דברי מלכיאל ה מו

חסדא בגיטין (דף נ"ט) וע' חיבורי ח"ג סי' א' שהארכתי בזה בס"ד. ובנ"ד אם יסלקוהו משם בודאי יאמרו שמצאו בו איזה פסול. ונהי שצדקו דברי הש"א שס במ"ש שאם אין בנו ראוי לשרת בעיר ההיא במינוי שו"ב שאין לו זכות בזה. כי בשו"ב צריך לדקדק הרבה באומנתו ושיהא ירא שמים. כ' בנקל שיכשיל באכילת נבילות וטריפות ע"י מיעוט אומנתו וזהירותו. ואף לענין נשיאות שא"צ שיהא ממלא מקים אביו בחכמה כדאיתא בכתובות ודף ק"ג). כי הנשיאות היתה הממשלה לבד ולא לימוד התורה. מ"מ הצריכו שם שיהא ממלא מקומו ביראת חטא ע"ש. וזה פשוט שצריך שיהא עכ"פ ראוי להנהיג הציבור בדעת והשכל. כי חלילה לומר שיעמידו מנהיג על ישראל את מי שאין בו דעת. וה"ה בשו"ב צריכים שיהא אומן וירא שמים. ויראת שמים לחוד אינו מועיל כי יהי שוגג בדבר כשלא ירגיש בפגימה וכדומה. אכן בנ"ד שכתב כת"ר שהוא אומן כראוי ויש לו כתבי קבלה ע"ז ממומחים ומרבנים וגם הוא ירא שמים. פשוט שאסור לאנשי העיר לסלק את חתן השו"ב ממינוי שו"ב. ואף לאחר פטירת חותנו השו"ב הקבוע. וכן נהגו בכל תפוצות ישראל וכמ"ש הש"א בעצמו שם בסוף התשובה: סימן נד

ע"ד שהיתה סירכא מאונא עליונה לשומן הלב ותחת הסירכא היה כעין בליטה קטנה אדומה ואין ידוע אם הוא בשר בלוי בולט. או שהוא דבר אדום שתחת קרום הריאה. והסירכא עברה מעל הבליטה הזאת. וכשהעבירו את הבליטה הנ"ל בצבן במקומה

הנה אם הוא בשר בלוי. אף אי נימא דב"ב לא הוי ריעותא ע' חיבורי ח"ב סי' כ"א וקל"ו. מ"מהרי צריך לקלוף הב"ב ולראות אם תחתיו שלם ויפה. ע"ש בחיבורי ח"א סי' מ"ז. ובנ"ד לא הי' שלם ויפה. וגם דהלא אין כאן בדיקה להסירכא אם מבצבץ כיון שהבשר בלוי מפסיק. ואם אינו בשר בלוי הרי יש כאן תר"ל סירכא על מראה אדום שכתבו הנוב"י סי' י' וב"א סי' ל"ח סכ"ו ובתר"ל סעיף ס' דהוי תר"ל. וא"כ בנ"ד הוי עריפה ממ"נ. אבל באמת נראה שיש להקל בזה בהפ"מ. כי אם הוא דבר אדום תחת קרום הריאה. כיון שאין המראה שולט בשני קרומי הריאה לא מיקרי ריעותא. דהא עיקר פסול מראה הוא כששולט בקרומי הריאה כמבואר בסי' ל"ח. וכ"כ הב"א בתר"ל שם דבכה"ג לא הוי ריעותא. ואף דבנ"ד א"א להפריש הקרום ונברר זה. מ"ח הוי רק ספק תר"ל, ועוד דמראה אדומה בריאה לא הוי לקותא רק כשאין שם מוגלא וכדומה. וכדייק"ל בסי' ל"ח ס"ג דמראה פסולה אם באה מחמת מוגלא או דם נצרר שתחת הקרום יש להכשיר. וה"ה גבי מראה אדום לא הוי לקותא וריעותא. ואי נימא שהוא בשר בלוי אדום ג"כ יש להכשיר. דנהי שצריך לקלפו ולראות שהוא שלם ויפה. מ"מ אם נקלף ונקרע תחתיו אין להטריף וכמ"ד כמה אחרונים וע' חיבורי ח"א סי' מ"ז ומה שהסירכא היתה למעלה אין זה ריעותא דכבר כתבתי בחיבורי ח"ב סי' כ"ח דבכה"ג לא חיקרי סירכא כיון שאין הסירכא מגוף הריאה: סימן נה כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה ישראל בנציון הר דק' ווישקאווא

ע"ד אחד שמת בנו ביום החמישי למילתו ועדיין לא נתרפאה המילה. ובאשר דר בעיר קטנה ואין שם רופא לזאת אין ידוע סיבת מותו. ואח"כ נולדה לי בת. מתה לג' חדשים ואח"כ נולד לו בן ומת בשמונה ימים למילתו. ואח"כ נולדה לו בת ומתה לשתי שנים. ואח"כ נולדה עוד בת וב"ה היא בריאה כראוי ואח"כ נולד לו בן ופסק גדול אחד שלא למילי עד שיגדל ויתחזק כחו. וכשהיה בן שתי שנים שאל להרה"ק מגור שליט"א וצוה למילו והילד ב"ה בריא. ואח"כ נולדה לו בת והיא ג"כ בריאה. ועתה נולד לו בן וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי אם יכולים למולו בזמנו. והנה אנכי כעת קצת חולה ל"ע. אך באשר הדבר נחוץ לשעה אשיב בקוצר מה שנלע"ד בזה

הנה מעכ"ת לא ביאר אם הילד השני נתרפאה מילתי קודם שמת או לא. ונראה פשטות הדבר שנתרפאה מדלא הזכיר שלא נתרפאה כמו שהזכיר בילד הראשון. ואף אם אין ידוע לנו יש לתפוס שנתרפאה כדרך רוב הילדים שמתרפאים ביום השמיני. ולפ"ז אין כאן חשש מתו בניו מחמת מילה כיון שהשני לא מת מחמת מילה ואף דבכל חולה אף שחלצתו חמה מ"מ אסור למולו עד שיעברו ז' ימים. מ"מ בל"ד לא שייך זה דכיון שנתרפא מן המילה שוב הוי כבריא גמיר. וכ"נ ביבמות (דף ע"ו ע"ב) דאיתא שם נשתיירו בי ציצין המעכבים את המילה חוזרים ומלים אותו נתרפא מטבילין איתו מיד משמע דבנשתיירו ציצין חוזרין ומלין אותו אף קידם שנתרפא מדלא קתני נתרפא חוזרין ומלין אותו. ועוד נראה ראי' ממ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רס"ד ס"א תמזק שהוצרכו למולו תוך ח' מפני הסכנה ונשארו ציצין המערבים את המילה או שמל ולא פרע יגמור ישראל את המילה לשמיני או לאחר שיתרפא. והנה לא נתבאר ממה נתרפא אם מחוליו שבשבילו היצרכו למולו תוך ח' או ממילתו. ופשטות הלשון משמע דקאי על החולי. דאם הכוונה להמילה הו"ל לפרושי בהדיא. וגם דהא בשמיני אסור ג"כ למולו רק כשיתרפא. אבל אי קאי על החולי א"ש דמשום דנקיט שמלוהו כדי לרפאותו א"כ הרי נרפא ע"י המילה ומותר למולו בח'. ואף שלא עברי ח' ימים משנרפא צ"ל דבאבר אחד א"ל להמתין אף כשהיה מסוכן. ואף דקיי"ל בסי' רס"ה דבכאב עינים גדול צריך להמתין ז"י. צ"ל דשאני עינים דתליין באובנתא דלבא כדאיתא ביומא (דפ"ד). אך בכ"ז אפשר לפרש דקאי אחר שיתרפא על המילה והיינו משום דחולי הקודם פשוט ליה שנתרפא ע"י המילה שעשו לו לרפואה ודנקט שימולו לשמיני הכוונה אם נתרפא מקודם. יעכ"פ שמענו מדברי הרמ"א שמותר למולו שנית אף שלא עברו ז"י אחר שנתרפא ממילתו. ובאמת דברי הרמ"א תמוהים דרנה מקור דין זה הוא מהרשב"א שהובא בב"י שם. ושם ליתא הא שימולו לשמיני רק שימולו אחר שיתרפא. ועכ"פ מוכח מזה דסגי כשיתרפא וא"צ להמתין אח"כ עוד ז"י

ובאמת בנ"ד א"צ לזה דאף אי ניחא שצריך להמתין ז"י. מ"מ אם מת אז לא שייך לומר דמיקרי מת מחמת מילה. כיון שכבר נרפא ממילתו. ובנ"ד גם על הראשון יש ספק שאפשר נחלה בחילי אחר קודם שנתרפאה מילתו ואין לנו להוציאו מרוב ילדים שאין המילה מזקת להם. ובפרט דחזינן שגם בנות שנולדו לאיש זה מתו בקטנותן. א"כ מוחזק שבניו של זה מתים בקטנותן ואין זה מהמת מילה. וכן מוכח בש"ם שבת (דף קל"ד) דאיתא שם שמתו שני בנים מחמת מילה ואת השלישי הביאה לפני ר"נ זראה שהוא אדום וא"ל שתמתין עד שיבלע בו דמו וחיה. משמע שלא אמרה לו ששנים הראשוניס היו ג"כ אדומים דכל כה"ג הו"ל לפרושי ועכצ"ל שהיא לא שמה לבה לזה ורק ר"נ כשראה שהשלישי אדום תלה שגם הראשונים היו אדומים ולזה צוה למולו וכ"כ התו' בחולין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה שלישי דר"נ ס"ל כרבי. וי"ל דשאני התם שהיה רגלים לדבר שהרי נמצא השלישי אדום. אבל לפ"ז גם בנ"ד הוי רגלים לדבר שלא מיתו מחמת מילה דהרי גם הבנות מתו בקטנותן וכמש"ל] אולם בתו' חולין (דף ד' ע"ב) ר"ה שמתו מפורש שאם מתו מחמת מילה ולא השגיחו אם נבלע דמם. תלינן שמתו בשביל