דברי מלכיאל ה צה

ופלפל בחכמה אם נפטרה מבכורה. וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה החו"י כ' בפשיטות בסי' ח' שטחול א"פ מבכורה והביאו גם מעכ"ת אך לא ביאר טעמו ונבאר בע"ה משנלע"ד בזה

הנה בבכורות (דף ג') איתא פלוגתא אי בעינן שיהא נקנה לנכרי דבר העושה טריפה או דבר העושה מום ומסיק שם דאר"י דסגי בדבר שיש בו מום קל. וכן קיי"ל ברמב"ם וטוש"ע סי' ש"כ דסגי בהקנאת אבר שאם יחתך יהי מום בבכור. ולכאורה צריך להבין מנ"ל זה דהא ילפינן בבכורות שם דשותפות נכרי בין בעובר בין באם פוטר מקראי דכל בכור וכל מקנך תזכר ע"ש. וכאן שיש לנכרי חלק בו אין זה כל. ובשלמא למ"ד דבר שעושה טריפה י"ל דכיון שתלוי בזה חיות הבהמה א"א לבטל שותפתו. משא"כ באבר אחר אפשר לתת לו האבר וכדמקשה הש"ס שם לישקול אודנא וליזיל. אבל למ"ד דסגי בדבר העושה בו מום קשה. ובשלמא בעובר י"ל דכיון שאסור להטיל מום בבכור י"ל דהוי ג"כ דבר שא"א לבטל שותפתו של הנכרי. אבל באם קשה מנ"ל זה. ואי נימא דס"ל דכיון שהוא שותף בכל שהו לא מיקרי זה כל מקנך. דא"כ נימא דה"ה אם יחתך ולא יהי מום יהא ג"כ פטורה מבכורה. והרי מפורש ברמב"ם וטוש"ע שם דבכה"ג חייבת

והנראה בזה דהנה לכאורה יש להקשות דבב"ק (דף ע"ח ע"ב) איתא שאם מכר גנב חוץ מדבר הניתר בשחיטה לא מיקרי ומכרו כולו באיסורא וכ"כ הרמב"ם פ"ב מה' גניבה. וקשה למה לא אמרינן גם התם שתלוי בדבר העושה טריפה או מום. ורבי ס"ל שם באמת שתלוי בדבר המעכב את השחיטה. אבל לא קיי"ל הכי כנ"ל. אבל באמת לק"מ דבסוגיא שם יליף זה מדהוקשה מכירה לטביחה דקאי על דבר הניתר בשחיטה ע"ש. ולפ"ז י"ל גם בנ"ד דילפינן מכל בכור שיהא כולו של ישראל. מפרש דכל שיש עליו קדושת בכור והוא כולו של ישראל חייב בבכורה. אבל אם כשנחתך את של נכרי ישאר בעל מום ולא יהי עליו קדושה גמורה להקריבו אזי אינו קדוש ובאשר בפ' תשא כתיבי בחד קרא כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה. א"כ היקשו העובר והאם זה לזה בדרש דכל. ולזה יליף דגם באם תלוי בדבר העושה מום כמו בעובר ובספר יראים סי' שנ"ב מחלק באמת בין עובר לאם. דבעובר שהמום מוציאו מקדושתו פוטר שיתוף בדבר שעושה מום. אבל באם בעינן בדבר שעושה נבילה ע"ש. ולכאורה הוא נגד הש"ס בבכורות (דף ג') ויש לישב. ועוי"ל דהנה בחולין (דף, קל"ה ע"ב) ילפינן למעט שותפות נכרי מבכורה מקרא דכל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך. והקשו התו' ריש בכורות דהא בבכורות (ד' ג') ממעט לה מקרא דכל מקנך תזכר וכתבו דאיצטריך זה משום מיעוטא דכל. ואין לזה ביאור. ונראה כוונתם דמקרא דבבקרך הו"א דבעי דווקא דבר העושה טריפה. להכי אצטריך קרא דכל מקנך דסגי בדבר העושה מום. ולפ"ז א"ש בפשיטות וע' בזה במהריט"א ריש בכורות. וגם בשותפת בעובר י"ל דאיכא תרי קראי. קרא דכל בכור דבפ' בא וקרא דכל בכור דבפ' במדבר וי"ל דבהא פליגי ר"ה ור"ח ורבא. דר"ה דריש מהני תרי קראי דאף בנשתתף בדבר העושה מום פטור מבכורה וכמש"ל. ורבא ס"ל דמחד קרא הוי ילפינן למעט רק אם נשתתף בדבר העושה נבילה. ולזה ילפינן מאידך קרא למעט שיתוף בדבר העושה טריפה ואין ממעטין דבר העושה מום דלחומרא דרשינן וממעטינן רק דבר העושה טריפה שאינו חיה. ור"ה דס"ל ג"כ דטא"ח בחולין (דף נ"ז ע"ב) ס"ל דמחד קרא יש למעט דבר העושה טריפה כיון שתלוי בזה חיות הבהמה. ור"ח ס"ל כרבי בב"ק (דף ע"ח) דמכרו כולו באיסורא מיקרי דבר המעכב בשחיטה ועושה נבילה. וה"ה הכא בעינן דבר העושה נבילה. ועוי"ל דס"ל לר"ח דמחד קרא הוי ממעטינן דבר שהיא מתה כדאמר ר"ש בתמורה (דף י"א) ומאידך קרא ממעטינן דבר העושה נבילה ודמפרש הש"ס דס"ל טריפה חיה היינו משום דאי ס"ל טא"ח לא היה מחלק בין נבילה לטריפה לענין זה. ועפ"ז מיושב מה שק"ל מדוע לא פליג רב ששת גם בבכורות לומר דבעי שישתתף בדבר שהיא מתה וכדס"ל בתמורה (דף י"א). אבל לפמ"ש א"ש דבבכור מודה ר"ש משום דאיכא תרי קראי

ובאמת צ"ע בזה דהא איכא כמה פסוקים בזה. בפ' בא כתיב קדש לי כל בכור פטר כל רחם בב"י באדם ובבהמה לי הוא. ועוד כתיב שם וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לד'. ובפ' תשא כתיב כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה. ובפ' במדבר כתיב כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור מישראל מאדם עד בהמה לי יהיו. ובבכורות (דף ג') ציין בתורה אור לשמות י"ג. וקשה דהא ברש"י שם איתא כל בכור בישראל וזה כתוב בבמדבר ג'. אך צריך להבין למה באמת לא מייתי מקרא דפ' בא שהוא מוקדם. בפ' בהעלותך כתיב כי לי כל בכור בבנ"י באדם ובבהמה. בפ' קרח כתיב כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לד' באדם ובבהמה יהיה לך. בדברים י"ב כתיב ובכורות בקרך וצאנך. בדברים י"ד כתיב ובכורות בקרך וצאנך. בדברים ט"ו כתיב כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לד' אלקיך לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך. ובחולין (דף קל"ה ע"ב) מייתי קרא דדברים ט"ו. וקשה למה לא מייתי מדברים י"ב שהוא מוקדם. עכ"פ מצינו כמה פסוקים הן על הבכור הן על האם למעט שותפות נכרי. ויקשה דנימא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. אך י"ל דא"כ לא ניכתוב כלל וממילא מתרבי שותפות. ואפשר לומר שזה הוי בכלל אמרם כל פרשה שנשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. ומיעוט אחר מיעוט שייך רק כשהמיעוטים נאמרו במקום אחד. אבל עדיין יקשה דהא קיי"ל בסוטה (דף ג') כר"ע שם דס"ל דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן וע"ש בתו'. וא"כ הכא נדרוש מינה למעט שותפות נכרי אף בדבר שאינו עושה מום ואף בגיזותיה כעין הא דאיתא בב"ק (דף ע"ח ע"ב). והנראה בזה דכל היכא דכתיב בקרך וכדומה לשון יחיד לא הוי מיעוט וכפירש"י בחולין (דף קל"ה ע"ב) לרבנן דר' אלעאי דכל ישראל נקרא בלשון יחיד ואורחיה דקרא הוא. ורק עכו"ם דלאו בר חיובא ממעיט מזה ע"ש. ויש לבאר סוגיא דריש בכורות אליבא דר' אלעאי ואכ"מ וע' במהריט"א שם בזה. ומקרא דכל מקנך ילפינן מיתורא דכל דאפילו אזנו וכמש"ל. וקראי דבכור נראה דיליף רק מקרא דכתיב ביה בישראל שיהא כולו של ישראל וכפירש"י בבכורות (דף ג') וע"ש בתו' סד"ה ור"י. וכל בכור דבפ' בא אף דכתיב שם בבני ישראל הא אצטריך לכלל ופרט כדאיתא בבכורות (דף י"ט ע"א) וע"ש במהריט"א אות כ"ד. וגם י"ל דבבנ"י לא מידרש כמו בישראל. ועוי"ל דהא שם קדשו כל הבכורות ע' זבחים (דף קט"ו ע"ב) ובכורות (דף ד' ע"ב) ואותם לא קדשו רק של ישראל ולא של ערב רב אף שנתגיירו לפי שנולדו בנכריותם. ונשארו רק קרא דפ' בא כל פטר רחם שגר בהמה דכתיב שם אשר יהיו לך שזה ממעט שותפות עכו"ם דלאו בר חיובא כמש"ל וקרא דבמדבר כל בכור בישראל ולזה מייתי ליה בבכורות (דף ג') למילף מינה דאפלו נשתתף באזנו פטור. אכן הרמב"ם פ"ד מה' בכורות ה"ג מייתי קרא דפ' בא ודריש לה מבנ"י ע"ש. וי"ל דס"ל דמקרא דבמדבר אין ראי' דהתם הוי רק סיפור ולא צווי, ובפ"י מה' בכורים הט"ו מייתי ג"כ קרא דפ' בא אך שם לא מיתי דרשא דכל וזה צריך ביאור. ובמשנה ריש בכורות ורפ"ב שם הגירסא בישראל ומייתי רש"י שם עלה קרא דמדבר ע"ש וצ"ל שהרמב"ם גורס שם בבנ"י ואכמ"ל בזה. אחרי כותבי זה מצאתי שהמהריט"א סוף אות א' הרגיש קצת בזה ע"ש. והא דלא מייתי בחולין (דף קל"ה) פסוק המוקדם נראה דהיינו משום דשם לא איירי בדיני בכור רק בדרך אגב לענין אכילת קדשים משא"כ בקרא דכל הבכור שעיקרו בבכור וההכרח לקצר

עכ"פ נראה כיון דהא דסגי בשיתוף בדבר העושה מום