיהם כלבם לשם ישעיה ממש (דע"כ צ"ל כן כנ"ל באריכות) וכשקורין כן לזה ששמו ישעיהו לבם כפיהם לשם שעיה ממש ובא להם דרך קיצור משם ישעיהו ממש ודאי אין לחלק את השוין בדעתם. ובכולם ה"ה כאלו היו קורין בפי' ישעיה (דמה שרואים אותו חותם ועולה בשם ישעיהו זה גופא מביאם לקרותו בפה ישעיה כדרכם שאין נותנין לב להבחין להבדיל ביניהם כלל וממילא משתמע שעיה כו'. משא"כ בסעדיה כשאינו חותם ועולה כ"א בשם סעדיה אין מה שיביא לעורר בלב העולם לקרותו ישעיה שהוא שם חלוק לגמרי ע"כ יש לחוש שבזה שם שעי' שקורין אין כוונתם לישעי' כ"א כמו שהוא הוא קיצור מסעדי' כו' ואף אם נאמר דגם לשם סעדיה (הי') הרגילו' לקרות לכולם ישעיה מ"מ אין זה כ"א דרך כינוי רחוק שהרי רחוקים במבטא כו' משא"כ ישעיה וישעיהו אין העולם מבחינים להבדיל ביניהם ושניהם אצלם שם א' הוא כו' לכן גם מה שמכנים לשניהם שעי' כוונתם שוה כו'). אך אחר עיון קצת נראה יותר דעכ"פ למ"ד גבי סעדיה דכותבין דמתקרי שעי' וכפי שהכריע הב"ש. גם בנ"ד יש לכתוב כן דבאמת לכאורה עיקר טעמו אינו מספיק כ"כ ע"ד הנ"ל דמ"מ מאחר שאנו אומרים דמה ששגור בפי העולם שעי' ה"ה כאלו דברו בפה מלא ישעי' נראה ודאי דגם בזה ששמו סעדיה כוונתם בקרותו שעי' כמו בכל שם שעי' השגור בפיהם. (ואף ששם סעדיה וישעיה אינם קרובים כ"כ במבטא הרי המנהג מחברם). ועוד דלפי הנ"ל דעיקר טעם דעה זו דחוששין שמא בזה הכינוי שעי' נמשך כמו שהוא משם סעדיה א"כ איך למד מזה הב"ש דלא כנ"ש גבי נתנאל סענדר הרי התם ודאי כינוי סענדר לא נמשך מנתנאל עצמו כו'. (אף דמצד א' ק"ו הוא דגבי שעי' אנו אומרים דה"ה כאלו נקרא בפי כל ישעי' ממש כנ"ל משא"כ גבי סענדר א"ל כאלו נקרא אלכסנדר מ"מ מצד הנ"ל הוא להיפוך ולא ראי זה כו' ואין ללמוד כ"כ זמ"ז כו' ע' ט"ג שם בכעין זה להיפוך לדעת ס"מ דכותבין דמתקרי ישעיה כתב תחילה א"כ כ"ש בנתנאל סענדר ואח"כ דח' להיפוך) אמנם כן נלע"ד דעיקר טעם דע' זו היינו דאף דגם בזה שיקרא סעדיה מה שקורין לו העולם שעי' כוונתם לשם ישעיה כו' מ"מ אין זה מועיל כ"א היכא שאין כותבין כלל דמתקרי כ"א רק עיקר השם בלבד דאז מועיל לענין דא"צ לכתוב לישעיה דמתקרי שעיה שהרי בזה עכ"פ אין ספק דלא סגי דלא לכתוב כלל שם ישעיה שהרי עכ"פ הוא עיקר השם דכותבין לכתחיל' עכ"פ רק דהיה סברא לומר לכתוב גם דמתקרי שעיה משום חשש לעז שיטעו העולם לפי שהוא כינוי גם לשם קודש אחר כו' ע"ז מהני סברא הנ"ל דהעולם לא יטעו בזה כלל דגם בשעה שקורין אותו שעי' לבם לשם ישעיה (ולא לשם אחר כמו סעדיה כלל) לכן תיכף שיראו בגט שם ישעיה ידעו שזהו המגרש כו'. אבל כשכל עיקר שם ישעיה ושעיה אינו כ"א כינוי. ועיקר השם כבר כתב בגט סעדיה ודאי כשכותבין דמתקרי דהיינו השם שזה ניכר ומתקרי בפי העולם יותר טוב עכ"פ לכתוב דמתקרי שעי' דסוף סוף הוא השם המשתמע בפי הבריות. ולמה לנו לכתוב דמתקרי ישעיה שאיננו נקרא ונשמע עכ"פ בפי העולם כן (ואפשר שעוד יזיק זה דכשהעולם רואי' שם ישעיה וידוע להם שאין זה שמו העיקרי וגם לא נקרא כן בפיהם כ"א שעי' יאמרו שאין זה המגרש משא"כ כשעיקר שמו ישעי' כו'). ומה שכתב הב"ש דכשחותם א"ע ישעיה כותבין דמתקרי ישעיה היינו לפי דאז קשה להשמיט שם ישעיה לגמרי דיש מקום לומר שהוא העיקר כו' ע' ט"ג בכללים מ"ש ע"ז. לכן אף דבשביל החתימה לבד אין נופל הלשון דמתקרי עכ"פ כאן מועיל לזה מה שנקרא בפ"כ שעיה (דעכ"פ נופל גם ע"ז לשון דמתקרי ישעיה מטעם הנ"ל). משא"כ כשאינו חותם בשם ישעיה דאז ודאי אין לו עיקר לשם ישעיה ואינו בא כ"א רק להודיע איך מתקרי בפי העולם (יותר) נכון לכתוב שעי' כו'. וכ"מ בהדיא כוונת הט"ג ע"ש. ומשום הכי למד מזה הב"ש שפיר (דרך ק"ו) דלא כנ"ש בשם נתנאל סענדר ולפ"ז ה"ה והוא הטעם כשנקר' עיקר שמו ישעיהו וכן נכתב בגט כשבא לכתוב דמתקרי דהיינו השם שנקרא ושגור בפי הכל ראוי (יותר עכ"פ) לכתוב שעי'. (ולפ"ז אף כשעיקר שמו ישעיה בלא וי"ו אלא שיש לו עוד שם עיקרי כמו בנ"ד ששמו העיקרי ישעיה יוסף. ובפ"כ נקרא רק ישעיה שכותבין תחיל' עיקרי שמותיו ישעיה יוסף כשבא לכתוב דמתקרי ע"ש המורגל בפי כל הי' ראוי לכתוב שעי' עפ"י הנ"ל ובפרט לפמ"ש בט"ג דכשעיקר שמו ב' שמות ונקרא בפי כל בא' מהם הרי זה כאלו נקרא בפי כל בחצי השם כו'): סימן ל"ב שאלה מהרב הגדול המפורסם מוה' שלמה ז"ל מ"ץ ואב"ד דק"ק דובראוונע. ותוכן השאלה יהיה מובן מתוך הדברים. וז"ל

אבקש נא מכת"ר לעיין בדין המוזכר באה"ע סי' קל"ד ברמ"א סס"ד. אם יש לסמוך בדיעבד על הי"א קמייתא. שבאמת לא נמצא בב"י שחולק על התשב"ץ. רק תמה עליו איך יעלה על הדעת כו'. ע' תשו' שארית יוסף סי' י"ט. ואולי לזה כתב רמ"א ויש מחמירין ולא כתב וי"א דמיקרי אונס והיינו אפשר רק לכתחילה וכיוצא שאפשר לו בקל משא"כ בנ"ד כו'. ע"ד שכתב הש"ך סי' ל"ט סק"ד. ועכ"פ יש לנו לסמוך על דעה קמייתא. גם כמדומה שבנ"ד לא היה כפי' ממש לאביו כ"א שהפחידו אותו בכעין הרחקה דר"ת המוזכר בפוסקי' בטענת מאוס עלי ומוזכר ג"כ במהרי"ק הובא בב"י סי' הנ"ל. וכשישתדל ויעלה בידו שיגרש בנו לאשתו יפטרוהו להאב מכל וכל. וגוף נ"ד הלא יציעו לפני כת"ר ידידנו הנוכחי. שוב נזכרתי מהב"י משמע דלא כתשו' ש"י הנ"ל ע' ב"י סי' י"ח בי"ד ד"ה טבח. גם עיינתי בס' מכמ"א הביא תשו' מהריב"ל ור"ב אשכנזי דלא ס"ל כהתשב"ץ. גם יש לצדד בנ"ד שהמגרש לא ידע כלל שהגידו לאביו שאם יגרש בנו את אשתו יפטרוהו מכל וכל כ"א מפי אביו ואם היה זה אצלו אונס גמור לא היה נותן הימנותא לאביו והיה לו לחוש אולי מצד שנגעה אשתו בכבוד אביו בהודאתה מתחיל' על דברים מכוערים מאד הוא בכעס עליה (שלא תהיה בביתו) וכיוצא. נא מאד להודיעני דעתו ותשובתו למחר בבוקר כי נחוץ מאד: תשובה

הנה לא שיערתי שיהי' נצרך ונחוץ למעשה. (וכידוע שאיני מסוגל למעשה). ועתה אמרתי לעיין ולרשום מן הבא בידי. הנה בגוף הדין שברמ"א סי' קנ"ד אם היש מחמירים היינו עפ"י קושי' הב"י על התשב"ץ. מלבד מ"ש כת"ר שמזה הלשון אין ראיה שחולק. קשה ג"כ כיון שהב"י לא תמה אלא על הוציאו הבן להריגה שנזכר בתשב"ץ דרך אגב. מנלן ללמוד מזה באונס (סתם) דאב על הבן. הרי מבואר בתשב"ץ דלא דמיא זה לזה דרחמי האב על הבן ואין רחמי הבן על האב. ומחתרת תוכיח. (בסנהדרין דע"ב רע"ב). ובגוף תמיהת הב"י איך יעלה על הדעת כו'. יש לומר קצת דעם היות דודאי הריגת הבן חמירא להאב טובא ונקרא אונס מ"מ אין כל הנאנס נקרא מעושה כמש"ש בתשב"ץ. ואולי ר"ל דמעושה הוא דוקא כשעושה דבר זה בע"כ גמור בעת עשייתו אבל כל שעושה גוף דבר זה ברצון אף שרצון זה נמשך להנצל מאונסו בדבר אחר (שחוץ מגופו) לא נקרא מעושה בעשיית דבר זה וגמר ומגרש. דומה קצת למש"ש למעלה בענין המגרש מצד הכפי' על הכתובה לבד.