דברי מלכיאל ה נה

לנאותו וקיי"ל בסוכה (דל"ז) דכל לנאותו אינו חוצץ וכ"פ הרמב"ם בפ"ז מה' לולב ובמק"א הארכתי בס"ד בענין זה וכתבתי שיש לדון בסברא זו. וגם כתבתי שי"ל דזה נאמר רק בד' מינים שנאמר בהם הדר. וגילה הכתוב שמצוה להדרם בכל האפשר ובש"ע סי' תרנ"א לא הזכיר סברא דלנאותו. מ"מ למעשה אין להחמיר בזה. וכל הרוצה להחמיר יחמיר על עצמו

ויש עוד לדון בזה דכיון דכתיב על מזוזת א"ב ממנחות (דף ס"ב וצ"ח) דעל הוי אף בסמוך. א"כ סגי שיהא סמוך למזוזת הבית וכ"פ הרמב"ם בפ"ז מהל' תו"מ דעל הוא בסמוך. ומשמע בש"ס ורמב"ם שא"צ שיגעו הבזיכים בלה"פ רק שעומדים בין שתי המערכות וגם דהא הלבונה נתון בבזיכים. ומבואר שאף שנתון בכלי מ"מ לא מיקרי חציצה. וכ"מ בסוטה (דף ל"ה) לדעת ר"ש שכתבו על הסיד אף שכתוב בתורה על האבנים ע"ש וכ"נ שם (דף ל"ז) דלמ"ד על בסמוך אין קפידא בחציצה. דשם משמע שכל ישראל עמדו מסביב והלוים עמדו באמצע ופנו להר גריזים לברך ע"ש. וא"ל דהוי מב"מ. דכיון שהקפידא הוי על הלוים הוי ישראל ולוים מבשא"מ. ולפמ"ש להלן י"ל דבעי ממין ההר ולא ממין האדם וכ"נ בפסחים (דף ס"ג ע"ב) דמ"ד על בסמוך מצריך שיהא באותו חדר אבל על חציצה אין קפידא. וכהא דחמץ ולחמי תודה התם דמצריך ר"ל שיהא עמו בעזרה. אבל אינו מקפיד שלא יהא בכלי או שלא יהא מכורך באיזה דבר

ולכאורה קשה מזבחים (דף י"ט) דיליף שם שחציצה פוסלת בבגדי כהונה מדכתיב ילבש על בשרו. הרי משמע דהיכא דכתיב על פוסל חציצה. ומשמע שם דזה הוי לכ"ע. נראה דשם יליף מדכתיב על בשרו דהוי סגי לכתוב ילבש. ואי משום יתור בגדים. זה לא נלמד מעל בשרו דהא אסור ללבוש בגד אף על אצבעו בשמאל שאין שם חציצה וכדאיתא בזבחים שם

ועפ"ז נראה לבאר מ"ש הריב"ש סי' קל"ז שחולה בראשו יכול ללבוש תפילין ש"ר על כובע דק. אבל של יד אסור אם יש לו מכה בידו כדאיתא במגילה (דכ"ד) שאסור להניח תפש"י על אונקלי שלו ופירש"י משום דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות. ונתקשו האחרונים בזה דתיפוק ליה שאסור משום חציצה כדאיתא בזבחים שם. והמג"א בסק"ח כתב שמותר להניח ש"י על סמרטוטין שעל ידו ויכסה התפילין בבגדו וקשה דהא קיי"ל שלא יהא דבר חוצץ. אבל לפמ"ש א"ש דבש"י דכתיב על ידך פסקו שחציצה פוסל. אבל בש"ר דכתיב בין עיניך לא מימעט מזה חציצה. ורק רש"י וש"פ כתבו הטעם משום לך לאות. והיינו משום דס"ל דאף היכא דכתיב על לא פסיל חציצה. וממילא בשל יד לא פסיל חציצה. לכן הוצרכו לפרש משום לך לאות וכו'. ועפ"ז י"ל דבמזוזה דכתיב על מזוזות ביתך. ג"כ אין פוסל חציצה. ובפרט למאי דקיי"ל דעל הוא בסמוך. ואף שכתבו התו' בסוטה (דף ל"ז) דרק היכא שיש סברא מוכתב אמרינן על בסמוך. מ"מ י"ל דהכא ג"כ כיון שאין הכוונה שיכתבו ממש על מזוזת הבית. וגם אין קובעין גוף המזוזה היינו שיקבעו מסמרים בהמזוזה עצמה. רק משימים אותה בשפופרת כדאיתא ר"ס רפ"ט וכדאיתא בב"מ (דף ק"ב) בגובתא דקניא. א"כ מוכח שאין פירש הכתוב כפשוטו שיכתבו על מזוזת הבית וכדדרשינן במנחות (דף ל"ד ע"א) מקראי. לזה י"ל דעל היינו בסמוך. ואף אם נימא על ממש אין לחוש לחציצה וכמש"ל לדעת הפוסקים דבתפילין אין חציצה פוסלת אף בשל יד דכתיב על. ובפרט דבנ"ד הוי לנאותו דלא הוי חציצה כמש"ל. ומיושב פקפוק הגר"א על מה שכורכים מזוזה בקלף. וכ"כ הדעת קדושים סי' רפ"ט ס"ק ט"ז בפשיטות שכורכים בנייר ולא הזכיר חשש דחציצה אך י"ל דבמזוזה בעי על ממש מדכתיב תרי זימני על מזוזות וכעין מ"ש הגבעת פנחס סי' נ"ו דהיכא דשנה הכתוב בעינן על ממש. וכן י"ל בתפילין. והנה יש לדחות זה. אך אקצר באשר כי בנ"ד בלא"ה לא הוי חציצה משום דהוי לנאותו כמש"ל

וע"ד החשש שאין המזוזה קבועה דהא אפשר להוציאה. הנה בדע"ק בסי' רפ"ט סקט"ז מחמיר בזה דהו כתלאה רק כתב שם שאם הידק המזוזה למזוזת הבית ע"י מסמרים שקבע בנייר שנתן על המזוזה וכדומה הוי קבועות וכשרה ע"ש. ולזה גם בנ"ד נראה שאם תיק הזכוכות קבועה בתוך הטבעת בהידוק כגון שיכרוך הטבעת העליונה באיזה דבר כדי שלא יוכל להוציא את התיק בידו רק כשיסור מקודם הדבר שנתן על הטבעת נלע"ד להתיר. ובדע"ק שם צידד להקל עוד יותר. אבל דבריו שם צריכים בירור ואין העת מסכמת להאריך. עכ"פ בנ"ד יש לנהוג שישימו מקודם התיק עם המזוזה בתוך הטבעת באופן שיהי מהודק בתוך טבעת העליונה ולא יוכלו להוציא את התיק בידו בנקל ואח"כ ידביק את הטס במסמרים למזוזת הבית. דהא צריך לקבוע המזוזה למזוזת הבית במסמרים כדאיתא בירושלמי שלהי מגילה וברמב"ם וטוש"ע סי' רפ"ט ס"ד. כי אם יקבע מקודם את הטס במסמרים. ואח"כ יתן את המזוזה יש לחוש דזה לא מיקרי קובע מזוזה. דהא הטס כבר בטל לגבי הבית והמזוזה הוא תוחב ולא קובע. ואף שכתב הדע"ק שם שי"ל שמסמרים אינם מעכבים וסגי בחיבור והידוק איזה שיהיה. וכ"כ הב"ח למידק מהירושלמי ואכמ"ל בזה. מ"מ לכתחילה צריך לעשות כמש"ל. כן נלע"ד ללמד זכות על הנוהגים לקבוע מזוזות באופן שהציע מעכ"ת. ואצלינו לא ראיתי נוהגין כן. ובדע"ק שם הביא ג"כ שנותנים בתיק זכוכית ונותנים מלמעלה דבק ע"ש ונראה שזה באופן אחר מכפי שכתב כת"ר. ובגוף דין מזוזה שאינה קבועה כבר הביא בדע"ק שם ועוד אחרונים דברי הדרכי נועם סי' ט"ז שמצדד להקל. ובגידולי הקדש שם מחזק דבריו. ובאשר אין עתותי עמדי אקצר. וגם כי חלילה להקל בתליית מזוזה

והנה כתבתי רק ללמד זכות על המקילים. אבל כל שומר נפשו ירחק מלצאת י"ח במזוזות שהם בתיק זכוכית ומכניסים אותם בטבעות קבועים בטס. כי קרוב לומר דהוי כתולה מזוזתו. וגם דהא אם לא יהדקו כראוי את התיק בתוך הטבעות ודאי יש לפסול וכמש"ל. וקשה למסור זה בידי ההמון שלא ידעו להזהר בזה. ובפרט לפמ"ש כת"ר שהתיק מתנועע בתוך הטבעות. ותיק על עגול של זכוכית קשה להדק כראוי מפני שהוא עגול וגם שחושש שלא ישבר. לזה ראוי למנוע מלקחת מזוזות הללו

אכן יש לדון בנ"ד עוד כי נראה שהתיק של זכוכית אינה נוגעת בהברזל הדבוק במזוזת הבית כי בודאי לא נעשו הטבעות בצמצום באופן שהתיק יעמוד ממש אצל הברזל הלז וא"כ הרי אין המזוזה על מזוזת הפתח כי האויר מפסיק ואף לפמ"ש האחרונים לענין צוה"פ בשבת שאם נתנו החוט על הגביע היוצא מעמודי הט"ג הוי שפיר צוה"פ כי אנו דנין שהגביע הוא מגוף העמוד. כ"כ קצת אחרונים בטעם הדין. מ"מ בנ"ד אין שייך לומר אשר מה שנוגע תיק הזכוכית להטבעות היוצאות מהברזל הדבוק יהא כאלו נוגע בגוף הברזל דהא מ"מ אינו נוגע על פני כל אורך התיק והמזוזה שבתוך התיק ובפרט שרוב האחרונים כתבו הטעם בפשיטות דכיון שהגביע קבוע תוך העמוד הו"ל כאלו כאן מתחיל החוט. ואם הגביע הוא מן הצד הוא פסול וע' חיבורי ח"ג סי' ט"ז י"ז בזה ואם יש לדמות דיני צוה"פ לדיני מזוזה. ואף דמצינו במנחות (דף צ"ו) שהיה קצת ריווח בלה"פ בין לחם ללחם ורק קצות הלחם היה מונח על הקנים ע"ש. ומוכח דמיקרי זה על השלחן אף שיש אויר ריווח דהא איתא שם שהשלחן מקדש כל הלחם ע"ש. נראה דהתם שאני כי הקנים שמניחים הוא מה"ת דכתיב מנקיותיו דהיינו הקנים כדאיתא בסוגיא שם ופירש"י שהם מנקים הלחם מלהתעפש. וא"כ מוכח דמדאורייתא בעינן שיהא אויר ריווח בינתים. וכדאיתא בש"ס שם דבלא"ה יתעפש הלחם אף שיש קנים ע"ש. ואפשר לומר דכמו דקיי"ל דכל לנאותו אינו חוצץ. כן התם שצריך הקנים