דברי מלכיאל ה פט

העיקר נראה שהכל אחד כי נראה שלא רצו להשליש החפצים וכן להבטיחו על יתר הכסף עד שישליש את מה שבידו וא"כ נתן הגט על דעת זה שישיבו לו אח"כ את הכל וההכרח לקצר: סימן קכה . כבוד הרה"ג המפורסם מו"ה יעקב יוסף נ"י מו"צ בקאוולא

ע"ד שקנה אחד בית והבטיח לשלם ביום מוגבל והמוכר קנה סחורה לשלם עבורה בזמן הלז כי סמך על הבטחת הקונה ובהגיע הזמ"פ אמר הקונה שאין לו ועי"ז לא יוכל המוכר לשלם בעד הסחורה בזמנו ויוגרם לו עי"ז הפסד גדול ותובע ההפסד מהקונה וחפץ כ"ת לדעת דעתי בזה

לדעתי פשוט שפטור הקונה מלשלם לו הפסדו דהרי לא התחייב לשלם לו אם יקנה על סמך זה סחורה וידוע כי כל אשראי ספק אתא ספק לא אתא והו"ל להמוכר לידע שאפשר שלא יוכל לשלם במועדו. וכן איתא בב"מ (דף ס"ג ע"ב) דחוב הוי כמאן דליתי' ע"ש. ובנוסחאות הישנות משטרות היו כותבים שמתחייב לשלם פסידא דשוקא אם לא ישלם בזמנו ובמלוה י"ל שיש בזה חשש ריבית ואכמ"ל בזה דבנ"ד כיון שלא התחייב בפירוש לשלם בודאי שפטור מלשלם ואף דבנ"ד עדיף ממבטל כיסו של חבירו דהתם הוי רק מניעת הריווח ע' סי' רצ"ב ס"ז ואחרונים שם ובס"ס שפ"ו והכא הוי הפסד. מ"מ כיון שלא עשה העסק על פיו הוא פטור ובח"מ סי' י"ד ס"ה מחייבינן לשלם באומר לך ואני אבוא אחריך לפי שא"ל בפירוש כן ואם נאנס פטור גם באומר ע"ש. והרמ"א בתשובה סי' י"ב כתב דבאונס ממון חייב ולע"ד יש לדון בזה ואקצר כי אין נ"מ לנ"ד

וע"ד שהגביל זמן לפרוע בעד הבית ככלות שנה והמוכר ידור בביתו השנה ההיא ועתה רוצה הקונה לשלם באמצע הזמן כדי שיצא המוכר מהבית או ישלם שכר דירתו. לא ביאר כת"ר אם הושוו מתחילה שידור המוכר בעד המתנת המעות א"כ הוי ריבית גמורה ועכצ"ל שנעשה ע"פ הת"ע או שמכר סתם באופן שידור שם שנה בחנם ולא פירש שהוא בעד המתנת המעות. והנה אם פירשו שהוא בעד המתנת המעות ונעשה ע"פ הת"ע פשוט שאינו יכול לסלקו תוך זמן וכדין כל עסק משותף שא"י לחלוק תוך הזמן כדקיי"ל בח"מ סי' קע"ו ס"ג ע"ש באחרונים. וע' יו"ד סי' קע"ז סכ"ג וסל"ה באחרונים שם. ואם קנה סתם א"כ הוי זה כאלו הוסיף על דמי המכר את שיווי הדירה של המוכר. וא"כ אף שישלם לו תיכף בכ"ז אינו יכול לסלקו מן הדירה תוך השנה, ואם נתפרש שהוא בעד המתנת מעות ולא נעשה בהת"ע אזי ודאי שאסור לדור שם דהוי ריבית וכדתנן בב"מ (דף ס"ד) והכא גרע טפי דהוי ריבית קצוצה ע' יו"ד סי' קס"ו ס"ב וע' סי' קע"ב ס"א ואקצר: סימן קכו

ע"ד אחד שמכר ביתו לשמעון ע"מ שאם יחזיר לו המעות מחוייב להחזיר לו הבית וכן היה שהחזיר לו המעות והחזיר לו הבית רק שהתנה עמו שלא ימכרנו לשום אדם אחר רק לו ולא נכתב ע"ז שטר בערכאות. ועתה מכר הבית לבנו ורוצה שמעון לבטל המכירה כיון שעבר על התנאי. והמוכר טוען שבנו אינו בכלל התנאי ופלפל כתה"ר בחכמה וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה לא נתבאר יפה בדברי כת"ר אם התנאי שלא ימכרנו לאחר נעשה בשעת מכירה ראשונה או בשעה שהחזיר הבית להמוכר. ואם הותנה זה בשעת חזרה נראה פשוט דלאו כלום היא כיון שהיה מוכרח להחזיר לו לקיים תנאו הראשון וא"כ הוי רק פטומי מילי בעלמא מה שהבטיח לו שלא למכור לאחר. וכדאיתא בב"מ (דף ס"ו ע"א) דכל תנאי שלא היה מוכרח לעשותו הוי פטומי מילי וע"ש בתו' וצריך למיקנא מיני' בק"ס כשרוצה שיתקיים התנאי ע"ש (דס"ז ע"ב). ואם נעשה התנאי בשעת עיקר המכירה ונראה מלשון מעכ"ת שהתנה שאם יחזיר לו כספו יחזיר הבית רק באופן שלא ימכרנו לאחר משמע מזה שהכוונה היתה רק על החזרת המעות שלא יחזיר לו מעות של אחר וכעין הא דאיתא בקידושין (דף כ') שאינו לוה וגואל ובנ"ד הרי גאל ביתו במעותיו רק אח"כ מכר לבנו ואם התנאי היה שאף אחר החזרה לא ימכרנו לאחר. הנה לפ"ז לכאור' אין הלשון מדוקדק שהתנה שלא ימכרנו אח"כ לאחר רק לו דהא ממילא כשימכרנו לאחר תתבטל החזרה וישאר הבית ממילא של שמעון. וצ"ל דנ"מ לענין אם ימכור אח"כ לשמעון לא תתבטל החזרה למפרע רק יקנהו שמעון בעת המכירה השנית. ונ"מ לענין שכר דירת הבית משעה שהחזירו להמוכר עד עכשיו וכדומה לענין כמה דברים וע' כתובות (דף מ"ד ע"א). ואף שאם ימכור לאחר וממילא תתבטל החזרה ולא יהא במכירתו השנית ממש. וא"כ הרי לא עבר על התנאי שהרי אין ממש במכירתו ותתקיים החזרה ז"א דא"כ שוב תתבטל החזרה ואין לדבר גבול. וצ"ל שכוונתו היתה על מעשה המכירה אף שכשתתבטל החזרה תתבטל גם המכירה. וכעין זה קיי"ל גבי גט אם גירש ע"מ שלא תנשא לפלוני שאם נישאת לפלוני בטל הגט ובטלו הנשואין וע' אה"ע סי' קמ"ג סט"ז ובאחרונים

וע"ד שטען המוכר שבנו אינו בכלל התנאי. ולכאור' צדק בדבריו דהא מפורש בערכין (דף כ"ה ע"ב) דבנו אינו בכלל אחר. אבל באמת ז"א דהא גם יבם איתא בקדושין (ד' י"ג) וסוטה (דף ה') שאינו בכלל אחר ומ"מ כתבו התוס' בכתובות (דף פ"א ע"א) שזה רק בלשון תורה. אבל בלשון חכמים מיקרי אחר וכ"ש בלשון בנ"א ודאי דמיקרי אחר. ועוד דבכתובות שם קאי על לשון הכתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ובשטר תלוי בלשון בנ"א. והנה בשטמ"ק בכתובות שם הביא בשם הריב"ש לחלוק על התו' וכתב שאין לחלק בין לשון תורה ללשון חכמים ותירץ שם דרק היכא דאיכא יתורא דקרא ממעטינן יבם או היכא שצריך לפרש דהאי אחר הוי דווקא יבם. אבל סתם אחר יש במשמעותו גם יבם. והריטב"א בחי' לקדושין (דף י"ג) כתב דרק לגבי עצמו מיקרי אחר. אבל אחרים אין קוראים ליבם אחר או דרק גבי מערכי מלחמה מוכח דלאו היינו יבם ע"ש. ומשמע לכאורה שדעתם דיבם לא הוי בכלל אחר אבל ז"א דאדרבא מוכח דס"ל דגם יבם הוי בכלל אחר לגבי עצמו עכ"פ רק היכא דאיכא יתורא דקרא וה"ה לבנו דרק מיתורא דקרא ממעיט בערכין (דף כ"ה). והנה בנ"ד אם התנה הלוקח בשעת שהחזיר הבית שלא ימכרנו לאחר כבר בארנו דלא מהני. ואם התנה המוכר מתחילה כמש"ל הרי לגבי עצמו הוי אף בן כאחר אף לדעת הריב"ש וריטב"א. ולהראשונים שתרצו דרק היכא דגלי קרא לא הוי יבם כאחר הרי ס"ל דבכל מקום הוי כאחר ובתו' רי"ד בקדושין שם תירץ ג"כ דלשון חכמים לחוד וכמ"ש התו' בכתובות. עכ"פ נראה להלכה בנ"ד דאף שמכר לבנו בטלה מכירתו וחוזר ללוקח ואף אם התנה הלוקח נלע"ד לדינא דגם בנו מיקרי אחר כי כ"נ דעת רוב הראשונים שם וכ"נ פשטות הש"ס והסברא דרק לגבי עצמו קרי ליה אחר הוא דחוק. וגם דהא באמת לשון הכתובה הוא תיקון חז"ל והבעל אינו אומר לשון זה ואינו יודע כלל מזה. ורק י"ל דחז"ל תיקנו לשון הכתובה כאלו הבעל אומר כן והוא דחוק. ומטרדותי אקצר: סימן קכז

ע"ד אחד שעשה חלון בביתו לצד חצר חבירו ואין לו ד"א