דברי מלכיאל ה פא

וטוענים שלא התנה שהרשות בידו לחזור בו ושיהי בתורת צדקה וחפץ כת"ר והרב הלז לדעת דעתי בזה. והנה כת"ר פלפל בארוכה בזה. ואנכי באשר עלי להשיב כעת כמה תשובות לא אוכל להאריך

הנה מה שטוען שהתנה שיוכל לחזור בו הוא למותר. כי בלא"ה יכול לחזור בו כיון שלא אמר לעולם. וכדין שוכר פועל סתם ונותן לו חלק בדבר שעושה בו. והנה אף דבחיוב איתא בח"מ סי' ס' ס"ג מחלוקת אי סתם לעולם משמע. אכן בפועל כ"ע מודו דלאו לעולם משמע ע"ש בפוסקים ובאה"ע סי' קמ"ג. וגם אם הוא ספק פלוגתא הדין עם המוחזק. וא"כ יכול לחזור בו בכל עת. אבל בעד זמן העבר צריך לתת להם כפי שהבטיח וכדקיי"ל בח"מ סי' של"ב ס"ד שלפועל מתחייב אף דשלב"ל ע"ש בקצה"ח ובנתיבות וע' במח"א וע' קצה"ח סי' קכ"ב סק"ג. ואף שטוען שאמר שרוצה לכוין בזה לצאת מצות צדקה ובצדקה פלפל כת"ר שיכול להתיר נדרו. אין זה שייך כאן כיון שהבטיח זה להם בעד פעולתם מה להם מה שאמר שרוצה לצאת בזה מצות צדקה. ואטו כ"ע דינא גמירי. ואפשר שהם חשבו שאפשר לשלם חוב מצדקה. ועכ"פ אין הוכחה מזה שמחלו לו על שכר טרחם. וכמו שיש אנשים שמשלמים שכר לימוד בעד בניהם ממעות מעשר. ובכ"ז המלמד יזכה ממנו בד"ת שמחוייב לשלם לו אף אם המלמד יודע שמשלם מכסף מעשר כי אין זה נוגע להמלמד כלל. ורק אם יתנה עם המלמד בפירוש שאם לא יהי' לו מעשר יהי פטור אזי יוכל לפטור א"ע [ובגוף דין דהתרת הנדר י"ל דבנודר לעני פלוני לא יוכל להתיר וע' מח"א ה"צ סי"ז ואכמ"ל בזה] ואם גבו רק חלק מהנדרים שנדרו עבורו עד כה י"ל שלא יוכלו לתבוע חלק רק בהסך שכבר נגבה. אבל ז"א דהא משמע שהבטיח לתת להם חלקם אף בהנדבות שיתנו לידו בלא אמצעות הנאמנים. וא"כ יש להם חלק בכל מה שנדרו עבורו עד היום שחוזר בו. והיינו לכשיבואו עכ"פ לידי גוביינא. ואם יצטרך להוציא הוצאות כדי לגבותם י"ל שלא יצטרך לתת להם. אכן נראה דכיון שאמר סתם שיתן ט"ו פ"ל מהנדרים וצדקות ולא אמר שיתן ממה שיגבו מוכח שהבטיח להם מכל הנדרים עבורו ולזה נראה שיסבלו הם כפי חלקם בההוצאה שתעלה לו על גביית הנדרים שעד יום שיחדלו לשמשו ולגבות עבורו. ואם הוא טוען שלא השתדלו בגביית הכסף כראוי. אם הוא טוען ברי אזי ישבע שכדבריו כן הוא ובכ"ז יתן להם בעד מה שגבו כבר כפי שישומו בקיאים. או ישביעם שהשתדלו כראוי. ובסוף מכתב כתה"ר נראה שהם אומרים שהבטיח להם זה עבור שישתדלו שלא יבוא בנו לגור בעיר ההיא. ובתחילת מכתבו נראה שמודים שהבטיח להם עבור הטורח לגבות. ועכ"פ אם יש הכחשה ביניהם. אזי יהי ביניהם עסק שבועה להמוחזק

וע"ד מ"ש הרע"ב פ"ק דפסחים (דף מ"ו) דילפינן מחלל חרב שכלי שנגע בדבר הבא מכח טומאת מת הרי הוא כמותו אם אב אב ואם ראשון ראשון ונתקשה כת"ר דאיך אפשר שראשון יעשה ראשון. הנה זה ודאי שע"י מת א"א שכלי יהי ראשון דכיון שנגע באה"ט הרי גם הוא אה"ט. וזה אפשר רק כשנגע באדם שנגע באדם שנגע במת דהוי האדם ראשון ומ"מ עושה כיוצא בו בכלי כיון שהטומאה באה מכח מת וכדתנן ריש אהלות דכלים באדם ואדם בכלים הרי הם כמו טומאות האדם ע"ש. ולזה נזכר ברע"ב שם שנגעו בטמא מת ולא הזכיר כלים. וכוונתו שהאדם טמא מכח מת ולא שנגע במת עצמו ואף דבריש אהלות לא נזכר זה שראשון יעשה ראשון וגם דהא קיי"ל דכלים אין מיטמאים רק מאב הטומאה מ"מ י"ל דהרע"ב ס"ל כן דכל שבא מכח טו"מ עושה הכלי כמותה ומה שאין הכלי מיטמא מראשון היינו שיהא הכלי שני אבל הכא שנעשה ראשון כמותו שפיר מיטמא. וע' בהקדמת הרמב"ם לסדר טהרות ובפיה"מ ריש אהלות וההכרח לקצר. סימן קטז. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה אפרים פישל מרדכי הלוי נ"י הרב דק' סוחאטשין

ע"ד שיש בעירו חברה גמ"ח והכסף על זה נאסף מכל אנשי העיר והם ממנים גבאים בכל שנה וזה איזה שנים שלא מינו גבאים חדשים רק הגבאים הקודמים מנהלים את צרכי החברה. ועתה רוצים לשנות את הכסף על הכנסת אורחים ולשאר צרכי ציבור ועל גמ"ח אומרים שישתדלו לאסוף עוד הפעם כסף וגם רוצים לעשות גבאים חדשים. ונסתפק מעכ"ת אם יכולים בני העיר לעכב אחרי שגם הם התנדבו על זה ומחלישותי כעת ל"ע אשיב בקוצר

לדעתי כיון שבני העיר נתנו נדבתם להחבורה א"כ נתנו על דעתם והם יכולים לעשות בזה כפי ראות עינם וכעין הא דאיתא במגילה (דף כ"ו) שאם נתנו על בנין ביהכ"נ וסמכו על דעת אחד שיעסוק בבנינה הרשות בידו לעשות כחפצו כי על דעתו התנדבו וכן קיי"ל להלכה באו"ח סי' קנ"ג ס"ג וה"ה בנ"ד רק נראה דבזה צריך הסכם כל החברה ולא סגי ברוב דיעות דכיון שמשנים לגמרי על ענין שאינו ממטרת החברה בזה יכול אף אחד לעכב וכמ"ש המג"א בסי' קנ"ג סקל"ו וע"ש בסעיף י"ד ובאחרונים שם. ואף כי כל עניני החברה נגמרים ע"פ דעת הרוב היינו רק מה שנוגע לאופני הנהגת החברה אבל כשרוצים לשנות לגמרי את הכסף למצוה אחרת וזה הוי כביטול החברה בודאי צריך שיסכימו כולם אבל א"צ הסכם אנשי העיר אף שהג"ח הוא עבורם מ"מ כיון שממנים גבאים מתוך החברה הרי לא נמסר זה על דעת בני העיר. וכן קיי"ל ביו"ד סי' רנ"ו ס"ד אף ביחיד ע"ש. ולא דמי למי שמקדיש ס"ת לביהכ"נ באו"ח ס' קנ"ג דשם מסרו לביהכ"נ על דעת בני העיר. אך נראה שצריך עכ"פ הסכם חבר העיר שיראה שהשינוי אינו קלקול וכהא דקיי"ל בסי' קנ"ג סי"ד שצריך שזט"ה יסכימו שהוא דבר מצוה לשנות והם במקום חבר עיר וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' ל"ה ור"ס ל"ו בשם המבי"ט וש"פ שלזה צריך דעת זט"ה וחבר עיר ע"ש. ובפרט בנ"ד שנוגע הדבר לגמ"ח שהפליגו חז"ל בסוכה (דף מ"ח) שגדולה משארי צדקות צריך להתבונן היטב אם יש תיקון ומצוה במה שישנו על צדקה אחרת

וע"ד מינוי גבאים פשוט שצריכים למנותם ע"פ רוב דיעות מבני החבורה כשיתאספו באסיפה אחת ולא כשיקבצו חתימות מבני החברה וע' חיבורי ח"א סי' ל"ה בזה: סימן קיז

ע"ד הא דקיי"ל בסי' ק"צ סמ"ו שאם כבסה נכרית חלוקה ונמצא כתם תלינן שהיה הכתם מקודם בשביל שעסקה במיני דמים. והקשה כבודו דהא קיי"ל בע"ז (דף ל') שנכרים קפדי אמנקיותא וכ"כ הט"ז ביו"ד סי' יו"ד דסתם כלי נכרים הם מקונחים. הנה זה נאמר רק על מידי דאכילה שהם מקפידים על נקיות אבל לא בשאר דברים וכעין זה מצינו בפי"ח דאהלות הובא בפסחים (דף ט' ע"א) דמדורות נכרים טמאות שחוששין שהשליכו שם נפל הרי שאין מקפידים על נקיות הבית כי אין לך דבר מאוס יותר מנבלת אדם שידוע שמסריח יותר מנבלת בהמה. ובפשוטו אפשר לומר בנ"ד דגבי כתם איירינן שהנכרית כבסה חלוק של ישראלית ולזה אמרינן שלא הקפידה על הכתם. וכן בנות ישראל חזקה בודקות חלוקיהן בשעת כבוס כדאיתא בנדה (דף נ"ו ע"ב) אבל העיקר כמש"ל ונ"מ שאף אם לבשה ישראלית חלוק של נכרית ואח"כ כבסתה הנכרית דג"כ תלינן שהיה הכתם מקודם ואף שהחלוק הוא