דברי מלכיאל ה עח

שיקויימו דברי האשה שנתחלקו לעניים. וכעין הא דב"ב (דף קל"ד) שלא נתן הכל לבניו ושם לא היו עניים לזה נתן להם רק שליש: סימן קיב. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה משלם דוב נ"י הרב בקורסק

ע"ד שרוצים לעשות בעירו מקוה באופן שחופרים סמוך להמקוה שנעשתה מרעפים שקוראים קאחליעם באר עמוק עד שימצאו מים וצריך לחפור בעומק מאה ושלשים ארשין. ומשימין שם צינורות זה על זה עד שהצינור העליון יוצא מן הקרקע והמים עולים למעלה דרך הצינורות ושם יש חריץ בקרקע שהולך עד הנהר. והמים שופכים לחריץ והולכים להנהר ורק על הקרקע רוצים להניח צינור מושכב שיהי' מחובר להצינור העליון בערך אמה בעומק הקרקע שילך עד כותל המקוה ויכנס תחת כותל הבנין שהמקוה בו. ודרך צינור זה יבואו המים לתוך המקוה שנעשתה שם בעומק קצת. וכשמתמלאת המקוה סותמים הצינור בפקק. ושוב עולים המים למעלה בצינור שעולה על הקרקע ויורדים המים לתוך החריץ כנ"ל. הצינורות הם של מתכות ומכוסים בצינק כדי שלא תשלוט חלודה מחמת שהם תדיר בתוך הקרקע והצינורות הללו נעשים מתחילה לצורך באר כזה שיניחום בתוך הקרקע. והצינור המושכב עד המקוה מונח עליו ג"כ עפר הרבה ואינו ניכר מבחוץ. והעפר צריך כדי שלא ישלוט בו הקור בחורף ויתקלקל. וכן בכל עת שיצטרכו להחליף המים יפתחו הפקק ויכנסו מים חדשים ויחזרו ויסתמוה. והאריך כת"ר בדברי חכמה. והנה אנכי כעת קצת חולה ל"ע. לזה אשיבנו בקוצר

ע"ד הצינורות שנותנים בעומק ודרך שם עולים המים וכן הצינור המושכב בעומק הקרקע. פשוט שאין חשש וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' ס"ד וח"ג סי' ס"ה. ובפרט לפמ"ש כת"ר שניכר שנעשו מתחילה לכך כי הם מצופים בצינק לבן כדי שלא תשלוט בהם חלודה וסוף הצינור המושכב כבר כתב מעכ"ת שיכלה אצל כותל המקוה. והמים יבואו להמקוה דרך הנקב שיעשו שם בכותל המקוה. וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' ס"ה. וטוב שלא יהיו אוגנים בהצינורות כי בזה הוי קצת מקום קיבול וכסילון כפוף קצת. רק נסתפק מעכ"ת איך לסתום הנקב שבאים בו המים אחר שתתמלא המקוה מים כפי הדרוש. כי ע"י פקק לא יוכלו לסתום כי לא יוכלו להושיט יד בעומק המקוה בשעה שהמים קרים והנה ע"י קראן אף שבחיבורי ח"ב צדדתי להקל. אבל שם היה שעה"ד גדול וכמש"ש סי' ס"ד ב

ומ"ש מעכ"ת שאפשר לעשות פקק הנקרא ווינטאל באמצע הצינור המושכב וראשו יצא למעלה. וכשיגלגלו את הקצה היוצא למעלה יוסתם הצינור. וכשיגלגלוהו לצד השני ופתח הצינור. הנה לדעתי הוא כמו קראן. כי כשסותמים הצינור הרי הוא כלי קיבול. וגם נראה שההכרח לעשות זה קודם שישימו הצינור בתוך הקרקע. וא"כ יש בזה חשש כמו בקראן. ולעשות שם צינור שיצא למעלה כתב כתה"ר שיש בזה חשש סילון כפוף. ואף שי"ל דלא דמי כלל כי שם אם יוציאוהו ממקום קביעותו יהי ג"כ כפוף ומקבל אבל בנ"ד א"א להוציא מן הקרקע כל הצינורות, יחד כמו שהם קבועים זה בזה כמין חי"ת אך בכ"ז אין כדאי להכניס א"ע בזה [ועוד יש בנ"ד צד קולא. כי בנ"ד נראה שישימו הצינור הקצר היוצא וצא למעלה אחר שכבר יהא הצינור המושכב טמון בקרקע אבל גבי סילון כפוף נעשתה כפיפתו בתלוש ואקצר], וגם יש חשש בזה באופן הגעת המים לתוך המקוה כשיצא הצינור למעלה מן הקרקע. ואף אם יתקנו כעת באיזה אופן נאות בכ"ז אפשר בהמשך הזמן לבוא מכשול מזה

ולזה נראה לע"ד שנכון לעשות כמ"ש מעכ"ת שהצינור המושכב יניחוהו בקרקע בשיפוע משפע ועולה באופן אשר קצהו יגיע בגובה המקוה במקום שכלים המים כשתתמלא המקוה. ושם יוכלו בנקל לסתום הנקב ע"י פקק של אבן או חרס שיעשוהו לכך. ובחיבורי ח"ב סי' ס"ז צדדתי שאפשר גם ע"י ברזא כשיקבעו הברזא בשלשלת הקבועה בכותל המקוה בחיבור גמור ויעשו הברזא והשלשלת מתחילה לכך. אך יותר נכון לעשות פקק מאבן או חרס כמ"ש מעכ"ת שעושים לנקב המקוה שדרך שם מוציאים המים לחוץ. כי הלא אפשר שע"י הפקק הזה נעצרים המים שלא יצאו מהמקוה לתוך הצינור ויהיו עי"ז זוחלים קצת. ויהי הוית המקוה ע"י דבר המקבל טומאה ע' סי' ר"א ס"נ ובחיבורי שם סי' ס"ה. וגם אם יצאו מים מהצינור לתוך המקוה בשעת הטבילה יש לחוש דהוי זחילה וניכר זחילתם. אך זה יש לדחות ע' שו"ת מעיל צדקה סי' ל"ט]

ומ"ש מעכ"ת שיש לחוש דהוי קטפרס והביא מספר חיבור לטהרה. הנה ספר הנ"ל לא ראיתי וגם שו"ת כתב סיפר וגולת עילית שהביא מעכ"ת אינם ת"י. אבל לענ"ד אין בזה שום חשש. כי קטפרס וניצוק נאמרו רק כשצריך זה לצרף למי המקוה וגוף מי המקוה הם קטפרס. אבל מה שבאים המים מהמעין להמקוה דרך קטפרס בשיפוע בתוך הקרקע אין בזה חשש. וכל המים הבאים מתוך הארץ אין אנו יודעים איך באו. ואולי גידי הקרקע הם משופעים קצת באיזה מקום בתוך הקרקע. והיינו משום שאין בזה חשש. וניצוק בודאי אין שייך לומר בזה. כי המים הבאים דרך הנקב שבכותל המקוה הם נשפכים על כותל המקוה. ואף אם הקילוח מצד חוזקו מתרחק קצת מן כותל המקוה. בכ"ז אין חשש בזה כיון שהוא בא מן המעין ולא ע"י כח גברא. והלא מי גשמים באים מן האויר למקוה. ובכ"ז המקוה כשרה אם נתקבצו מים ממי גשמים. ועכ"פ נלע"ד לעשות כן בלי חשש. ויישר כחו וחילו של מעכ"ת אשר משתדל לעשות מקוה נאותה לפי רוח הזמן למען לא ימנעו אף הנשים המעונגות מללכת לביה"ט. וכל המרבה לפאר את המקואות הוא משובח בעת הזאת אשר בעוה"ר רבו הפורצים בדבר חמור כזה: סימן קיג

ע"ד שיש בעירו ח"ק שנתיסדה עוד בשנת תר"ו. ועתה קמו כשמונים אנשים וחפצים לעשות ח"ק חדשה באמרם כי לוקחים יותר מדאי בעד קבורת מת ר"ל. ומוציאים הרבה כסף על סעודות וכדומה. וגם אין רוצים לקבל עוד חברים לחברתם. ובני החברה מתנצלים שעושים הכל כפי התקנות שבפנקס. וגם יש בפנקס פסק משני רבנים שנעשה בשנת תרכ"ו ומבואר שם שהתקנות נשארות בתקפן. וכסף אין מפזרים יותר מדאי. והאריך מעכ"ת בדברי חכמה. וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה אנכי זה לא כביר באתי מברלין ועודני חלוש עוסק ברפואות. אך באשר הנכבד המוכ"ז מחכה. על תשובתי באמרו כי אנשי העיר הסכימו לקיים כפי שאכתוב. אמרתי אשיב בקוצר את דעתי בזה

הנה המג"א סי' קנ"ג סקמ"א הביא בשם המשפטי שמואל אשר אם החזיקו במצות קבורת מתים יוכלו גם אחרים לעסוק בזה. והמג"א כתב שם שאם יש חבורה מיוחדת לזה יכולים לעכב על אחרים שלא יעסקו בזה וצריך ליתן להם כמנהגם. וכ"כ הבה"ט סי' תקכ"ו סק"ה בשם הא"ז שהשל"ה זצ"ל פסק כשעסקו בקבורת בעל עוללות אפרים זצ"ל שהח"ק הקבועה זכו במצוה זו ואין לאחרים לעסוק בזה וכן נהגו ישראל במדינתינו ובמדינות הסמוכות שיש חבורה קבועה