דברי מלכיאל ה סב

אם גם בקנה לא נפגם הוי קרוב לודאי שנפגם במפרקת וכמ"ש התו' בנדה (דף ה' ע"ב) דקרוב שא"א שלא נגע נידון כרוב. ולזה יש להכשיר בנ"ד. ורק להבא יש ליזהר מלשחוט בסכין זה כיון שהברזל רך עד שנפרך ממנו כ"כ וכמ"ש האחרונים בר"ס י"ח שצריך לשחוט בסכין שברזל שלו קשה וטוב: סימן עח

ע"ד שהיתה אונא העליונה במקום שכנגד שומן הפריסה סרוך בחוט דק אל השומן והחוט היה אדום. וכשהסירו הסירכא נמצא שם איזה בצבוצים. אבל במקום עמידת הסירכא א"א שיהא רק בצבוץ אחד. כי החוט היה דק מאוד. ושארי הבצבוצים המה בהכרח חוץ למקום הסירכא. ולזה א"א להחליט שבמקום הסירכא בצבץ. כי אפשר שכל הבצבוצים המה שלא במקום הסירכא. כי לפי שהסירכא היתה דקה מאוד א"א לצמצם מקומה. וחוטים כאלה להשומן היו הרבה באונא ההיא. ועברו כראוי ולא בצבץ במקומם. והריאה היתה קלושה מאוד. והסיבה לזה אמרו כי הבהמות באו ביום ההוא מדרך רחוקה ולא שתו בדרך

הנה בסרוך לשומן הפריסה כתבו קצת ראשונים שא"צ בדיקה כלל וכמ"ש בחבורי ח"א סי' נ"ג. וא"נ הוי ס"ס דשמא א"צ בדיקה ואף אם צריך בדיקה שמא אין הבצבוץ במקום הסירכא. ועוד כיון שרוב החוטים עברו כראוי. י"ל שגם חוט זה היה כמוהם ועבר כראוי כיון שהוחזק מקום זה שנסרך ממנו חוטים מחמת ליחה להשומן, דהא טעם בדיקת סירכא הוא כדי לברר אם הסירכא מחמת נקב או התפשטות ליחות. והחמירו בזה לפי שהוחל דבר המטריף וכמ"ש בחבורי ח"א סי' נ'. אבל היכא שהוחזק מקום זה שמתפשט ממנו הליחות. שוב לא מיקרי הוחל דבר המטריף. ועפ"ז יש מקום לדון בכל ריאה שנמצאו בה ארבע סירכות ושלש עברו ולא בצבץ. שיש לתלות שהסירכא הרביעית היא ג"כ מהתפשטות הליחות. ונהי שלכתחילה צריך לברר ולבדקה כדין כל ספק שאפשר לברר. אבל כשנאבדה יש לדון כן. ולא גרע מריאה שנמצא בה מורנות שכתבו האחרונים שתולים שארי נקבים שנמצאו ג"כ במורנות. ואף היכא שהמורנות שנמצאו היו בתוך הריאה. ורחוק לתלות שאותם המורנות עשו גם שארי הנקבים. ואף לשיטת הראשונים שבדיקת הסירכא הוא כדי לברר אם היה סופו לנקוב או לא י"ל ג"כ דכיון דחזינן שרוב החוטים לא היו סופם לנקוב. בודאי כל דפריש מרובא פריש. אך זה יש לדחות. ועדיפא מיניה כתב בשו"ת עין יצחק סי' ח' לתלות בצבוץ תחת סירכא בחוזק נפיחה היכא שנעשה כן במקום אחר בריאה זו. ואף שבחיבורי ח"ב סי' כ"ד הקשיתי על זה. אבל בנ"ד שפיר י"ל כנ"ל ועכ"פ כיון שהיה לשומן הפריסה. יש לצרף כל הנ"ל ולהקל. ובפרט בחוט אדום שאינו סירכא רק כעין דלדול וכמבואר באחרונים שדלדול שנסרך יש לדון להכשירו וההכרח לקצר: סימן עט

ע"ד שהיתה סירכא מאונא לאומא מחיתוך לחיתוך למעלה מחציין. ומן האונא עברה הסירכא כראוי ועל האומא כשהתחילו לנפחה כדי להסיר הסירכא והכה הבודק בידו קצת על הריאה סמוך למקום הסירכא כדי לנפח הריאה כראוי עלתה הסירכא בנפיחה והסירכא היתה כקרום דק. וכשעלתה בנפיחה עלה הקרום על קרום הריאה במקום רחב יותר מחצי אצבע. ובראש הנפח היה ניכר קצת קצה הסירכא כקרום דק ואדום. וכשהסירו הנפח שנעשה ע"י הסירכא הנ"ל הוסר הקרום הזה בשטח גדול על פני האומא. ובמקום הנפח הנ"ל נמצאו איזה בצבוצים. וגם הוגבה קרום הריאה במקום רחב ע"י חוזק הנפיחה

הנה לכאורה יש להחמיר בזה דהא אף סירכא תלויה העולה בנפיחה קיי"ל בסי' ל"ט ס"ט שהיא טרפה. ובפרט שכשהסירוה היה מבצבץ שם. וכ"ש בנ"ד שהיא סירכה שלא כסדרן כמ"ש הפוסקים דמאונא לאומא מיקרי שלא כסדרן ומכ"ש למעלה מחציין. אכן באמת נראה לצדד להקל בנ"ד דהא הסירכא היתה דקה מאד וכשעלתה בנפיחה עלה עמה קרום כרוחב חצי אצבע. הרי חזינן שעלה בנפיחה גם התפשטות הסירכא משני הצדדים. ועוד הא בנ"ד נקלף עם הסירכא קרום רחב מעל האומא וחזינן שהיה קרום נוסף על האומא ומקרום הנוסף נסרך להאונא במקום אחד ומחוזק הנפיחה הוגבה מקצת מקרום הנוסף עם הסירכא. והנה סירכא שהיא מקרום נוסף ועוברת עם הקרום הזה. י"ל שאינה סירכא כלל כיון שאינה מגוף הריאה. וכ"כ המשבצות שם ס"ק י"ד שאם נסרך מקרום דריינוס שעל הריאה למקום אחר שבריאה כשרה. וע' חיבורי ח"ב סי' כ"ח בזה באריכות בס"ד. ומה שעלתה בנפיחה היינו בשביל שנפקע קרום הריאה באיזה מקום רחוק ממקום הסירכא ונכנס הרוח שם או שיש נקב שם בקרומי הריאה זה שלא כנגד זה שהרבה פוסקים מכשירים בהפ"מ. ולזה אף שבנ"ד נמצאו בצבוצים תחת הקרום שהסירו מ"מ הרי לא נתברר שהבצבוץ תחת מקום גוף הסירכא. וי"ל שהבצבוץ הוא תחת התפשטות הסירכא ומנהגינו להקל בזה. ובפרט לפמש"ל שי"ל שזה נעשה ע"י חוזק הנפיחה. ובפרט דהכא חזינן שאיזה בצבוצים הם בלי ספק שלא במקום הסירכא דהלא הסירכא היתה דקה מאד, ויש לתלות שגם בצבוץ זה הוא שלא כנגד הסירכא. וע' חיבורי ח"ב סי' כ"ד כעין זה בשם שו"ת עין יצחק סי' ח' ומש"ש בזה ובנ"ד קיל טפי דהא אינו ודאי במקום הסירכא ולזה יש להקל לענ"ד: סימן פ. כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה אפרים נ"י הרב דק' הארחוב

ע"ד שנמצא בריאה נקב דק קטן מאד עד שא"א לראותו בלי עזרת זכוכית מגדלת הראות והנקב מבצבץ. ואין כאן שום דבר לתלות בו כי הטבח לא העביר שם ידו בכח ולא העביר המקום ההוא על פני הצלעות ולא עבר שם הטבח בסכין. וגם לא נפחו בכח גדול. ומעכ"ת הטריף זה. ושו"ב אחד התריס כנגדו ואמר שהוא כשר. וכי הוא מכשיר תדיר נקבים כאלה כי יש לתלותם בחוזק הנפיחה והאריך מעכ"ת בדברים ישרים. ובאשר ביקש להשיבו תיכף ואני טרוד כעת. לזאת אשיב בקוצר

הנה מפורש במשנה ר"פ א"ט ניקבה הריאה טריפה. רק בש"ס נתבאר שאם יש מקום לתלות הנקב במשמוש ידא דטבחא וכדומה תלינן. אבל לתלות בחוזק הנפיחה לא מצינו. ואף שקצת אחרונים כתבו שלפעמים יש לתלות בזה. נראה דהיינו כשיש קרע בריאה באיזה שטח עכ"פ. אבל נקב דק אין שייך לתלות בחוזק נפיחה כידוע לבקיאים. וכ"כ הפוסקים דלא תלינן רק בדבר שנראה לאפשר שנעשה הנקב עי"ז. וכה"ג איתא בזבחים (דף ע"ד) לחלק בין נקובת הקוץ לדרוסת זאב דהאי משיך והאי עגול. וע' תו' חולין (דף נ"ג ע"ב). וה"ה בנ"ד ידוע שא"א שע"י נפיחה יתהוה נקב קטן עגול. ועוד דהיכא שנעשה נקב ע"י חוזק נפיחה מתגבה שם הקרום למעלה בשעה שמנפח. ובנ"ד לא ראו שהוגבה הקרום שם. וע' יו"ד סי' נ"א דתלינן במידי דשכיחא טפי. ונהי דגם לפני שחיטה לא שכיח נקב כזה. מ"מ יותר קרוב שיתהוה זה ע"י חולי