דברי מלכיאל ה פד

שנכללו בכלל מעינות שנזכר בגט והביאו גם כת"ר ובפרט שכתב כת"ר שתשמישן מעט מאוד בשביל שהמים הם אשבורן ובכ"ז הגט שכתבו בו כעת לשכ"מ סתם על מי נהרות נראה דכשר דהא שמות הנהרות אינו מעכב כמ"ש הפוסקים דכשר בשעה"ד אף בשינוי. ואין לך שעה"ד גדול מזה שלא תצטרך חליצה ובפרט שהאחים אין נוהגים כשורה. ואף אם יחלצו יש לדון דכיון שרחוקים מיהדות כמ"ש כת"ר א"כ יש לחוש שלא יכוונו כלל וחליצה בעיא כונה. ואף שיאמרו בפיהם שחולצים לשם מצוה ולהתירה לשוק. בכ"ז י"ל דדברים שבלב שמוכח לכל רואה שחושבים בלבם שאין מאמינים בזה הוי דברים כמ"ש התו' בגיטין (דף ל"ב) ובכ"מ ואכמ"ל בזה ועכ"פ יש להכשיר הגט ולהבא יכתבו כמש"ל. כי באמת היא חומרא גדולה שלא לכתוב גיטין בעיר בשביל ספק בשמות הנהרות וגורם טורח והוצאה לבני העיר וגם נותנים בזה מקום לצדוקים לרדות כמובן לכל מי שיש בו דעת. עכ"פ לימים יבואו אם היא עיר גדולה והוא טורח גדול ליסע לעיר אחרת לעשות גט יוכלו לסדר גיטין בעירם ויכתבו ליוביטש דמתקריא ליובעטש מתא דיתבא על נהר דניעפר ועל נהר ליוביטשער אזערא דמתקרי ליובעצקאע אזערא ודמתקרי וואסקרעסענסקאע אזערא ועל נהר באלהאטש דמתקרי באלהאטשקא אזערא ועל נהר שייקא ועל מי מעינות ועל מי בארות. והנה בשני נהרות הובא בג"פ ס"ק שיכתבו על נהרי פלוני ופלוני ובכתוב נמצא נהרי (באיוב כ') וגם נהרות (בתהלי' קל"ז) אכן בהרבה אחרונים וכן בט"ג בשמות עו"נ כתבו לכתוב בכל נהר ועל נהר ולא לכלול כולם יחד. ואפשר משום דלא נימא שהנהרות הללו מחוברים יחד. והמנהג להקדים מעינות לבארות וכ"ה הנוסח בט"ג בשמות עו"נ. ונראה דאף היכא שמשתמשים מבארות יותר ממעינות מ"מ מקדימין מעינות לפי שהבאר הוא ג"כ מעין רק שנמצא ע"י חפירה ועושים מחיצה סביבו. ויש אחרונים שכתבו הנוסח ועל מי מעינות ובארות. והעיקר לכתוב ועל מי בארות וכ"ה הנוסח בט"ג בשמות עו"נ. וכ"ה לשון הכתוב (בשמואל ב') על שאול ועל יונתן בנו וגו'. אך שם י"ל דאשמועינן שכל אחד מהם היה ראוי לצום עליו וכ"מ במ"ק (דף כ"ו ע"א) דיליף מינה שצריך לקרוע על כ"א לבד. אכן מצינו בנוסח התפילה על הנסים ועל הפורקן וכו' וכן בשמ"ע במודים שכתבו על בכל חדא ע"ש. ואף שי"ל שהכוונה שאף על אחד מהם עלינו להודות להקב"ה וקו"ח על כולם. מ"מ משמע שסדר הלשון כ"ה וכן בשמ"ע על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני וכו' ואף די"ל דקמ"ל שמחוייבים להתפלל [על[ אחד מהם וקו"ח על כולם מ"מ גם בנ"ד י"ל דלא נימא שלא היה אפשר להעיר להתישב רק כשיש כל אלה לזה כותבים על בכ"א שהיה די באחד מהם וע' חיבורי ח"ג סי' קמ"ט: סימן קיט

ובשם הבעל לכתחילה נראה שהיה צריך לכתוב והמכונה ונקל כפי שנקרא בפי כל כמ"ש האחרונים כי לא כל אדם יודע שהנון הנרגש במבטא הוא בשביל העין ורק בשם יעקב יודעים שיש בו עין אך בדיעבד אינו מעכב. ובשם האב הוה צריך לכתוב מרדכי צבי המכונה מאטא או מאטיא כפי ההברה במקומם וכ"ה באחרונים. אך בנ"ד שהוא שעה"ד גדול יש להקל בזה בדיעבד כשהשמיטו וכדקיי"ל בסי' קכ"ט ס"ט ברמ"א שם וע' חיבורי ח"ג סי' ק"ט. ובשם האשה שנקראת טאמארא וכתבו בגט תמרה צ"ע דהא אפשר שיקראו תמרה על שם פרי של תמר והוא בשוא על המם וכ"כ בט"ג שנת' ע"ש

ובנ"ד כתב כת"ר שלא נתברר אם הוא נגזר משם תמר וגם אין ידוע חתימתה נראה לכתוב לכתחילה בטית וכ"נ בט"ג שנת'. וגם לכתוב אלף אחר כל אות כדי שנדע שכל אות נקוד פתח לבד האחרון דבלא"ה הו"א שהמם נקוד שוא. ואף שכתבתי למעלה בשם באלהאטש שאם הבית נקוד פתח א"צ לכתוב אלף. היינו שם דליכא למיטעי כי ההבדל שם ניכר שהוא בפתח דבלא"ה קשה לבטא התיבה ההיא, משא"כ בנ"ד וכ"כ האחרונים דפתח אינו מושך אלף רק היכא דאיכא למיטעי ע' בזה בנו"ב מ"ת סי' קט"ו וט"ג שא"ו סק"א ושא"ל סק"ז ושנ"ח סק"א ועוד בכ"מ אכן בנ"ד בדיעבד והוא שעה"ד נראה להקל כשנכתב בתיו ובלי אלפין כי אף שאפשר לקרוא המם בשוא מ"מ כיון שאפשר לקרוא בפתח אין לפסלו דהם גם כשיכתבו אלף אפשר לקרוא בקמץ ומ"מ כותבים כן לכתחילה. ואף דבנ"ד גרע דכיון שכתבו הא לבסוף מוכח שהוא שם קודש ולא מצינו רק תמרה שהוא פרי ונקרא המם בשוא. מ"מ נלע"ד שאין לפסלו כיון שאפשר שמקור שם זה מתמר והמשיכו לשם געגועים תמרה ומקמץ לפתח אינו שינוי כ"כ כי הם אב ותולדה כידוע למדקדקים. והספרדים קוראים קמץ קטן כמו פתח ואם אפשר לכתוב גט אחר נראה שצריך לכתוב

וע"ד שבחתימת העד ששמו יהודה ליב נעשה טשטוש באות ה' וד' ונעשה נגיעה מהויו להדלת וגם הדלת בעצמו מטושטש כי מתחילה נעשה כעין ריש ותיקנו אח"כ ולא תיקנו יפה וגם כשגרר הנגיעה הנ"ל נעשה נקב שם ואין הדלת מוקף גויל. בזה יפה כתב כת"ר להקל כמו שהביא מהרבה אחרונים וכמ"ש ג"כ בחיבורי ח"ד סי' קי"ח. ובפרט לפמ"ש כת"ר שתינוק חריף קוראו כהוגן. ומעיקר הדין א"צ בעדים רק שידעו שהיא חתימתם וכדאיתא בש"ס רב צייר כוורא וכו' ובפרט בנ"ד אין כאן מקום לטעות ושם ליב ושם אביו אין בו שום טשטוש ובפי כל נקרא ליבא לזה פשוט שיש להכשיר בנ"ד: סימן קכ. כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה יהודה לובעצקי רב בפאריז

מכתבו הגיעני ע"ד האשה שאומרת שבעלה המומר מת בקאנאדא כי השיגה מכתב מכומר אחד והיה לה כתב היתר מהגאב"ד אשמינא ונאבד ממנה וע"א מעיד שהגיע מכתב כזה מהכומר. וכי הרה"ג מהר"נ אדלער נ"י מלאנדאן השיג ג"כ ידיעות מקאנאדא שמת המומר הלז וכי האשה הנ"ל הלכה להרב הנ"ל עם המכתבים לקחת ממנו כתב היתר אבל אינו יודע אם השיגה אז היתר או לא והיא נשאת למומר הנ"ל כי היתה סבורה שהוא ישראל וכשנודע לה שהוא מומר עזבה אותו. והאריך מעכ"ת בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר אני טרוד מאוד כעת וגם חלוש קצת לזאת אשיבנו בקוצר

הנה מה שלא הוחזקה שם א"א י"ל דהיכא שיש ע"א שיודע שהיתה א"א מירתתה לשקר ויותר טוב לה להגיד שמת בעלה בדבר שהעד מסייעה קצת ולהאמינה שהיה לה כתב היתר. הרי בנד"ד הוי קטטה כמ"ש הפוסקים ואינה נאמנת ואף ע"א אינו נאמן. אך י"ל דהכא הוי טובא ספיקות דהא במומר יש מחלוקת הפוסקים אי הוי כקטטה ובע"א בקטטה הוא בעיא דלא איפשטא. ועוד דהא בטעם דלא מהימנא בקטטה פליגי אמוראי בש"ס אי משום דאמרה בדדמי אי משום דמשקרא ולמ"ד משום בדדמי לא שייך בנ"ד שאומרת שהיה לה כתב היתר מהרב הנ"ל וא"כ תלוי זה בפלוגתא ועוד מדברי הנו"ב שהביא גם כת"ר משמע דאף שיש ע"א מ"מ כיון שלא הוחזקה א"א לא מיקרי איתחזק איסורא. אכן זה דחוק לענ"ד דהרי מ"מ נודעת לאיתחזק איסורא. וכן אמרה לפנינו. ואי משום מיגו הרי בהוחזקה מלחמה הוי בעיא בש"ס. אך יש לחלק דשם הטעם משום בדדמי ע"ש. אכן הוי מיגו במקום ע"א ועכ"פ