דברי מלכיאל ה צט

בביה"ק שלהם ז"א דכל עיר היתה מתרצית לקבור מתים ממקום אחר ולקבל שכר הקבורה. וגם דהא היו יכולים לכופם ע"פ ד"ת וכן ע"פ הממשלה כיון שהם שייכים לגליל שלהם. ועוד כי אלו היו אנשי אלעק' עושים חברה בפ"ע. היו אנשי סליז' מעכבים עליהם באמרם דכיון שהמתים נקברים בעירם שייכת המצוה להם. אך באמת כיון שהוא גליל אחד י"ל שהיו יכולים לקחת חלק במצות גחש"א אם היו יכולים להיות תדיר שם בעת הצורך ואכמ"ל בזה כיון שאין נ"מ לנ"ד. ובכל חזקת מצוה יש לדון שאם החזיק מצד שהיו אחרים אנוסים שלא היו יכולים לעסוק במצוה זו דלא הוי חזקה אם לא מטעם חשדא או הורדה כמש"ל. וכמו בחזקת קרקע שאם ברח המערער מחמת מרדון או היה בשוקי בראי אין לו חזקה עיין ב"ב (דף ל' ול"ח)

וע"ד אנשי צעח'. אף שאין להם ביה"ק בפ"ע. מ"מ נראה שיכולים לקבור באלעק' כיון שהמקום קרוב הרבה יותר מסליז' ואף שיי"ל דכיון שצריכים להוליך מתיהם למקום אחר שוב אין קפידא אם יוליכום עוד איזה מרחק. בכ"ז נראה דלמעט בהילוכא עדיף וכעין דמסקינן בשבת (דקכ"ז ע"א). וכמה סיבות יוכלו להזדמן בהולכת דרך רחוקה וגם אם מוליכים דרך אלעק' יש בזה בזיון להמתים דאלעק' לפי דעת הש"ך סי' שס"ג. אך בחיבורי ח"ד סי' צ"ה דחיתי זה ומכ"ש כשמוליכים אותם לקברי אבותם דשרי כמפורש בש"ע שם. אבל בלא"ה כבר כתבנו שאין אנשי אלעק' וצעח' משועבדים בזה לסליז' והברירה בידם לקבור במקום שרוצים. רק אם היו רוצים לקבור מתיהם בעיר שאינם שייכים לגליל ההוא יש לדון שיוכלו אנשי סליז' למחות ואקצר כי אין נ"מ לנ"ד. ד' יזכנו לראות במהרה בישועתו ויבולע המות לנצח בבי"א: סימן קלט. כבוד הרה"ג וכו' מו"ה מנחם מענדיל נ"י הרב דק' יאדאווא

ע"ד שנולד ילד שיש לו נקב בלחי העליון ואינו יכול לינק וכשמלעיטין אותו בכף צריך להעמידו ולהגביה ראשו כי בלעדי זאת יוצא המאכל דרך החוטם. והרופא אמר שאחר איזה שנים יוכלו לעשות לו אפפראציא אבל לא עתה. ואמר שיכולים למולו. וכת"ר נסתפק בזה אם יכולים למולו ובאר בחכמתו צדדי הספק וחפץ לדעת דעתי בזה

לדעתי פשוט שאין למולו. דהא קיי"ל בסי' רס"ב שאם הוא קצת חולה אין למולו. והאשכול ובע"ה ועוד ראשונים כתבו דאף אם הוא כחוש או מצטער אין למולו וע"ש בש"ך סק"ג וע' חיבורי ח"ב סי' קל"א וח"ג סי' ע"ד בזה. ומכ"ש הכא שיש לדון דהוי טריפה לדעת הרמב"ם פ"ז מהל' שחיטה דס"ל בניטל לחי העליון טריפה והובא דעתו ביו"ד סי' ל"ג וכתב שיש לחוש לדבריו. והטעם ביאר הרמב"ם בתשובה הובא בכ"מ לפי שדרך שם נכנס רוח לתוך הקנה ומקרר את הריאה וא"א להבע"ח לחיות ע"ש. וא"כ ה"ה באדם. וא"כ נהי דאינו טריפה לדעת שאר פוסקים. מ"מ הוי חולה. ואף שי"ל דגם להרמב"ם היינו רק בניטל לגמרי כי אז ניטלים גם הפולים שמונחים על הקנה כמ"ש הרמב"ם בתשובה שם אבל בנ"ד דהוי רק ניקב א"כ נשארו הפולים והם מגינים שלא תתקרר הריאה ע"ש. מ"מ חולה שאב"ס מיהא הוי דהא מ"מ נכנס הרוח קצת והריאה נחלשת עי"ז. ואף דבשאר טריפות מחלקים הפוסקים בין אם ניקב אח"כ לאם נברא כן. מ"מ בנ"ד אין שייך זה כיון שטעם הטריפות הוא מפני שהריאה מתקררת וזה שייך גם בנברא כן. ולדעתי צריך להמתין מלמולו עד שיראו שהורגל לשתות ע"י המראה והוא בריא כראוי ועכ"פ לא פחות מן ל' יום וכדעת הירושלמי בכל ילד חולה

ומ"ש הח"ס חא"ח סי' מ"ג להקשות בשבת (דכ"ב) דמקשה ממנורה דמקדש איך הדליקו נר אחד מהשני והקשה בשם הבני יונה דהא שלהבת הויא דרבנן ואין שבות במקדש והקשה כת"ר דזה נאמר רק בשבותים של שבת כמ"ש בפיה"מ להרמב"ם שילהי עירובין ומהרש"א שבת (דף מ"ב). הנה דעת המרדכי פ"ב דשבועות שזה שייך בכל האיסורים. אך לדעתי לק"מ קושיית הבנ"י כי י"ל שהותרו רק שארי שבותים אבל לא שבותים שתקנו בקדשים גופייהו. וכהא דשלהבת של הקדש שאסרוה חז"ל בהנאה. והרי מצינו הרבה דברים שאסרו חז"ל במקדש ובקרבנות ויקשה הא אמרינן אין שבות במקדש ועכצ"ל כמש"ל. ואף שיש לחלק דאיסור שלהבת שייך גם במדינה מ"מ מסתבר שאין חילוק בזה ואף במקדש אסרו: סימן קמ. כבוד הרב הגאון וכו' מהר"מ נ"י אבד"ק אלטונא

ע"ד שבעירם נמצאים אנשים שפוקדים לשרוף גופם לאחר מותם ובניהם רוצים שיקברו האפר בביה"ק. והאריך כת"ר בדברים נכונים לצדד שאין לקברם בביה"ק וחפץ לדעת דעתי בזה

לכאורה נראה שיש לקברו בביה"ק דהא המת הוא מהנקברין שאפרן אסור כדתנן שילהי תמורה. גם דהא איתא בע"ז (דף ס"ב ע"ב) שאפר שכר יי"נ צריך לקוברו בביה"ק כדי שלא יבואו לידי תקלה. ואף שיש בזה דררא דע"ז דמאיס טפי בכ"ז מותר לקוברו בביה"ק וכן קיי"ל בטוש"ע יו"ד סי' קל"ג ומכ"ש אפר מתי ישראל. ואף שהם מפושעי ישראל. מ"מ כבר אמרו חז"ל שמלאים מצות כרמון. וגם כי אולי עשו תשובה קודם מותם ועוד דהא מיתה מכפרת הרבה וגם דהא איתא בסנהדרין (דף מ"ז ע"ב) שעיכול בשר מכפר אף בהרוגי ב"ד. וא"כ הכא שנשרף כל גופם י"ל שנתכפר להם. ועכ"פ הרי מכלל ישראל לא יצאו ואסור אפרם בהנאה ואף דמת נכרי מותר בהנאה כמ"ש התו' בב"ק (ד"מ) מ"מ מתי פושעי ישראל ודאי שאסורים בהנאה וא"כ צריכים קבורה כנ"ל וכן מוכח בסנהדרין (דף מ"ז ע"ב) דיליף דקבר אסור בהנאה מקרא דמלכים שהשליכו אפר האשירה על הקברים ומדמה הקברים לאשירה והרי התם איירי בקברים של עובדי ע"ז כמפורש בד"ה (ב' ל"ד) אלמא שאף ישראל עוע"ז אסור גופן בהנאה לאחר מיתה. ואף אי נימא שלא יקברום במקום אחד עם ישראלים הכשרים. אבל עכ"פ נקברים במקום מיוחד בביה"ק של ישראל

ולכאורה קשה בהא דע"ז (דס"ב) שהזכרנו דהא הוי בזיון להמתים שיתנו שם דבר מגונה כזה. ואף דאיתא במלכים (ב' כ"ג) שיאשיה השליך את אפר האשירות על ביה"ק הרי כתבו שם כל המפרשים דהיינו על קבר אותם שעבדו ע"ז כדי לבזותם. וכן מפורש בדה"י (ב' ל"ד) שזרק האפר על קברות הזובחים להם. הרי מוכח מדבריהם שעל ביה"ק של ישראלים כשרים היה אסור ליתן האפר כי הוא בזיון להם. ואף שיי"ל דרק אפר אשירה גופא הוי בזיון לתת על ביה"ק של כשרים אבל אפר שכר יי"נ לא הוי בזיון כ"כ. מ"מ מסתבר דזה הוי ג"כ בזיון. וכן קיי"ל בע"ז (דמ"ז) דכל דררא דע"ז מאיס לגבוה. וכן קיי"ל באו"ח סי' קנ"ד סי"א. ואפשר לומר דכיון דזה הוי בזיון לע"ז שמדמין אותה למת שאין בו הרגש ניחא להמתים שתתבזה ע"ז על ידם. אבל א"כ קשה למה השליך יאשיהו את אפר ע"ז דווקא על קברות אותם שעבדו ע"ז ויש לדחות דמ"מ הכי עדיף טפי

ועו"ק לפי המנהג עכשיו למכור העשבים שעל ביה"ק וביארנו בחיבורי ח"א סי' ס"ז בע"ה דע"פ דין הם