דברי מלכיאל ה נב

סימן סא

ע"ד בועא חדא דמתחזיא כתרתי והשו"ב דחק קצת אולי תתכסה בבשר ועי"ז נפתחה הבועא ויצאו מים זכים. והנה היה נראה להשו"ב שקרום הריאה אינו שוה עם קרום הבועא. ולזה ניסה לקלוף הבועא ונקלפה כולה והיה פתוח להריאה בשני מקומות ויצא מוגלא ממקום אחד לתוך הבועא ותחת שאר הבועא היה שלם. וכשקרעו שם הקרום נמצא הרבה מוגלא כעין המוגלא שיצאה מתוך הנקב האחד וכנ"ל

הנה בבועא הנקלפת כתבו כמה אחרונים ביו"ד סי' ל"ז להחמיר אף אם תחתיה שלם ויפה. ואף המקילים לא הקילו רק כשנמצא שלם ויפה דאמרינן שהבועא לא נעשית מהריאה רק שנעשה מאליו בחלל הגוף ונדבק לריאה. ומבואר שאם נמצא נקב בריאה כ"ע מודו שטריפה דהא חזינן שהבועא נעשית מחמת נקב והוי קרום מחמת מכה דלא הוי קרום. וא"כ בנ"ד הוי טריפה כיון שנמצא שני נקבים וא"ל שהיה שם קרום ונקלף ביחד עם קליפת הבועא. דז"א דהכא בנקב אחד ראו שיוצאת קצת מוגלא לתוך הבועא ומוכח שלא היה כאן קרום תחת הבועא. ועוד כיון שיש כאן בועא דהוי ריעותא גדולה בעינן שיהא בבירור תחתיו שלם ויפה ולא דמי לבשר בלוי דלא הוי ריעותא. ע' חיבורי ח"א סי' מ"ז בזה. ועוד יש לדון דכיון שנמצא קצת מוגלא בתוך בועא אחת א"כ לא הויא כולם מים זכים ובמקצת מוגלא כתבו כמה אחרונים להחמיר בתרי בועי דסמיכי אהדדי

אבל באמת יש לדון בזה להקל דהא ידוע הטבע בכל בועא שע"י שהמוגלא והליחות מתרבה נמתח קרום הריאה ומתרחב ומתגדל וכן הוא בכל האברים ונתבאר זה בחיבורי ח"ב סי' ל"א ול"ד וא"כ י"ל בנ"ד שהליחה שיצאה מהריאה הגביהה קצת קרום הריאה ונעשתה בועא קטנה ואח"כ רבתה הליחה והוגבה הקרום ונתרחב ונעשתה בועא גדולה. ומחמת שהיתה תלויה באויר ונשענת על הריאה נדבק צדה האחד אל הריאה וכעין זה כתב הרדב"ז ח"ג סי' תע"ז בכרכשתא שניקבה לחוץ ועל הנקב היה בולט חטוטרת גבוהה והיה הקרום שלם למעלה על החטוטרת והכשיר משום דאמרינן שקרום הכרכשתא נתרחב והוגבה ע"י המוגלא והנקב שבכרכשתא נעשה ג"כ ע"י המוגלא שבמורסא ע"ש והובא בפר"ח ס"ס מ"ו להלכה. וה"ה בנ"ד נימא הכי ואין כאן קרום מחמת מכה וא"ל דרק מוגלא טבעה להרחיב הקרום ולא מים זכים דז"א כי ידוע דהכל אחד בזה. ומה שנקרע הקרום בדחיקתו אין ראיה דהוי מחמת מכה דכל קרום שעל בועא עם מים זכים הוא דק ובנקל ליפסק ע"י דחיקה בידו. ואף במקום בריא תלינן נקב במישמוש יד הטבח ובדחיקה. ומכ"ש במקום מקולקל ואדרבא מוכח שהקרום שעל הבועא לא היה מחמת מכה דקרום מחמת מכה היה נמתח רק על הנקב שבריאה ולא היה בו כח להתרחב כ"כ כי הוא חלוש והיה נקרע בהתרחבו וע"כ שהוא קרום הריאה כמש"ל וכל בועא היא כן שבתחתיתה הנקב קטן ומלמעלה הבועא רחבה וגבוהה ורק בועא שעם מוגלא יש לה ע"פ רוב כיס בפ"ע וכמובא בפוסקים. אבל בועא עם מים זכים ע"פ רוב אין לה כיס מיוחד

ואף דלפ"ז שאנו אומרים שנתרחב והוגבה קרום הריאה מוכח שהיו שתי בועות. וע"כ נאמר שבכל נקב הוגבה הקרום ונעשה בועא. וא"כ ודאי שלא היו שופכות להדדי דאי היו שופכות להדדי הרי ניקב קרום הריאה שעל הבועא. בכ"ז יש להקל בנ"ד דאנו תופסים להקל בתרי בועי דסמיכי במים זכים. ומה שנמצא מוגלא תחת בועא אחת לכאורה היה אפשר לעשות ס"ס ספק שמא היו שופכות להדדי והויא כחדא בועא. ואף אם לא שפכו להדדי שמא קיי"ל כהאחרונים המכשירים בנמצא מקצת מוגלא בבועא אחת. אבל ז"א דהא כבר בארנו דבנ"ד א"א לומר שהיו שופכות להדדי. אכן בכ"ז יש לדון להקל דהא דעת כמה אחרונים להכשיר בהפ"מ באחת מ"ז ואחת מוגלא. ובפרט דבנ"ד היה בהבועא מים זכים ולא מוגלא ורק בעומק נמצא שיש שם מוגלא. וע' דע"ק סי' ל"ז סקט"ו בזה. ובפרט לשיטת הרשב"א ור"ן שטעם שמטריפים תרי בועי דסמיכי הוא מפני שדוחקים זא"ז וסופו לינקב. וא"כ י"ל דכיון שאין בו רק מים זכים לא היו דוחקים זא"ז כ"כ בחוזק ולא הוי כנקוב. אכן לפמ"ש רש"י הטעם בב' בועי דסמיכי שיש לחוש שנעשה ע"י נקבים שבריאה א"כ בנ"ד דחזינן שיש ב' נקבים בריאה. הרי רגלים לדבר שמזה נתהוו הבועות. אבל ז"א דודאי כשיסירו בועא ימצאו שם נקב בריאה דהא על הבועא יש קרום הריאה. ורק החשש הוא שע"י נקבים בריאה מתהוות בועות סמוכות שעליהם קרום מחמת מכה. אבל בנ"ד שלא נבדק אם היו סמוכות ממש א"כ אין הוכחה מהנקבים שהוא קרום מחמת מכה. ועוד דהמקילים במים זכים נראה שמכשירים אף לדעת רש"י ובכ"ז למעשה בנ"ד קשה להקל כיון דחזינן לפנינו שני נקבים בריאה שגם מה שנפקע הקרום בדחיקה קצת מורה על חלישתו שהוא קרום מחמת מכה. ועוד נראה דבנ"ד שנקלפה הבועא נראה מזה שבאה רק מחמת מכה דאם נעשתה ע"י שהמים זכים או המוגלא הרחיבו את קרום הריאה היה השו"ב בשעה שקלף הבועא מכיר כשהגיע לשורש הבועא שהוא קרום הריאה. וא"ל שמחוזק הקליפה נקלף גם קרום הריאה דבכה"ג היה נקלף באיזה שטח ואז לפעמים אינו מורגש שקולף בקרום הריאה אבל כשהקרום נפסק ממקומו הו"ל להרגיש בשעת קליפה. וא"ל שהיה שלם לגמרי ורק שקלף קרום הריאה ולזה נעשו שם נקבים. ז"א דזה אפשר לברר אם הבועא שנקלפה פתוחה למטה או לא. כי לפה"נ היתה פתוחה ומוכח ששם לא היה קרום. רק בצד הנקב נפסק קרום הריאה או שהבועא היתה רק קרום מחמת מכה. ולזה אם לא הרגיש השו"ב שקלף שם קרום הריאה. יש להחמיר בנ"ד: סימן סב

ע"ד שבעיר קטנה נמצא שו"ב אומן במלאכתו וי"א ובני עירו שבעי רצון ממנו. ועתה לקח לו חתן אומן בשו"ב והולך עמו יחד לביהמ"ט. והרב דמתא אסר שחיטת חתן השו"ב ודרש שהשו"ב יתן כתב איסור שלא ישחוט מבלעדי הרב דשם וכוונתו שעי"ז יוכל להוציא מהטבחים שיוסיפו עבורו על השחיטה. וכאשר אמר השו"ב שלא יוכל לעשות זאת כי עי"ז יתרגזו בני העיר ויגרשו שניהם מן העיר. נסע הרב על שני שבועות לאיזה עיר והביא כתב קבלה על שו"ב והתחיל לשחוט בעצמו בעירו. והשו"ב צווח על קיפוח פרנסתו ואין שומע לו. וגם כשהביאו בני העיר את מעכ"ת לדון ביניהם ומעכ"ת הגיד לו שאסור להשיג גבולו של השו"ב. לא שמע לקולו והוא שוחט והולך. ומעכ"ת אסר את שחיטת הרב הלז וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה מעיקר הדין כשר שחיטת שו"ב אף בלי עוע"ג כיון שהוחזק לאומן במלאכתו ויודע דיני שו"ב. וכמבואר בש"ס ופוסקים וכן המנהג בכל ישראל. ורק בעיירות הגדולות נהגו להחמיר מכמה טעמים אשר יעמוד על גבי השו"ב עוד שו"ב. והחמרתי בתקנה זו בחיבורי ח"ב סי' א'. אכן במקום שנהגו שישחוט השו"ב לבדו אין לחוש כלל לשחיטת השו"ב. ובפרט בעיירות קטנות שא"א להם להחזיק שני שו"ב. ולזה בנ"ד אין מקום למה שדרש הרב מהשו"ב לחתום איסור שלא ישחוט בלעדי הרב כיון שנהוג שם מכבר שהשו"ב שוחט לבדו. ולא נמצא בהשו"ב הזה שום ריעותא שיצטרכו להעמיד עליו משגיח. ונוסף עוד אחרי שחתנו הוא אומן בשו"ב והוא עומד ע"ג. שוב אין שום חשש בזה כי באיסורים אין שייך לפסול קרובים ורק בממון פסולים קרובים לדון ולהעיד. ואף שבחיבורי שם פקפקתי קצת בהשגחת חתנו. היינו רק בעובדא