דברי מלכיאל ה פב

שלה. ויש לדון בדבר מאכל אם נכרי מקפיד על נקיות אף אם הכלי הוא של ישראל דאפשר כן הרגלם להקפיד על נקיות בנוגע למידי דאכילה אך בלא"ה הרי בהא דע"ז (ד"ל) לא קיי"ל הכי דשם קיי"ל להלכה שאין לשתות מים מבי ארמאה ע"ש. וברמב"ם פ"ו מה' רוצח ובטור סי' קט"ז לא הביאו דין זה כלל וההכרח לקצר

וע"ד שפירש"י ס"פ בא יש מחר לאחר זמן והביא מהא דיהושע כ"ב. והקשה כבודו דהו"ל לאתויי מן המוקדם ביהושע ד'. הנה לא על רש"י תלונתו רק על המכילתא ס"פ בא שמשם לקוחים דברי רש"י. אבל באמת לק"מ דביהושע ד' אין הכוונה על ימים הרבה כי הבנים הקטנים כשיגדלו בודאי ישאלו למה העמידו אבנים במקום זה כי מה שעברו את הירדן אינו דבר נמשך ולא יזכירו זה עוד במשך איזה ימים. אכן ביהושע כ"ב החשש הוא רק אחר ימים הרבה כי כל עוד שהדור הראשון בחיים ידעו הכל שאף השבטים שמעבר הירדן יש להם חלק במשכן ובמקדש שבא"י ורק חששו שבמשך זמן רב ישכחו הדבר ולזה איתא שם יאמרו בניכם לבנינו שכל הדור הזה לא יהי' עוד בחיים. אבל ביהושע ד' איתא כי ישאלון בניכם וגו' ואמרתם להם וגו' הרי שהכוונה שהבנים ישאלו את אבותם וכן פירש הרד"ק שם בפסוק כ"א הנולדים הקטנים ואשר יולדו ולפלא שלא פירש כן בפסוק ו' ואולי מפני שבפסוק כ"א מפורש אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם וגו' ומוכרח לומר דאיירי בבנים שעודם קטנים כעת. ולזה לא מייתי ג"כ קרא דואתחנן דכתיב כי ישאלך בנך מחר ואיירי ג"כ שהבן שואל את האב דזה אפשר בזמן קצר וכמש"ל ולזה מייתי המכילתא מיהושע כ"ב דשם הוכרח לפרש דהוי לאחר זמן ונקטיה לרבותא שהכוונה שם שלאח"ז ארוך וממילא מפרשינן גם הא דפ' בא ופ' ואתחנן שהכוונה לאחר זמן. וכן פירש"י בפ' ואתחנן דהכוונה לאחר זמן ע"ש

ואשר הקשה בסנהדרין (דף ל"ו) ואמרינן והא הוי יהושע הוי אלעזר. והקשו התו' דהול"ל הוי עתניאל וכתב המהרש"א דבעתניאל מפורש שהחזיר ג' אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה. משא"כ באלעזר שלא מצינו כן. והקשה כבודו דהא מצינו באלעזר שלמד הלכות הגעלה כדאיתא בפסחים (דף ס"ו ע"ב). נראה דשם לא מוכח שהיה גדול מיהושע רק כיון שאלעזר יצא עם מרע"ה לקראת המחנה כדאיתא בפ' מטות לזה הגיד להם אלעזר וי"ל שיהושע לא היה שם ובאבן עזרא כתב שם שלזה אמר זה אלעזר לפי שלהכהנים נמסרו דיני טומאה וטהרה ע"ש. וקשה דהוא נגד הש"ס שנתעלמה הלכה ממרע"ה. ולפמ"ש א"ש די"ל שבא לתרץ למה לא אמרם יהושע והיה דחוק בעיניו לומר שיהושע לא היה שם דכיון שהיה משרת משה בודאי היה הולך עמו בכל מקום ולזה כתב שאלעזר אמרם בשביל שהוא כהן ומ"מ הוכיח הש"ס שמשה שכח הלכות אלו אז כי במקום מרע"ה אין שייך שיהי' אלעזר קודם כי גם מרע"ה שימש בכהונה כדאיתא בזבחים (דף ק"א ע"ב) שהיה כה"ג וע"ש בסוגיא אבל עתניאל מפורש שהיה גדול בתורה יותר מיהושע שהרי הוא החזיר ג"א הלכות ולא יהושע. ובאשר הם דברי אגדה אקצר

וע"ד מ"ש הכרו"פ בס"ס פ"ג דמשקים מתעכלים בנקל יותר מאוכלים והקשה כבודו ממ"ש התו' בסוטה (דף ל' ע"א) דמשקין אין מתעכלים כמו אוכלים. לק"מ דהתו' שם איירי רק תיכף אחר בליעתם שכתבו שם שהאוכלים מתחילים להתעכל וממילא מתמעט שיעורם ע"ש. וזה שייך באוכלים דאף שצריך זמן מעל"ע להתעכל ובעופות ודגים כדי שתשרף באור כדאיתא פי"א דאהלות. מכל מקום הרי מתעכל מעט מעט ולא ברגע אחת והיינו בכמות האוכל מתעכל מעט מעט לפי שהוא גוש מונח במקום אחר אבל משקים מתפשטים בתוך בני מעים כשבולעם ועיכולם הוא באיכות שנבלעים בגוף ובפרש ולזה בעת קצרה אחר הבליעה לא נתעכל עדיין כלל כי אינו עיכול גמור עד מעל"ע ולזה לא נתמעט שיעורם אבל במשך זמן העיכול שפיר י"ל שמשקים מתעכלים בנקל יותר מאוכלים וכמ"ש הכרו"פ אבל עכ"פ מתעכל הכל בבת אחת ולא נתמעטו משיעורם. עד סוף עיכולם וכנ"ל. ומה שהקשה מבכורות (דף ז') דאיתא דמיא עייל מיא נפיק. הנה שם קיי"ל ביו"ד ר"ס פ"א כלישנא בתרא שם שמי רגלי טמאים אסור והיינו משום דס"ל שהם מגופה ג"כ ועפ"ז יש לברר שיטות הפוסקים שהובא בסי' פ"א וסי' פ"ז לענין חלב שבקיבת בהמה שחיטה יעו"ש כי נראה שזהו מחלוקת הפוסקים שם אם חלב צלול שבקיבה הוי כפירשא בעלמא ואין הפנאי מסכים לזה: סימן קיח . כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה זוסמאן בן ציון נ"י הרב דק' ליוביטש

ע"ד שבעירו לא סידרו גיטין עם היום ועתה נזדמן שכ"מ שאין לו בנים ואחיו רחוקים מיהדות והוכרח לסדר ג"פ עבור אשתו וכתב שם העיר ליוביטש דמתקריא ליובעטש לפי שכן נקראת הב' בסגול בפי הא"י ובכתבם ואף שקצת קורים וכותבים בצ' לבסוף מ"מ עיקר השם הונח בט"ש לבסוף ואף שישראל נתישבו שם זה לא כביר מ"מ כתב שם של ישראל מקודם. ובאשר יש שם חמשה נהרות ויש ספיקות בכתיבתם לזה כתב דיתבא על מי נהרות ומי מעינות ומי בארות והאריך בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי אם נכתב כהוגן ואם יש לנהוג כן לימים יבואו ומחלישת כחי אשיב בקצרה. כי עלי להשיב כעת כמה תשובות

ע"ד שם העיר יפה כתב ומה שקוראים בצ' לבסוף אין להביט על שיבושם וע' חיבורי ח"ג סי' קי"ד וכן במה שהקדים שם שישראל קורים וכן המנהג בכל תפוצ"י דהא כמעט כל עיירות שבחו"ל נתישבו שם מתחילה הא"י ואח"כ באו לשם אחב"י ע"י הגלות המר. וע"ד הנהרות הנה נהר דניעפר רחוק מן אמצע העיר יותר מתחום שבת רק שבקצה העיר יש בתים שיוצאים לצד הנהר ושם אין ביניהם תחום שבת ושני חדשים בשנה מתפשטים מי הנהר עד העיר אבל המקומות שמי הנהר מתפשטים אין נקראים על שם הנהר גם בעת ההתפשטות רק על שמותם שמכבר וכשבאים לעיקר הנהר קוראים אותו דניעפר ויש שם תחנה להספינות הגדולות העוברות דרך שם ובני העיר רוחצים בנהר זה ומוליכים סוסים לרחוץ בו אבל אין מסתפקים לצרכי ביתם ממנו ורק מיעוטא דמיעוטא מביאים מים ממנו לשתות טיי והאנשים הדרים בתחנה הנ"ל משתמשים בו כל צרכם והתחנה נקראת על שם העיר רק ברשימות הפערעחאדין נכתבה בשיבוש ליובייאטש. והנה סמוך להעיר יש נהר ארוך ונופל להדניעפר וחלק העיר הסמוך להנהר משתמשים בו לכל צרכיהם ונקרא בפי כל אזירא או ליוביטשער אזירא ובפי הא"י ליובעצקאע אזירא וקצת א"י קוראים וואסקרעסענסקאע אזירא באשר חלק העיר הסמוך להנהר נקרא וואסקרעסענסקי ואצל קצה אחר מהעיר ששמו באלהאטש יש ג"כ נהר ונקרא באלאהאטשקאע אזירא והדרים בחלק העיר ההוא משתמשים מהנהר הזה וגם הנהר בעצמו נקרא באלהאטש ובין שני נהרות הנ"ל הולך נחל ארוך שמחבר שני הנהרות ונקרא בין הא"י שייקא ופירושו שמחבר את הנהרות ובצד אחר מהעיר יש יאור הנקרא בערעסטאווא ומשתמשים ממנו הדיורים הסמוכים שם והמים אינם נמשכים רק עומדים באשבורן. ועוד יש נחל סמוך לעיר שמו אסעטריצא והוא עמוק וצדין שם דגים אבל מימיו עומדים באשבורן ויש חריץ שמחברו עם הדניפפר והסמוכים משתמשים ממנו קצת אבל לשת' ובישול משתמשים רוב העיר במי בארות ולכביסה וכדומה במי מעינות שיש שם הרבה ורק