דברי מלכיאל ה סז

שאינם רוצים לעבוד עבודה ויבינו שנמנעים בשביל טומאה ורבא ס"ל דכיון שיודעים שכהנים נזהרים מטומאה בכל האפשר לזה יחשדום שלא רצו לעשות העבודה. והנה ביבמות (דף מ"א ע"ב) איתא שמא תלד ולד של קיימא ותצטרך כרוז לכהונה ואיכא דלא שמע בהכרזה ומפסיל לה לכהונה מבואר שהחשש הוא שיחשדו שנישאת לכהן באיסור. וקשה למה שינו מהא דאיתא (בדף ל"ו וקי"ט) שהחשש שיסברו שחלוצה מותרת לכהן. ונראה הטעם דבדף מ"א איירי שהחלוצה תלד בן קיימא והולד ימות והרואים יחשבו שאינו בן קיימא ויאמרו שלזה נישאת שחושבת דמ"מ מותרת לכהונה כיון שילדה. ולזה קאמר שיפסלוה לכהונה. אבל בדף ל"ו דאיירי כשהלכה צרתה למדה"י ונודע שילדה צרתה בן קיימא. והרואים שלא ידעו מזה אין כאן שום מקום לתלות שנשאת בטעות ולזה יחשבו שבאמת חלוצה מותרת לכהונה כי איסור זה אינו ידוע כ"כ לע"ה. ויש לישב זה באופן אחר דמתניתין (דדף מ"א) ר"מ היא כדאיתא בברייתא בעירובין (דף מ"ו) וס"ל דחיישינן למיעוטא. ולזה חושש למיעוט אנשים שיחשדו אף שלא כדין וכן ר"ש דס"ל ביבמות (דף ס"ז) דחיישינן למיעוטא ס"ל בשבת (דף כ"ג) דחיישינן לחשד וכן בב"מ (דף קט"ו) גבי משכון ס"ל לר"ש דחיישינן לחשד ולטעמיה אזיל כנ"ל ואקצר בזה

עכ"פ בנ"ד נראה דלטעות בדין ודאי ליכא למיחש כי זה ידוע אף לעכו"ם שישראל אסור בבשר וחלב ולחשד ג"כ ליכא למיחש דכיון שמפורסם בעולם ע"י דיסקי ומכ"ע שמוכרים חמאה של קאקעס. א"כ הוי מילתא דשכיחא וממילא לא יחשדום שאוכלי' בשר בחלב כי יבינו שזהו חמאה של קאקעס וכמש"ל דלא חיישינן לחשד רק היכא שאין מצוי כ"כ כפי האמת. והרואה תולה במצוי ולזה מכל הלין נלע"ד להקל בנ"ד לערב חמאה של קאקעס בתבשיל בשר: סימן פו כבוד הרה"ג וכו' מו"ה דוב בער נ"י הרב דק' קיטייגאראד

ע"ד שהשו"ב הרגיש בבדיקת פנים שיש בריאה בועא מעבר לעבר וכשהוציאו הריאה נקרעה הבועא ולא היה אפשר לדעת אם היתה שופכת להדדי. ואם היו מים זכים והכיס היה לבן והוא הפ"מ. והאריך כת"ר קצת בזה וחפץ לדעת דעתי ומטרדותי אשיבנו בקוצר

הנה מה שנקרעה הבועא פשוט שאין חשש דהא קיי"ל בסי' ל"ז דבועא שניקבה תלינן במשמוש ידא דטבחא ובפרט בנ"ד שידוע שנקרעה ע"י הטבח. ומה שיש ספק אם היתה שפכי אהדדי ג"כ אין לחוש דהוי ס"ס דשמא לא היתה שפכי אהדדי. ואף אם שפכו אהדדי שמא היתה של מים זכים וכהפוסקים דבמים זכים כשרה אף במעל"ע ובפרט שכיס הבועא הוא לבן. וכבר כתב הש"ך שזה מורה שהיתה של מים זכים וגם גוף חומרא דמעל"ע הוי משום שמא נתקלקלו הסימפונות כמבואר בפוסקים וזה הוי רק ספק כי שמא לא היו שם סמפונות. ואף אם היה ספק אם נקרעה הבועא ע"י הטבח מ"מ אין לומר דהוי ס"ס לחומרא שמא ניקבה הבועא מחיים ואף אם ניקבה ע"י הטבח שמא היתה שופכת להדדי והיו מים עכורים. דכיון דקיי"ל דתלינן במשמוש ידא דטבחא אין לעשות ספק מזה דהא קיי"ל דבכל דבר תלינן בדבר המצוי. ובזה מצוי יותר שינקב אחר שחיטה במשמוש ידא. וע' חיבורי ח"א סי' נ' ונ"ב מ"ש בזה ולזה יש להקל בנ"ד

וע"ד שהעיר על מ"ש בסה"ג שצריך להגיד לשליח שני שהמתגרשת תהא אסורה עליו דהא הטעם שאסורה לשליח הגט הוא מפני צריך לומר בפ"נ ובפ"נ. ולהכי בא"י שאצ"ל בפ"נ ובפ"נ מותרת לשליח כדאיתא ביבמות (דף כ"ה). יפה הקשה ונראה הטעם מפני שצריך שיאמר שליח ב"ד אני ואמרינן בגיטין (דף כ"ט) שהוא כדי שידעו שהשליח ראשון הגיד בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ ובא"י א"צ לומר שליח ב"ד אני ע"ש וכ"פ באה"ע סי' קמ"א ס"מ. ולזה הוי כאילו הוא בעצמו אומר כן וכל שצריך להגיד איזה דברים כדי להכשיר את הגט אסורה המתגרשת עליו וכלשון הגמרא שם דכיון דעליה סמכינן לא תנשא לו וה"ה הכא סומכים על דיבורו שהוא שליח ב"ד ושהגידו שבפ"נ ובפ"נ: סימן פז. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה יוסף נ"י הרב דק' קלימנטוב

ע"ד אשה אשר וסתה ליום כ"ה לראייתה או ליום כ"ד וכדומה כן היה משך שנה. ועתה אירע שראתה ביום כ"ב ובפעם השני בדקה ביום כ"ב לראייתה ושמשה עם בעלה ונמצאה טהורה ובלילה השייך ליום כ"ד בדקה א"ע ונמצאה טהורה רק לא בדקה בעומק ושמשה עם בעלה ותיכף אחר תשמיש כאשר קינח בכתונת שלה מצא דם בהקינוח כי האורח בא לה. והזוג חפצים לקבל תשובה על זה וחפצם לדעת איך להתנהג לימים יבואו. ובשביל חומר הנושא חפץ מעכ"ת להטיל הוראה זו עלי. והנה חפצי למלא רצונו הטוב אבל טרדותי עצומות ולזאת אשיבנו בקיצור נמרץ

הנה מ"ש כת"ר ליום כ"ד וכדומה לא הבנתי אם כוונתו ליום כ"ג או ליום כ"ו והיה לו לפרש. ואי נימא שהיתה משנה גם ליום כ"ג כי כ"נ ממה שלא הזכיר וכדומה אצל יום כ"ה א"כ הרי היה אסור לו לשמש בליל כ"ג. ואין תועלת בבדיקה קודם כי הלא יש לה לחוש כל הלילה וזה תלוי בזמן וסתה אם היה ביום או בלילה ומעכ"ת לא ביאר זה במכתבו. ובדרך כלל יש לדון אי מיקרי דומה אם דומה רק בחד צד או בעינן שיהא דומה בכל הצדדים וע' חולין (ד' ס"ה ס"ו). אך אכ"מ כי נראה שכת"ר כתב זה בלא דקדוק והיה ראוי שיבאר זה בפירוש. והנה אם כל השנה לא ראתה ביום כ"ג לראייתה פשוט דהוי אנוס כדאיתא בשבועות (דף י"ח ע"ב) דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה שתראה. ואף אם קרה פעם אחד שראתה ביום כ"ג מ"מ כיון שאח"כ הוחזק וסתה ליום כ"ד וכ"ה לא היה להם לחוש כלל ליום כ"ג ואין עליהם עון אשר חטא ואף כי כל ירא חטא ראוי שידרוש יום אחד מקודם ובפרט שאין וסתה קבוע כ"כ בכ"ז אם לא החמיר על עצמו א"צ לקבל תשובה ע"ז כיון שלא עשה נגד הדין וא"צ מדינא לפרוש רק עונה סמוך לוסתה אף להמחמירים בסי' קפ"ד ורק כיון שהגיע לידו מכשול גדול כזה ראוי לו להצטער ע"ז כי לצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה וכל המקדש א"ע למטה מקדשים אותו מלמעלה כמ"ש חז"ל ע"פ והתקדשתם והייתם קדושים. ולזה ראו שיקבל עליו מהיום להיות זהיר הרבה לקדש א"ע במותר לו ולהתרחק אף יום או יומים קודם הוסת ולך לך אמרין לנזירא וכו' ובפרט באשה שטבעה לשנות וסתה יש לחוש יותר לאיזה שינוי. אכן אם ראתה לפעמים גם ביום כ"ג הרי היה לו לחוש ליום זה מדינא כדקיי"ל בסי' קפ"ד ס"ב ובדיקה אין מועיל בזה דהא כתבו האחרונים דנשי דידן אין להם שעה קבועה לוסתה. ובפרט באשה זו שמשנית וסתה הרי צריכה לבדוק במוך דחוק כל הימים שחוששת לוסתה וכמ"ש החוו"ד בסי' קפ"ד. וכ"כ הנוב"י סי' מ"ו דכל הימים הללו הם שעת וסתה וחוששת להם. ואפשר שיהי מקום לצדד להקל אם היה דרכה לראות רק ביום א"כ לדעת רוב הפוסקים א"צ לפרוש ממנה רק בעונת הוסת ולא עונה קודם זה. ונהי דאנן נוהגין להחמיר לפרוש עונה קודם מ"מ אין שייך לקרותו חוטא בשביל זה. ובפרט שלפי הנראה לא ידע האיש פרטי דין פרישה.