דברי מלכיאל ה צד

השלמה לעשיית המקוה כולה ממנו ע"ש, ובטוש"ע ג"כ אין חילוק בזה ורק דמשמע דס"ל שטובלין בשלג בלי ריסוק אכן המג"א סי' קס"ב והברכי יוסף ביו"ד סי' ר"א כתבו שכוונת הש"ע ע"י ריסוק ע"ש וע' בחיבורי ח"ב סי' ס"ג בזה ובכ"ז לא חילקו בין השלמה לעשיית מקוה כולה. והיינו משום דפשטות המשנה משמע שדין אחד להם וע' סוכה (דף י"ט) ובחיבורי שם. וכ"נ לשון הרמב"ם פ"ז דמקואות שכתב השלג מעלה ולא עוד אלא שעושין מקוה לכתחילה כשריסקו. וכתב הכ"מ שם דס"ל שאין חילוק בין השלמה לעשיית מקוה ול"ד לטיט הנרוק ע"ש. הרי משמע דס"ל דאף בהשלמה בעינן ריסוק ויש לדחות ועכ"פ הר"א ור"ש במרדכי ס"ל הכי וכתב הב"י שם שאין לעשות מעשה נגד דעתם ובפרט לפמש"ל שכ"נ דעת הרמב"ם וש"ע להלכה. ולזאת צריך להפשיר כל הקרח חוץ למקוה כמש"ל כדי לצאת ידי כל הדיעות: סימן קלו

ע"ד שנמצא בס"ת בהא ראשונה מהשם יוצא קו מסוף גג בצד ימין ונמשך עד למטה כאורך הרגל ונראה כרגל יתירה כזה זה. ונרא' שנעשה אחר הכתיבה שנמשך מהגג בעוד הדיו לח כי נראה כמו גומא בהגג במקום שממנו נמשך הקו ואעפ"כ המקום ההוא עדיין משחיר כבראשונה. ומסתמא נעשה זה ע"י הסופר שהגיה ותיקן את הס"ת. והאריך בד"ת וחפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר אני טרוד וחלוש כעת לא השבתיו תיכף., וגם עתה אשיבנו בקוצר

הנה כבר כתבתי בחיבורי ח"ב ס"ס פ' שצורת האותיות אינו מקובל הל"מ שיהא דוקא בתמונה זו בלי שום שינוי ולזה אין לפסול כתב שנכתבה בו ס"ת רק אם נשתנה שינוי גדול שאין ניכר כלל שהוא אות זה או שהוא דומה לאות אחר. וכ"כ הנוב"ק חיו"ד סי' ע"ד להדיא וכ"כ הח"ס סי' רס"ז לענין אותיות הלפופות להכשירם ג"כ מהאי טעמא ולפ"ז גם בנ"ד שיש עליו צורת הא ואין בו מקום לטעות על אות אחר שפיר כשר. וכעין זה ראיתי בשו"ת שנות חיים למהרש"ק לסי' רע"ו סי' פ"ה שאם יש בהא שני רגלים משמאלו כשר כיון שלא נשתנה צורת האות. והנה שם בסי' ס"ב לסי' ל"ב כתב שאם יש בתיו שני רגלים פסול. וקשה דבריו אהדדי. וראיתי בס' משנ"א שכתב לחלק דבהא שאני שהרגל אין נוגע בגוף האות. ואין בזה שום סברא לחלק כיון שטעמו הוא שז"א שינוי בצורת האות. א"כ ה"ה בתיו. ועוד דהא איירי שם שרגל אחת מהתיו אינה נוגעת בגוף התיו רק שההפסק אינו נראה להדיא. וא"כ הוי כמו רגל השמאלי בהא. ואף דבאות גמור קיי"ל בסי' ל"ב סכ"ה שאם הנפסק אינו ניכר להדיא אינו נפסל משום נפסק. היינו רק להכשיר לפי שיש עליו עדיין צורת האות. והסברא נראה דבלא"ה ידוע שיש בכל דבר נקבים דקים הנקראים נקבי הפארוס. ומ"מ לא מיקרי נפסק לפי שאינו ניכר וגם כי הדיו עובר עליו כדאיתא בשבת (דף ק"ח). וה"ה הכא. אבל לפסול את האות ודאי שאינו פוסל. ודומה קצת להא דקיי"ל ביו"ד סי' ל"ה ס"ה שסדקים מצטרפים להכשיר ולא להטריף ע"ש. אבל כוונת המהרש"ק שם הוא משום דאיירי שם שעושה משני תוין תיו אחד ושנשארו באמצע התיו שתי רגלים יתרים השמאלי מהראשון והימני מן השני. וזה הוי ודאי שינוי גדול בתמונת האות. משא"כ אם יש להא או תיו שני רגלים סמוכים זל"ז ושתיהן בתמונה אחת. ודאי שאין בזה שינוי ומעשים בכל יום שעושים הסופרים בסוף הס"ת אותיות חלולות ואחרים ממלאים בהם דיו ואף שאין יודעים לכוון לשמה. והיינו משום דהחלולים הוי אותיות כשרות אף דהוי בכל רגל כעין שתי רגלים. ואף כי שם מחוברים שתי הרגלים מלמטה. מ"מ אי נימא שרגל כפולה הוי שינוי בצורת האות גם בכה"ג ליהוי שינוי. ועכצ"ל כמש"ל. וכ"כ בס' משנ"א בעצמו שאותיות חלולות כשרות. וע' חיבורי ח"ד סי' צ'

אכן יש לדון בזה דכיון שאנו תופסים שהרגל הוא מיותר שם. א"כ הקצה שממנו יוצא הרגל השני איננו מוקף גויל. ולגררו א"א דשמא נעשה זה בשעת כתיבה והוי מוחק מקצת מהשם. וגם אם נעשה אח"כ מי יוכל להגביל ולדעת שלא למחוק משהו ממה שנכתב בתחילה. ואף לדעת הפוסקים דס"ל שמותר למחוק שם ע"מ לתקנו. זה שייך רק בודאי פסול. אבל בנ"ד אי נימא שזה נעשה בשעת כתיבה א"צ תיקון כלל ואם נעשה אח"כ וא"כ צריך תיקון מ"מ א"צ למחוק רק מה שנעשה אח"כ ולא מגוף השם. אך י"ל דכיון שאין לקרוא בס"ת זו כמות שהיא. הוי המחק כדי לתקן שיוכלו לקרוא בה. ועיקר איסור מחיקת השם הוא כשנעשה כדי לבטלו והוי דרך בזיון אבל כשנעשה כדי להביאו לקדושת ס"ת הראויה לקרוא בה שפיר שרי. אבל בנו"ב מ"ת סי' קס"ט כתב שאסור למחוק בשביל תיקון מספק וע' שו"ת בית אפרים סי' ס"א בזה. אכן בלא"ה נראה דאף האוסרים למחוק ע"מ לתקן היינו היכא שיש כאן מחיקה ודאית. אבל בספק הוי דבר שאינו מתכוין דהא מכוין לתקן ולא למחוק. ופסיק רישא אין כאן דהא אפשר שאינו מוחק כלל את אות השם. אך יש לדון דכיון דהוי ספק א"כ הוי דינו כספק איסורין כיון דבפס"ר הוי איסור גמור אבל עדיין י"ל דהא כתב הפמ"ג באו"ח סי' ל"ב בא"א סקמ"ז דמוחק מקצת אות מהשם אין בו איסור כלל ואף להנו"ב שכתב שם דמוחק מקצת אסור מדרבנן. מ"מ בספק הוי ספק דרבנן ומותר במתכון לתקן. אך הלא הנו"ב שם החמיר בספק לפי שכתב שם שכשר בלא תיקון. וא"כ גם בנ"ד כשר בלא תיקון כמש"ל. וכסברת הנו"ב שם דהוי ס"ס שמא אין נגיעה פוסלת רק מאות לאות ושמא כשר כשנעשה אחר כתיבה. וגם דהא דעת הרמ"ע בשו"ת סי' ל"ו דמחיקת מקצת אות אסור מדאורייתא

ונראה דמ"מ יש להתיר לגרור ולהשאיר משהו אצל קו ההא באופן שבודאי לא יגע בגוף אות השם. ואף שהמשהו הזה נעשה שלא לשמה. מ"מ אין חשש בזה לענ"ד. דהא דבעינן מוקף גויל היינו רק לענין קדושת סת"מ דבעינן כתיבה תמה. אבל לענין קדושת השם לא מצינו חילוק בזה. ושפיר יש עליו קדושת השם אף אם הוא מוקף בקוים דיו שנכתבו שלא לשם קדושת השם. ומצאתי שכ"כ ביד שאול סי' רע"ו סקי"א ובמקדש מעט סי' רע"ד סקי"ט ויש להאריך בזה בכל פרט ופרט אך באשר כבר האריכו בזה האחרונים אקצר. ואף אי נימא שנעשה קו זה בתחילת הכתיבה. מ"מ אין עליו קדושת השם כיון שאינו לצורך האות ולהידורו. ואדרבא עי"ז אינו מן המובחר. ולעשות הרגל עבה אינו נכון דכיון שנעשה שלא לשמו אין לצרפו לאות השם. כי אפשר שברבות הימים יסור הדיו לצד פנים ההא מרגל זה. ויסמכו על הקו הזה שנעשה בתחילה שלא לשמה. ואף שיעבירו עליו בקולמוס לשמה. מ"מ הא קיי"ל דאינו כתב ע' אה"ע סי' קל"א ס"ה ובאחרונים. ולזה צריך לגרור הרגל החיצון ולהניח משהו סמוך לקו העליון של ההא וכנ"ל. אחר כותבי כל זה לקחתי בידי שנית מכתב כבודו וראיתי שהעיר ג"כ מדברי הנו"ב סי' ע"ד וכתב שבקו גדול הוי שינוי תמונת האות והביא דברי הח"ס חאה"ע סי' ח' וכתב כבודו לחלק בין עוקץ קטן לגדול. ולדעתי ברור כמש"ל דכיון שאין שינוי בגוף תמונת האות וגם אין מקום כלל לטעות על אות אחרת אין בזה חשש: סימן קלז. כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה משה נ"י אבד"ק קאסטוקאוויטש

ע"ד אחד שהיתה לו בהמה מבכרת והקנה לנכרי את הטחול שלה באשר חשב לשחטה אחר לידתה, ולקח ממנו כסף וגם משך הנכרי את הפרה כדי לקנות טחול שלה וילדה זכר