דברי מלכיאל ה מז

בשביל שעדיין לא נבלע דמם ע"ש. ועכצ"ל שהוכיחו זה מהא דר"נ שהזכרנו. והמהרש"א בחולין (דף מ"ז ע"ב) כתב דאיירי שהראשון והשני היו אדומים אבל בתו' (דף ה') מוכח שפירשו שאין ידוע זה. ובשו"ת נו"ב מ"ת ח"ד סי' קס"ה בהגהת בן המחבר כתב ג"כ כמש"ל דלא כהמהרש"א ולא הביא שם דברי התוס' שהזכרנו שמפורש כן וכ"כ בספר ידות נדרים סי' רס"ד

והנה ביבמות (דף ס"ה) איתא שאם שהתה י' שנים ולא ילדה וכן לשני וגירשה ונתנו לה כתובה ונישאת לשלישי ולא ילדה א"צ להחזיר הכתובה כי יכולה לטעון השתא היא דכחשי וכן קיי"ל באה"ע סי' קנ"ד סי"ז. ורק אם עדיין לא נתנו לה הכתובה כתב הרא"ש שם שאינה יכולה לתבוע. כי אינה יכולה לטעון ברי דהשתא היא דכחשא. הרי דאף שהוחזקה שאינה יולדת. בכ"ז אפשר לתלות ששני פעמים הראשונים היו מקריים. וא"כ ה"ה גבי מתו אחרי מילתם כל זמן שלא נתברר שמתו מחמת מילה יש לנו לתלות שהראשונים לא מתו מחמת מילה רק מסיבה אחרת או שהיו אדומים או ירוקים וכמ"ש התו' חולין (דף ד') וכמש"ל. ואף דבפקו"נ אין הולכים אחר הרוב והכא חזינן דלא עדיפא מרוב דהא כשלא נתנו הכתובה אינה יכולה לגבותה והיינו משום דבממון אין הולכים אחר הרוב. נראה לומר דפקו"נ מיקרי היכא שהסכנה ידועה רק שיש ספק אם נמצא ישראל בסכנה זו ובזה אמרינן דחיישינן למיעוטא. אבל לחוש שעל צד הרחוק אפשר שיהא סכנה זה לא מיקרי פקו"נ. דא"כ יהא אסור לילך בדרך שמא ימצאנו רוצח ויהרגנו. ולא נרחץ בנהר שמא יש שם נחש על קרקע הנהר. ויש למצוא חששות כאלה על כל מדרך כף רגל. ולזה כל שאין לפנינו סכנה ידועה אין לחוש לסכנה. ומה שמתו הילדים הא אמרינן בכתובות (דף פ"ד) מיתה שכיחא. ועוד דאם נאמר שהילדים מתו מסיבת איזה חולי שהיה בהם. אזי אנו מוציאים מהרוב רק את הילדים. ואם נאמר שהוחזקו האב והאם שמולידים ילדים דרפי דמם והמילה מזקת להם. הרי אנו מוציאים מהרוב את הילדים וגם את אבותם. אבל גבי שהתה י"ש ולא ילדה אם נתלה זו בסיבת איזה חולשה בבעלה צריכים להוציא מהרוב את שני האנשים ואם נתלה הדבר בה הרי אנו מוציאים מהרוב רק את האשה. ולזה נראה שיש לתלות שמתו מחמת חולה. ובפרט זה יש להאריך אבל מטרדותי אני מוכרח לקצר

ועוד דהא דקיי"ל גבי מילה דבתרי זמני הוח"ז הוא רק מחמת ספק כמ"ש הרי"ף והרא"ש פ' הבע"י דפליגי בזה רבי ורשב"ג והוי ספק נפשות. וא"כ הוי ס"ס דשמא לא מתו מחמת מילה. ואף אם מת הראשון מחמת מילה שמא השני לא מת מחמת מילה. ואף אם מתו שניהם מחמת מילה. שמא הלכה כרשב"ג דבג"פ הוי חזקה. ואף אי נימא דאין שייך לומר ס"ס בשני ילדים הראשונים כי לענ"ד שניהם הוא ספק אחד. מ"מ עדיין יש ס"ס וכמש"ל. וגם הא יש רוב ילדים שאינם מתים מחמת מילה ולזה לענ"ד צריך למול את התינוק רק שישגיחו אם הוא בריא בכל גופו. ואולי יש בו איזה אדמימות או ירקות. וכן ישגיחו אח"כ על המילה להשתדל לרפאותה כראוי. וזכות מצות מילה תגן עליו בע"ה. וליתר בטחון ישאלו גם כעת את הרה"ק הנ"ל ובזכותו יקוים אי"ה. ועוי"ל דהא הילד השלישי נימול בהיותו בן שתי שנים ולא מת מחמת מילה וא"כ אף אם אתחזק י"ל דהדר מחזקתו. אך י"ל דכיון שלא נימול לשמונה לא מיקרי חזרה מחזקתו ועוד דהא גבי ווסתות ושור המועד לא מיקרי עקירה מחזקה רק בשלשה פעמים. וה"ה הכא. אכן ביבמות (דף ס"ה) גבי שהתה י' שנים ולא ילדה מבואר דבחד זימנא עקרה חזקתה ע"ש. ולכאורה מסתבר לדמות לענין זה מילה לנישואין ואקצר באשר כי בלא"ה נלע"ד שמותר למולו וכמש"ל: סימן נו כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה יעקב יוסף נ"י מו"צ בקאוולא

ע"ד השוורים שמובילים במסילת הברזל ועומדים שם דחוקים ומצוי שיפול שם שור ואינו יכול לקום ומוכרים אותו לשחיטה בהתחנה הקרובה. ואיש לא ראה את סיבת נפילתו. ונסתפק אם מותר לשחטו תיכף כי אפשר הפילוהו שאר השוורים בדחיפתם וכמ"ש הח"ס סי' ס"ו שיש לתלות במצוי. או אפשר דרסו עליו ברגליהם אחר נפילתו וריסקו אבריו. וחושש ג"כ שמא מרעידת הוואגאן ניזוק השור ובזה א"צ עשרה טפחים. וחפץ לדעת דעתי בזה

לכאורה יש להצריך שילך ד"א הילוך יפה. דהא איכא ספיקי טובא לחומרא כי שמא הפילוהו השוורים ובזה א"צ י"ט וכדקיי"ל בסי' נ"ח ס"ט גבי זכרים המנגחים זא"ז ע"ש באחרונים. ואף אם לא הפילוהו. שמא נפל מחמת רעידת הוואגאן. והוי כהפילוהו אחרים. ואף אם נפל מעצמו. שמא אח"כ דניסו עליו השוורים וכדקיי"ל בסי' נ"ח ס"ב בדרסו אדם או רצצתו בהמה. ואף דלא הוי ס"ס ממש. מ"מ הוי רובא לאיסורא. אכן לדינא נראה שאין לחוש שהפילוהו השוורים דכיון שלא הוחזקו השוורים לדחוף בגופם אין לתלות בזה. והלא גבי נזקין בנגיפה דהיינו דחופה בגופו כפירש"י שם בעינן שיוחזק ג"פ למיהוי מועד לכך והא דזכרים המנגחים זא"ז בחולין (דף נ"א) ובסי' נ"ח ס"ט היינו שראו שנגחו זא"ז אבל מן הסתם אין חוששים ואף דאיסור לא דמי לנזקין דהא בממון אין הולכים אחר הרוב ובאיסור הולכים אחר הרוב. וכן מצינו בב"ב (דף צ"ג) ובח"מ סי' ת"ח ס"ב דאף בשור המועד שנמצא שור הרוג בצדו אין אומרים שהמועד הרגו ובאיסור קיי"ל בסי' נ"ז סי"ג דתלינן במצוי וכן גבי נפילה בחולין (דף נ"א) וכמ"ש הח"ס סס"ו. ולפ"ז אם עמד שור מועד אצל שור אחר. ואח"כ נמצא השור השני נפול בצד המועד. יש לתלות שהמועד הפילו וא"צ שיפול מגובה י"ט. והיינו כמ"ש בחיבורי ח"ב סי' פ"ה דאומדנא הוא כרוב ויש אומדנא דהוי כרוב חשוב כנגד מיעוטא דמיעוטא ויש אומדנא דהויא כאנן סהדי. ובנ"ד הויא רק כרוב שהולכין אחריו רק באיסור ולא בממון. מ"מ זה שייך רק בידוע שהוא נגחן. אבל לא בשור תם דהויא כמיעוטא דהא קיי"ל בב"ק (דף ט"ו) סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ואף אם כשהעמידו השוורים בעגלה דחפו זא"ז מ"מ י"ל שלא היתה הדחיפה כ"כ בחוזק שיפול עי"ז כיון שעדיין לא הועד לכך. וכמו גבי זכרים המנגחים זא"ז דקיי"ל שאין בהם משום ריסוק אברים משום דאמרינן שאין מנגחים כ"כ בחוזק שיפול עי"ז כיון שעדיין לא הועד לכך. ע' בר"נ בזה. ורק כשראו שהפילו לארץ ע"י הנגיחה אזי חיישינן. יעו"ש בסוגי'

ומ"ש כת"ר לחוש שנפל ע"י רעידת הוואגאן. לדעתי אין לחוש בזה. כי אין הרעידה חזקה כ"כ עד שיפול עי"ז. ובפרט בע"ח שעומד על ד' רגליו. וגם אם נפל ע"י רעידה. נראה דלא מיקרי נפילה ע"י אחר. דהא דאמרינן בהפילו אחר שא"צ י"ט כתבו הפוסקים הטעם מפני שהדחיפה היתה בכח. ורעידת הוואגאן אינו בכח כ"כ ואין כאן דחיפה. ודמי לנופל ע"י שנחלק בהליכתו על הקרח. וקרוב לומר שנפל ע"י שנבעת מהרעידה. אבל לא שהרעידה הפילתו. ובאופן כזה בודאי הוי כנופל מעצמו. והא קיי"ל בב"ק (דף צ"א ע"א) שאם הכה נגד אזנו ונתחרש פטור דלא עשה מעשה בגופו והוי רק כמבעית את חבירו ע"ש. ואף דהכא הוואגאן רועד כולו גם במקום שהשור עומד. אבל הוא אינו נופל מצד שהרעידה מפילתו. רק ע"י שנבעת מהרעידה שאינו רגיל