דברי מלכיאל ה פה

יותר טוב לה שלא להכחיש העד. ועכ"פ מכל הטעמים שהזכרנו יש לדון להתירה. ובפרט דהרבה פוסקים הורו להתיר והובא בפ"ת בסעיף מ"ח. ועוד דבע"א כתבו הפוסקים הטעם מפני ששוכרתו והכא לא שייך זה דהלא לא העיד שהיה לה כתב היתר כפי שהגידה. אך י"ל שירא לומר כן שמא יתברר ע"י הרב הנ"ל ויתפס בשקרו וכאן שהוא שו"ב יסלקנו מאומנתו אבל במכתב מהכומר א"א להתברר כ"כ וגם יוכל להכחיש הדבר גם אח"כ כי פיהם דבר שוא. ובלא"ה אינו נ"מ לנ"ד כיון שלא היה מסל"ת ורק הידיעות שהשיב הרב רנ"א שהזכרנו י"ל דמהני. ואף שאומר בסתם ידיעות. מ"מ משמע שהיה בהן ממש. דבלא"ה לא היה הרב רנ"א מודיע להאשה כיון שאינו ברור ע"פ ד"ת. ויש לדון עוד מצד ביטול הקדושין כיון שלא ידעה שהוא מומר. אך מלשון השאלה משמע שלא עזבתו תיכף כשנודע לה שהוא מומר רק כשהתחיל לפתותה שתמיר עזבתו, א"כ כיון שלא עזבתו תיכף הרי נתרצתה בו ולא הקפידה על המום. ויש להאריך בפרט זה ובכל פרט ופרט שהזכרנו. אבל אין לי פנאי כי עלי להשיב כמה תשובות. ד' יהיה בעזרי עכ"פ מקודם יכתבו להגאב"ד דאשמינא ואם לא ישיב כלל או ישיב שאינו זוכר. אזי אני מסכים להתירה לעלמא: סימן קכא. כבוד הרבנים הגאונים המפורסמים מחזיקי דגל התורה והיראה הר"ר משה נ"י ווייסקאפף והרב ר' יהודה נ"י לובעצקי הרבנים לעדת ישראל בפאריש יע"א

ע"ד אשר במדינת צרפת יצא זה מכבר חק הממשלה שאיש ואשה יוכלו להתפרד ע"י שופטי הממשלה כשימצאו השופטים אשר הצדק עם אחד מהם שרוצה להתפרד. והנה בכ"ז לא יחפוץ הבעל לתת לה ג"פ כד"ת והרי היא ע"פ ד"ת אשת איש גמורה. ונמצאים העוברים על ד"ת ונושאים אשה כזו אף שלא נתגרשה בג"פ כד"ת. ורב אחד רצה לדון שהפירוד שעושה השופט יהא כגט שנעשה בב"ד והנה יפה כתבו כבודם שהוא נגד דין תוה"ק דבגט בעינן וכתב ונתן אבל לא שהשופט יגזור אומר שהיא נפרדת ממנו. והאיש שרוצה לדון שיהא זה כגט חוששני לו שיש בו רוח מינות וכפירה בתוה"ק ר"ל

וע"ד שהביא מעכ"ת דברי איזה רבנים שרוצים לתקן שב"ד שבמדינתם יפקיעו את הקידושין אם בהמשך הזמן יתפרדו הזוג ע"י חק הממשלה. חלילה לעשות כן כי זה נאמר רק בימי חז"ל חכמי הש"ס אשר כל בית ישראל נשען עליהם וכל תקנותיהם היה דין גמור לכל ישראל אבל לא בדורותינו וגם כי תקנה זו גם בזמן הש"ס היה שייך רק לתקן בכל ישראל אבל לא שיתקנו בשביל דבר שנוגע למדינה אחת. ואין כח ב"ד יפה בשביל זה. ועוד כי עי"ז תתרבה הפריצות ח"ו בישראל כי יאמרו שהקדושין אין בהם ממש ובידם לבטלם ע"י השופטים. ועוד דאף בזמן הש"ס לא עשו תקנות כאלה רק במקום שיש לחוש למכשול בשוגג. ע' גיטין (דף ל"ג). אבל אסור לנו לעשות תקנות למזידים שתנשא בעודה א"א בשאט נפש

וע"ד שאיזה רבנים רוצים לתקן שיקדשו על תנאי. הנה כבר הביאו כבודם אשר הגאון הצדיק ר' יצחק אלחנן זצ"ל כתב לשם זה עשרים שנה שאסור לעשות כן ודבריו אמתים וא"צ להסכמתינו. וטעמו נראה פשוט כי הלא תנאי זה צריך שיהא גם בשעת יחוד וכמ"ש הנו"ב סי' ל"ו והח"ס סי' קי"א ושיהי לפני עדים. ודבר זה בלתי אפשר בזה"ז. ובפרט בדור פרוץ כזה אשר גם בלעדי זאת מלעיגים הם על כל קדשי ישראל. ועוד כי זה יגרום פריצות גדולה כי יבואו להקל ח"ו באיסור א"א באשר ידעו כי הקדושין הם רק על תנאי ואפשר שיתבטלו וגם כי בידה הוא לבטלם כי תשתדל ע"י השופטים להתיר אגודתם. ועוד כי עי"ז כשיתבטלו הקדושין של כל המתגרשים בערכאות. הרי יהיו כל בעילותיהם בעילות זנות למפרע. וכל בניהם שילדו יהיו בני פנויה בלא קדושין והמה פגומים ואם יתקנו ח"ו כן אזי יהי ההכרח לפרסם בכל תפוצות ישראל שידעו שהבנים שבמדינתם יש עליהם חשש פגומים ויהי זה בזיון גדול. ואף שמצינו שהתירו חז"ל ביבם מומר לקדש על תנאי. היינו משום שא"א לו באופן אחר. וגם דהא התנאי הוא רק שאם ימות בלא בנים יתבטלו הקדושין. ועכ"פ התירו לו כדי שיוכל לקיים מצות פו"ר שהיא מצוה רבה וכדמצינו בגיטין (דף ל"ח) שהתירו איסור שיחרור בשביל זה. אבל בנ"ד חלילה לתקן דבר כזה בשביל שאפשר שיהיו פרוצות שינשאו בלא גט. ובכה"ג אמרינן בב"ק (דס"ט) הלעיטהו לרשע וימות. ואין אנו אחראין לרמאים. וכבר בארתי זה בחיבורי ח"א סי' ע"ד שאין מוטל עלינו לתקן תקנות בשביל הרשעים

ועוד יש לדון שהמקדש על תנאי לא יברך ברכת אירוסין ונישואין כי אין לברך על ספק. וכעין מ"ש הפוסקים באו"ח סי' ר"ב ס"א שלא לברך על פרי שאפשר שנמצא בו תולע ולא יוכל לאכלו ולפי זה יתבטלו כל הברכות שבכל החופות ויהי מעשה החופה וקדושין כחוכא ואיטלולא בעיני ההמון. ואין לומר דהגירושין ע"י השופטים הוי מילתא דלא שכיחא ואין לחוש לזה. דא"כ אין לנו לתקן שכל ישראל שבמדינתם יקדשו על תנאי בשביל חשש מילתא דלא שכיחא. ואדרבא מצינו בש"ס בכמה דוכתי דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן וע' ריש כתובות גבי הא דתקנו משום צנועות ופרוצות. והנה יש להאריך בכל פרט בזה וכן בהא דשבע ברכות. אך מטרדותי הרבות וגם כי חלוש אנכי עתה ל"ע ההכרח לקצר. ובנ"ד א"צ לפלפולים. כי פשוט שחלילה לתקן שיקדשו על תנאי. וכמ"ש מעכ"ת בשם הגאון מאוה"ג מהרי"א זצ"ל. ואקוה אשר הרבנים דמדינתם אותם שיראת ד' נגע בלבם לא יסכימו לתקנה מקולקלת כזאת וישתדלו להפר עצת הרוצים בזה: סימן קכב. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה יצחק נ"י הרב דק' ראוונא פלך חערסאן

ע"ד שמת אחד בלא בנים ואשתו נשאת לו כשהיא יתומה מבלי עוזר וסומך ויש לו אח פנוי. והוא רוצה ליבמה כי חס עליה באשר אין לה על מי לסמוך. וגם היא מרוצה בזה והיבם אינו רוצה לחלוץ בשום אופן. ויש לחוש שלא ישמעו לקול מורים ולזה צידד כת"ר בחכמתו להתיר לו ליבמה וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה ידוע מחלוקת הראשונים אם יבום קודם או חליצה קודמת. והנה אף רש"י שדעתו שחליצה קודמת. מ"מ כתב ביבמות (דף ל"ט ע"ב) שאם שניהם רוצים ביבום אין כופין אותו לחלוץ. והתו' ושאר ראשונים כתבו שכופין במילי להסביר לו שיותר נכון לחלוץ אבל לא לכופו ממש וכ"כ בשו"ת הב"ח הישינות ס"ס ע"ח שאם שניהם רוצים ביבום אין מוחים בידם דהא לא מצינו שתקנו בפירוש שאסור ליבם ע"ש. ואף דקיי"ל כאבא שאול דס"ל שאם כונסה לשם נוי ולשם אישות הוי כפוגע באשת אח. ע' יבמות (דף ל"ט ע"ב). מ"מ אין לנו רק להזהירם שצריך שיכוונו לשם מצות יבום ואם לא יכוונו יהי זה עון גדול וגם להגיד להם שע"פ ד"ת מצוה לחלוץ יותר מליבם אבל לכפותם על זה לא מצינו כלל וכ"כ בשו"ת מבי"ט ח"ב סי' מ"א והביא שם בשם הרבה גדולים שאין למנעו בחוזק יד מליבם ע"ש. ובשבות יעקב ח"ב סי' קל"ה האריך לבאר דין זה ואף דשם איירי שלא היה יכול לחלוץ. אבל מכלל דבריו נשמע שם שאין למחות בחזקה כשרוצים שניהם ביבום. וכ"כ