דברי מלכיאל ה סד

דהוי טעם כעיקר רק מה שנבלע ע"י בישול. אבל מה שנבלע ע"י האור ומתקשה ומתאחד עם הכלי י"ל דלא הוי טכ"ע ואין לך בו אלא חידושו כי טעם שמתאחד עם חלקי הכלי נפגם בנקל ע"י הכלי דהוי כעפר. ולזה דאף בב"ח א"צ ליבון כיון שעיקרו התירא בלע ונהי דרבנן אסרו הכלי שנבלע בו חלב ובשר. אבל מ"מ סגי בהגעלה. ורק כשנבלע בב"ח ביחד אזי אסור, כ"נ ליישב דברי התניא. וכ"נ מלשונו שם שכוונתו כמש"ל. ולכתחילה צריך להורות כמ"ש האו"ה הביאו מעכ"ת שצריך ליבון וכמ"ש כמה אחרונים וע' חיבורי ח"ב סימן מ"ג מ"ד בזה. ואם טיגנו בכלי שומן אווז דהוי רק בשר עוף בחלב דרבנן אפשר אין לערער על המקיל בהגעלה: סימן פג. כבוד הרה"ג וכו' מו"ה צבי הירש נ"י הרב דק' נאוואוויטעבסק

ע"ד ששכחו לקחת חלה ממצות וכבר בשלו מהמצות קניידליך וגם עשו מהם קמח ונזכרו מזה ביום א' של פסח המצות נקנו ממקום שאופים מצות למכור וכל עיסה שנילושה היה בה יותר משיעור המחוייב בחלה ונסתפקו איך יתנהגו בהפרשת חלה כי אולי המצה שיפרישו לחלה היא מעיסה שמקצתה נמכרה לאחר והלה הפריש ממנה חלה וגם כי מהקמח ומהקניידליך יש חשש שאף אם ישאירו מקצת כדי לקרוא ע"ז שם חלה במוצאי יו"ט מ"מ שמא הקמח שיאכלו אינו מאותה העיסה שהשאירו קמח להפרשת חלה. ואי נימא שאסור להפריש חלה באופן זה. מה יהי הדין בכלים שבישלו בהם המצות כנ"ל. וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה כבר הביא כת"ר דעת הפר"ח שאם הקיפו שתי עיסות שיש בכל אחת כשיעור מפריש חלה אחת ורק אסור להקיפן ביו"ט דהוי מתקן ביו"ט. והמקו"ח השיג עליו דא"כ למה כתבו התו' בביצה (דף ט') ועוד פוסקים עצה שיאפה עוד מצות ויצרפם יחד עם המצות שנאפו מעי"ט להפריש מהם על כולם. ולדעת הפר"ח יקשה דכיון שכבר נצטרפו כל המצות יחד תו א"צ להפריש מן מה שיאפה ביו"ט דהא יכול לאכול על סמך שיפריש אח"כ. ולענ"ד לק"מ די"ל שהתו' באו לבאר שאפשר לעשות באופן שלא יצטרך לסמוך על שיפריש אח"כ כי שמא יאבד מה שישאיר ונמצא שאכל טבל לזה כתבו שאפשר לאפות כעת מצה ולהפריש עתה על הכל. ועוד נלע"ד דלא אמרו אוכל ואח"כ מפריש רק במקום שיכול להפריש תיכף בשעה שנתחייב בחלה לזה יכול לאכול על סמך שיפריש אח"כ והוא כעין סברא דכל העומד ליזרוק כזרוק דמי וכדומה בהרבה מקומות בש"ס וגם דהא אמרינן בקדושין (דף נ"ח ע"ב) ועוד בכ"מ דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ע"ש. וגם דכיון שדעתו להפריש חלה א"כ כשמפריש אח"כ חלה הרי הוברר הדבר למפרע שזו חלה על העיסה וקימ"ל בדרבנן יש ברירה. ואף שבכל סברות שהזכרנו יש לפקפק מ"מ על יסוד זה הקילו בחלת ח"ל. ולפ"ז אין שייך זה רק היכא שאפשר לו להפריש חלה מעיסה זו תיכף כשנצטרף. אבל היכא שהצירוף נעשה ביו"ט שא"א להפריש ביו"ט אין שייך סברות הנ"ל דכיון שיש איסור בזה אין שייך כל העומד וכו' וכדאיתא במנחות (דף ק"א) וכריתות (דף כ"ד) וכן י"ל דלא שייך בזה סברא דברירה וסברא דכמי שהורמו דמיין ויש להאריך בזה אבל אין הפנאי מסכים עכ"פ בנ"ד שהקמח נעשה מעיו"ט ונצטרף אז ע"י כלי ואפשר היה אז להפריש חלה על כל הקמח של מצה שבכלי וכן כל המצות בודאי הונחו במקום אחד קודם יו"ט ונצטרפו יחד שפיר יוכלו לאכול ביו"ט מהם על סמך שיפרישו אח"כ על הכל

והנה בהא דאוכל והולך ואח"כ מפריש כתבו התו' בבכורות (דכ"ז) בדעת רש"י וכ"כ הר"ן והרשב"א בביצה (ד' ט') דבחלת חו"ל א"צ מוקף וכ"כ הרא"ש שם. והתו' בבכורות שם והר"ן והרשב"א שם כתבו בשם יש מי שאומר שצריך להניח יותר משיעור חלה כדי שיפריש אח"כ מן המוקף ומשמע לכאורה דלדעת הסוברים שא"צ מוקף י"ל שיוכל להפריש על עיסה אחרת הנמצאת במקום רחוק והא דאמרינן אוכל והולך אשמועינן רבותא טפי שאפילו כבר נאכלה העיסה ואינה בעולם יוכל להפריש עליה. וכל כה"ג הו"ל להפוסקים להשמיענו אכן הסמ"ג כתב שאינו מפריש אח"כ רק בעיסה שנילושה יחד ונתחייבה יחד בחלה. אבל אם נילושו העיסות כ"א בפ"ע אין פוטר את הכל בלי הקפה ובמהריט"א פ"ד דבכורות אות מ"ז כתב בשם מהרי"ק ביתר ביאור דכשמתחיל לאכול בהיותה מוקף על דעת להפריש אח"כ מפריש מן המוקף מיקרי וכ"ה לדינא ביו"ד סי' שכ"ג. ומלשון זה מוכח כסברא הנ"ל דמה שאוכל והולך הוי כאלו מפריש כעת. ולכאורה קשה דא"כ למה מותר לאכול ביו"ט עיסה שנילושה מעיו"ט כדאיתא בביצה (דף ט') דהא אסור להפריש חלה ביו"ט וכיון דהוי כמפריש בתחילת אכילתו הרי הוא מתקן ביו"ט ומה נ"מ אם מפריש ואח"כ אוכל לאוכל ומניח החלה במקומה ואף שאינו קורא שם חלה עליה מ"מ הא הו"ל תיקון. ויש לדחות. וע' בטוא"ח סימן תק"ו מחלוקת הפוסקים בזה והעיקר נראה כמש"ל דכיון שהעיסה נתחייבה בחלה מעיו"ט והיתה עומדת להפריש הו"ל כמי שהורמו ומותר להתחיל לאכול אף ביו"ט כי שם מוקף חל עליה בשעה שנתחייבה העיסה בחלה והיה מותר להפריש ממנה. ולפ"ז ה"ה כשהצירוף היה בסל ונתחייבו יחד בחלה כיון שהצירוף היה בעיו"ט ואפשר היה להפריש מאחת על כולם שפיר יכול לאכול על סמך שיפריש אח"כ והוי כמפריש מן המוקף כמש"ל. ונראה דאף לדעת רש"י ור"ת וש"פ שכתבו דלהכי אוכל והולך משום שא"צ בחלת חו"ל שיהא מוקף מ"מ מודו שזה שייך רק כשנתחייבו יחד בהיותם מוקפים ולא בהיותם רחוקים או שא"א להפריש כעת וכמש"ל שזה מוכח ממה שלא נתפרש לדינא שמותר להפריש תרומה וחלת חו"ל זע"ז אף ברחוקים זה מזה

והנה הטוא"ח סי' תנ"ז כתב שאם שכח ואכל יפריש אח"כ על המותר דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. והקשה הב"ח למה כתב בשכח ואכל הלא מותר לכתחילה. וגם למה כתב שיפריש על המותר דהא מפריש גם על מה שאכל. ותירץ דלכתחילה לא יאכל עד שיפריש מן המוקף. והוא תמוה דהא מפורש בש"ס שאוכל והולך לכתחילה וכ"ה בכל הראשונים ומה שהקשה על הרא"ש כבר תירץ הפר"ח שם דהרא"ש איירי בחלת א"י. ומ"ש הפר"ח שם דהטור איירי בחלת א"י ומייתי לדוגמא מחלת חו"ל. הוא תמוה דמה דוגמא היא זו דבחלת חו"ל מפריש על מה שאכל ג"כ ובחלת א"י מפריש רק על המותר וגם דהו"ל להטור לכתוב וכמו בחלת חו"ל ומלשונו דחלת חו"ל וכו' מפורש דאיירי בחלת חו"ל וע' במג"א שם סק"ג שנדחק ג"כ בזה. אכן לפמש"ל י"ל דנקיט רבותא דאף שאכילתו מתחילה לא היתה על סמך שיפריש אח"כ שהרי שכח שצריך להפריש חלה וא"כ לא הוי כמו שהפריש מתחילה מ"מ שפיר מפריש על המותר והיינו משום דס"ל כמ"ש אביו הרא"ש בפ"ק דביצה שבחו"ל א"צ מוקף ורק צריך להניח יותר קצת משיעור חלה כדי שיהיו שיריו ניכרים כי מה שישייר מאכילתו אין ניכרת ההפרשה ומוכיח הטור מזה שהקילו בחלת חו"ל שיפריש רק על מקצת העיסה שנשתייר מאכילתו ולזה נקיט שכח ואכל דזה הוי רבותא טפי מהא דאוכל והולך לכתחילה וכמש"ל. ודין דאוכל לכתחילה הרי מביא ג"כ בזה וכן בסי' תק"ו וע' ט"ז שם סק"ה שכתב לחלק ג"כ בין נצטרף מעיו"ט לנצטרף ביו"ט רק נטה לסברא אחרת ע"ש. והב"י כתב שם בסי' תנ"ז דמ"ש המרדכי וש"פ שמצות שנילושו מעיו"ט כאו"א לבדה אין מפרישין ביו"ט מאחת על כולן