דברי מלכיאל ה מח

בה ועכ"פ לדעתי אין לחוש לנפילה ע"י דחיפת הרעידה

ומ"ש כת"ר לחוש שמא דרסוהו השוורים ברגליהם. כבר נתבאר למעלה שאין לנו לחוש כ"ז שלא הוחזקו השוורים לעשות כן. ואף שאפשר שעושים זה ממילא ע"י שהמקום דחוק והשור שוכב תחת רגליהם וכמובן שהשור בשכבו על הארץ תופס מקום יותר רחב מכפי שתפס בעמידתו. וא"כ הו"ל כרגל שהזיקו מצוי. והוי כעין הא דאיתא בב"ק (דף כ"ח) ברגל שדרסה על התינוק. מ"מ אין מצוי שידרסו כ"כ בחזקה עד שירסקו אברי השור. כי ריסוק אברים בשור לא יתהוה רק כשדורס בכוונה. וכ"נ מהא דזכרים המנגחים זא"ז דאף שרגילים לנגח וגם עושים זה בכוונה. מ"מ אמרינן דמסתמא לא היתה הנגיחה חזקה כ"כ עד שיהרסקו האברים. באשר נגיחתם אינה בכוונה להזיק רק טבעם כן להפיל התולעים שבראשיהם וכדאיתא בשבת (דף נ"ד ע"ב). והא דאיתא בחולין (דף נ"ו) וביו"ד סי' נ"ח דבדריסה חיישינן בעוף לריסוק אברים היינו רק בעוף משום דזוטר חיותיה. אבל בבהמה אין לחוש לזה ולהכי נקט שם רק גבי עוף ולא גבי בהמה ואף שכתב הש"ך בסי' נ"ח סק"ג דמ"ש הרמ"א דה"ה בבהמה קאי גם על דרסה ברגלו היינו רק כמבואר ברמ"א שם שהיתה הדריסה באופן שיש לחוש גם בבהמה וכגון שדרסו בכוונה להזיק וכמש"ל. והא דרגל שדרסה ע"ג תינוק י"ל ג"כ משום דתינוק זוטר חיותיה אבל א"צ לזה דשם לא איירי בריסוק אברים. רק כגון שהרגו ע"י שדרס על בטנו וניקבו מעיו וכדומה. ודנקיט תינוק י"ל מפני שאין בו דעת לשמור א"ע מפני השור. אבל בגדול שהוא בן דעת אפשר שפטור השור דהא אין כוונת השור להזיק והו"ל לאדם ליזהר ממנו. והאשכול כתב דלהכי נקט גבי עוף דרסה ורצצתה משום דבעוף לא שכיחא שיפול מן הגג נראה כוונתו משום דגם בבהמה שייך זה היכא שדרסה בכוונה ובתוספתא פ"ג דחולין נקט גבי בהמה רצצתה חבירתה ולא הוזכר דריסה. והיינו כמש"ל דסתם דריסה היינו שלא בכוונה וזה אין מטריף בבהמה ולזה נראה שאין לחוש בזה לריסוק אברים. רק נכון לבדוק אברים הפנימיים דהא אפשר שדרסו השוורים על שור זה שלא בכוונה על בטנו וכדומה וניזוקו אבריו הפנימיים

ולכאורה י"ל דנהי דבשור תם הוי רק מיעוט שיגוף שור אחר או שידרוס ברגליו בכוונה להזיק. אבל הא קיי"ל ביבמות (דף ס"ז) דתרי מיעוטי מצטרפי להיות פלגא ופלגא. והכא יש עוד חשש דאפשר היתה רעידת הוואגאן בכח עד שהפילה את השור. וא"כ תלתא מיעוטי הוי רובא לאיסורא אבל באמת ז"א דחשש נגיפה ודריסה הוא ספק אחד בשור שלא הוחזק להזיק שוורים ע"י נגיפה או דריסה ברגליו והוי רק כמיעוט אחד כיון שאין דרכו להזיק בשום דבר. וגם דנראה דאף תלתא מיעוטי הוי רק כפלגא ופלגא לגבי רובא. ואכמ"ל בזה דבלא"ה א"ש וכמש"ל

וע"ד שנסתפק כת"ר אם צריכה פרכוס. הנה בסי' נ"ח ס"ו מבואר דאף היכא דלית בה דין נפולה. מ"מ כיון שאינה יכולה לעמוד הויא כמסוכנת וצריכה פרכוס: ואף שיש שם אחרונים המפקפקים בזה לענין נפלה לפחות מעשרה. מ"מ בנ"ד שלא ראינו איך נפלה ואנו תולים שאפשר מעצמה נפלה ע"י חולי או ע"י ד"א וכדתלינן בחולין (דף נ"א) בשגרונא א"כ ודאי שצריכה פרכוס כי היכי שלא יהיו תרתי דסתרי אהדדי שתולין בחולי ואין מצריכים פרכוס, ובפרט דפרכוס במסוכנת הוי עכ"פ מדברי קבלה כדאיתא בחולין (דף ל"א) וכבר כ' בס' בית יצחק סי' כ"ב שספק דברי קבלה הוי לחומרא וכדמצינו גבי מגילה ע"ש. מסקנא דמילתא שהשוורים שמוצאים אותם בעגלות שבמסה"ב שוכבים על הארץ הם מותרים אף שלא הלכו ורק צריכים פרכוס וגם בדיקה באברים הפנימיים א"ל ניקבו. וגם הריאה צריכה בדיקה כי אפשר שדרסו על צלעות השור ע' סי' נ"ח ס"ג ובלא"ה בודקים את הריאה מכל ריעותא שאפשר להיות בה. ובש"ך סק"ד כתב שאין בקיאים בבדיקה בזה. ונראה דבנ"ד שפיר יש' לסמוך על בדיקתנו. כיון שאין חוששים לדריסה בכוונה רק חוששים לנקיבה וכדומה וכמש"ל ובזה בקיאים: סימן נז

וע"ד עוף שנחבט בדבר קשה אם מהני כשישוט ד' אמות או מלא קומתו כדאיתא בחולין (ד' נ"א) בנחבט ע"פ המים. הנה בהילוך כבר כתבו הפוסקים דלא מהני מלא קומתו רק בעינין ד"א כמו בבהמה כמבואר באו"ה והביאוהו האחרונים להלכה. והנה הדגמ"ר בסי' ל"ב כתב דלא מהני הילוך בעוף שמזה לא נתרסק חוט השדרה ע"ש. וכן משמע קצת מדנקט הש"ס גבי עוף ששט על המים. ולא הוזכר בעוף דין הילוך וממילא מוכח דגם בנחבט בדבר קשה מהני שיטה על המים דאלת"ה אין שום היתר לעוף כשנפל ומפשטות הפוסקים בסי' נ"ח מבואר שאין חילוק בין בהמה לעוף. אך י"ל דבעוף מהני פריחה כמו הילוך בבהמה. אבל שיטה לא מהני רק בנחבט ע"פ המים. וכ"נ דהא בזה מהני שישוט כמלא קומתו. ובנחבט על דבר קשה כתבו הפוסקים דבעינן פריחה ד"א עיין ב"י סי' נ"ח בשם הכל בו וע' טוטו"ד מהדו"ג סי' ק"ה. ולבד זה הרי חלקו האחרונים על הדגמ"ר וכתבו דמהני הילוך בעוף וכמפורש באו"ה וכנ"ל ובחי' הרשב"א בחולין (דף נ"א) כתב ג"כ דאפשר לומר דבנחבט על המים סגי בשיטה לפי שאין החבטה קשה ד"ר אבל לא שמענו מזה. מבואר דעתו שחבטה בדבר קשה דינו כחבטה ע"פ המים וסגי בשיטה ע"פ המים. והסברא י"ל דכיון שמחזיק א"ע על המים מניע את גופו למקום שרוצה. מוכח מזה שאבריו מקושרים כראוי כי אילו היו מרוסקים ומפורקים לא היה יכול להחזיק את גופו ולהניעו. ומה שמתירין בהילוך. הכוונה ג"כ בשביל הוכחה זו. ולהכי אמרינן דעקרה ללכת הוי כהליכה. דכיון שעצרה כח להניע גופה בב"א ככל בע"ח ולא גררה חלק מגופה. ה"ז אות שהאברים מקושרים כראוי. ודבעינן בעוף ד"א ולא סגי במלא קומתה. נראה דהנה הרבה פוסקים פקפקו באמת בשיעור ד"א וס"ל דסגי בהילוך מועט וגם בעקרה ללכת. ולזה סגי בשיטה מלא קומתה שמזה רואים שיש לה כח להניע כל גופה כראוי וכ"כ הרשב"א בחידושיו לדמות הא דעקרה ללכת לשיטה מלא קומתה. והפוסקים המחמירים ס"ל דכיון דבעינן שיהא הילוך יפה שלא תהי צולעת ולא תנוע לצדדין וזה א"א להכיר רק כשתלך ד"א. ואפשר דגם בבהמה סגי בשיטה במים מלא קומתה דאם האברים מפורקים לא תוכל לשוט. וממילא א"ש גם בעוף דהילוך דעוף גרוע מדבהמה כמ"ש הדגמ"ר שהזכרנו לזה צריך עכ"פ ד"א. אבל שיטה סגי במלא קומתה אף בנחבטה בדבר קשה. כ"נ לכאורה בזה. אכן הטוטו"ד סי' ק"ה כתב בפשיטות דלא מהני בעוף שיטה אם נפל על דבר קשה. וכ"נ פשטות דברי הראשונים שכתבו דגם גבי עוף בעינן הילוך ולא הזכירו דסגי בשיטה. ולפ"ז קו"ח בבהמה דלא מהני שיטה וכ"נ בש"ס. ומ"ש כת"ר להסתפק אם מועיל פריחה. כבר כתבתי שזה מפורש בכל בו הובא בב"י וכ"כ כל האחרונים דמהני פריחה: סימן נח

ע"ד סירכא מחוד אונא עליונה של ימין ממקום שכנגד השומן הפרוס על הדופן להשומן הנ"ל. וסמוך להריאה כרוחב קש ויותר קצת יצאה סירכא מתוך הסירכא הנ"ל למקום אחר באותה אונא שלא כגגד השומן הנ"ל. וגוף הסירכא עברה במיעוך הנהוג ונשאר שלם ויפה רק הסירכא השנית לא יכלו להעבירה במקום שהיתה דבוקה לריאה. כי נקלף קרום הריאה עמה: