דברי מלכיאל ה נד

מיקרי צורך רבים. דז"א דמשמעות לשון המשנה והש"ס משמע דאיירי במקומות של רבים דומיא דרכים ורחובות ע"ש אלמא שכן היה בימי חז"ל שהמקואות היו בשביל רבים ומוטל על ב"ד להשגיח על הכשר המקואות וע' ברמב"ם ורע"ב ריש שקלים וריש מ"ק שצריך לנקות המקואות מן העפר שנתקבץ שם ונמדוד אם יש בהם השיעור הדרוש. ודאיתא בקידושין (דס"ו) דמקוה פסולו ביחיד כבר פירש"י שם הכוונה שיחיד נאמן שאין בו שיעור מקוה

עכ"פ לדעתי חלילה לעשות מקואות בבית יחיד שתטבול שם אשתו ובני ביתו. כי מזה יהיו כמה מכשולים אין לפורטם בזה וגם כי אפשר שיחסרו המים. וכמו בנ"ד שכתב מעכ"ת שבמשך חדש יבשה המקוה לגמרי. והרי אילו נמעטו המים היה אפשר לצאת מכשול מזה. דהא בעינן זרת מעל לטיבורה כדקיי"ל בסי' קצ"ח ור"א וע' חיבורי ח"ב סי' נ"ח בזה. ואם אין זה כבוד העשירות ללכת במקוה אחת עם העניות ראוי שבעיר כבודה כעירם יעשו שתי מקואות ותהי אחת מיוחדת לעשירות ולנשים ענוגות ותהי המקוה עשויה שם ביתרון פאר והדר. ואחת לעניות שיהי בזול. ועכ"פ אם א"א לעשות שתים יהיו אמבטאות מיוחדות לעשירות. וגם יתקנו שהעשירות ילכו בזמן מיוחד קודם העניות והיינו שיגבילו בזמן הלז תשלום יותר מבזמן שאחר זה. וממילא לא ילכו אז רק העשירות. ובעתים הללו מוטל על כל רב ומורה להשתדל לעשות המקואות והאמבטאות על צד היותר טוב ובנקיות יתירה כדי שלא יבטלו ח"ו מצות טבילה והחכם עיניו בראשו והגביר הלז אחרי כי נראה שהוא ירא שמים בלי ספק ישמע לדברינו וכשם שיקבל שכר על עשייתו המקוה לש"ש. כן יקבל שכר יותר על הפרישה שלא יניח לנשי ביתו לטבול שם. והמקוה שעשה בביתו יוכלו לטבול בה אנשים בערבי שבתות וערבי ימים טובים וכן לטבילת קרי למי שנוהג בה כי בזה אין לדקדק כ"כ בדיני מקוה וחציצה כמבואר בפוסקים

שוב הגיעני מכתבו השני כי הגביר בנה בית מושב זקנים ת"ח ומפרנסם משלו ועשה מקוה שם עבורם ואגב עשה מקוה בחדר סמוך לשם גם עבור ב"ב ומינה משגיח מיוחד על המקואות. וגם מעכ"ת בא לשם לעתים קרובות לפקח על המקואות. והנה נתקן פרט אחד ממה שהזכרתי אך עדיין יש לחוש לפרט השני שאין שם אשה שתשגיח על החפיפה ועל גוף הטבילה שיהא כדין וכמש"ל. ואדמה כי הגביר הלז אחרי כי הוא ירא שמים בודאי מינה גם אשה שתשגיח ע"ז כדין. והנה בגוף דין המקוה הזאת מרוב טרדותי כעת וחלישות כחי אשיב דעתי בקוצר. כי בדבר חשש זוחלין יש מקום להקל בנ"ד באשר פשטות לשון הרשב"א והרא"ש והטוש"ע סי' ר"א סנ"א משמע שמתמעטים המים בכל יום הרבה ובפרט כי ראייתם מהא דגודר בכלים מוכיח דכשר כשיופחתו בכל מעל"ע כשתי אצבעות ויותר כי בין הכלים בודאי יצאו יותר מזה בכל מעל"ע. ובנ"ד יש עוד מקום להקל דהא אפשר שהמים נבלעים בין הרעפים בכל צדדי המקוה ובקרקע המקוה וכפי שאמרו האומנים שהזכיר מעכ"ת. וא"כ אף אם נתפוס שזה נקרא זחילה. מ"מ כל מקום שבין הרעפים בין אחד לחבירו בודאי בולע רק מעט מאוד ואין זחילתו ניכרת כלל ורק באשר יש שם הרבה הפסקים בין הרעפים לזה בכולם ביחד נבלע בערך שתי אצבעות למעל"ע או יותר קצת. וא"כ אין לקרוא זה זחילה ניכרת לפמ"ש בחיבורי ח"ג סי' ס"ד דטעם זוחלין לפי שלשון מקוה מים משמעותו אשבורן ולא זוחלין. וא"כ כיון שאין הזחילה ניכרת במקום זחילתה. לא מיקרי זוחלים דלא מצינו שיצטרפו לזה מה שיוצאים המים בהרבה מקומות. ואפשר דהיינו טעמא דגודר בכלים לפי שההפסקות שבין הכלים אין מצטרפים. ולפמ"ש הריב"ש סי' רצ"ב הטעם דזוחלין פסולים משום דהוי קטפרס י"ל ג"כ דבנ"ד א"ש דכיון שהוחילה היא ע"י כמה מקומות ובכל מקום ומקום אין הזחילה ניכרת לא מיקרי זה קטפרס. אך זה יש לדחות דאף שזותלין בכמה מקומות מ"מ ביחד מיקרי זחילה וכדמשמע בפוסקים שהוצרכו לבאר דמה שיוצא בין הכלים או שנבלע בכותלים לא מיקרי זחילה. ותיפוק להו שאין הזחילה במקום אחד. ועכצ"ל נ"מ בזה ואם ניכרת הזחילה פסולה וכ"נ בדברי הרשב"א שהובא בש"ע סר"א סנ"א. ועוי"ל דהוי ס"ס דשמא אינם זוחלין רק מתמעטים מיבושת האויר והכותלים וכדומה. ואף אם נבלעים בכותלי המקוה ובקרקע אפשר דלא מיקרי זה זחילה ניכרת ובפרט שקצת פוסקים ס"ל דפסול זוחלים הוא רק מדרבנן. ואף דלכתחילה אין לטבול אף בספק דרבנן דהא אף בספק טומאה בר"ה אמרינן הא נהרא קמייכו זילו וטבילו. מ"מ הכא שכבר נעשתה המקוה אם באנו לפסלה הוי הפסד מרובה וגם יוציאו לעז על הטבילות שטבלו בה עד עתה יש לדון דהוי כדיעבד. ובפרט כי נראה שמעיקר הדין היא כשרה דלא מיקרי זה זחילה ניכרת וכמפורש בנ"ב סי' קל"ז ובח"ס סי' רמ"א דמה שנבלע בכותלים לא מיקרי זוחלין. אך ראוי לשים לב כי אולי ביום ראשון נפחת מעט ואח"כ נפחת יותר. כי כן טבע המים ע"פ רוב. ולזה צריך להשגיח שיהא בעת הטבילה מים הרבה בבור התחתון כדי שלא יהא חשש שיזחלו הרבה. ובאמת היה אפשר לברר אם המים נבלעים בכותלים או בקרקע המקוה. כי אם נבלעים בכותלי המקוה אזי כל שיופחתו המים במקוה יופחת ערך הבליעה בכל יום

ומ"ש מעכ"ת שכתבתי בחיבורי שהמחצלת איירי שנעשתה בדבק. לא כתבתי כן. רק כתבתי שם שנעשתה בהידוק. והבאתי מסוכה (דף כ') דאיתא שם שיש מחצלות שנעשים בהידוק שיוכלו להחזיק בהם קמח ע"ש בפירש"י. ומ"ש כת"ר שהמים בכ"ז יכנסו שם הנה איתא בחגיגה (דכ"א) דקיטרא במיא אהדוקי מיהדק וכן הטבע שהדבר מתנפח במים. ומ"ש בחיבורי שם שיחדרו המים. כוונתי שם לפי שהגמי הוא דבר רך וספוגי ובולע מים לזה אפשר שבהמשך זמן כשישבע לבלוע יפלוט המים לצד השני וגם כי אולי נשאר איזה סדק קטן שבהמשך זמן יחדרו המים דרך שם. ועכ"פ לענ"ד יש להקל בנ"ד לטבול בו כשיהיו הבור והמקוה מלאים מים. ויראו שתהא ההשקה כראוי. ושתהי שם אשה קבועה להשגיח על החפיפה והטבילה. שוב הגיעני מכתב מהה"ג הנ"ל שבדקו את המקוה כראוי. ונמצא שבמקוה לא חסר כלום במשך מעל"ע ובבור נחסר קרוב לאצבע ולא יותר. ומה שהיה חסר מקודם יותר הוא ע"י שנבלע בין הרעפים וכמש"ל וב"ה שנחני בדרך אמת: סימן סה כבוד הרה"ג וכו' מו"ה יצחק מרדכי נ"י מו"ץ בפרשיסחא

ע"ד שנותנים המזוזה בתיק של זכוכית ועושים טס של אבר ומתחת יש כעין טבעת עם בית קיבול שתוחבים שם קצה התחתון של התיק. ולמעלה יש כעין טבעת מפולש שתוחבים שם קצה העליון של התיק הנ"ל. ובטס יש נקבים לחברה למזוזת הבית במסמרים. וחשש מעכ"ת שאין יוצאים בה משום דהוי כתולה מזוזתו. והאריך בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה. ומחלישות כחי כעת ל"ע אשיב בקוצר

הנה בזה יש שתי חששות. אחת משום דהוי כתולה חזוזתו שפסולה כדקיי"ל במנחות (דף ל"ב ע"ב) דבנ"ד המזוזה אינה קבוע כי הלא אפשר ליטלה בנקל בכל עת מתוך הטבעת ושנית דהוי הזכוכית חציצה בין המזוזה להמשקוף דנהי דהברזל לא הוי חציצה מפני שע"י שקבעוהו במסמרים בטל להבית. אבל הזכוכית לא בטלה כי הלא אינה מחוברת ויכולים ליטלה בכל עת. וכעין מ"ש האחרונים בשם הגר"א שלא לכרוך המזוזה בקלף דהוי חציצה. והנה מצד חציצה י"ל דזה הוי