דברי מלכיאל ה כט

בלי ש"צ ולהמתין עליו. א"כ נתמנה השני כדין. ושוב אין מורידין אותו. ואף כה"ג שנטמא ומינו אחר במקומו קיי"ל ביומא (דף י"ב ) שאין מורידין אותו. ואחר מיתת הכה"ג הוא קודם לבנו של הכה"ג וכמ"ש בזה בחיבורי ח"ד סי' פ"ב. אכן אם יצא הש"צ לעיר אחרת פשוט שזכות חזקת הבן במקומו עומד והוא קודם לאחר ולא שייך בזה כיון דאידחי אידחי כיון שנדחה באונס. ובס"ס קמ"ט מבואר דאף שמסרו המצוה לאחר בכ"ז כשנסתלק האונס מהראשון נוטלים מהשני ונותנים להראשון. ומ"מ פשוט שאין מסלקין את השני דשם בהחזקת מצוה לא הוי הורדה. וגם כי ידוע שהחזיק בזה בשביל שהראשון אנוס. אבל במינוי הוי זה הורדה גמורה וכמש"ל מהא דכה"ג וע' ח"ס חא"ח סי' כ"ו וחח"מ סי' כ"ב בזה. אכן בנ"ד שהשני יצא משם ודאי שבנו של הראשון קודם לאחר

והנה בח"ד סי' פ"ב בארתי דהיכא שיש מחלוקת יש לפקפק בדין הירושה של מינוי אביו. אך זה שייך רק היכא שהצד שכנגדו מציעים איזה מגרעות שיש בהיורש באופן שאינו ראוי לכך. אבל בנ"ד כיון שלא נזכר זה בשאלה משמע שאין להם מגרעות בבן הש"צ רק שרוב מנין רוצים יותר בש"צ אחר. ואולי מפני שקולו יותר ערב וכדומה איזה טעמים. ובאופן כזה אם בן הש"ץ הקודם הוא ירא שמים כראוי הוא קודם לאחר וממילא אין נ"מ במה שאין לו רק רוב בנין כי אף המיעוט יוכלו להכריע בזה כיון שע"פ ד"ת הוא קודם וכולנו מחוייבים לשמוע בקול תוה"ק ובפרט שסמכו כפי שיגידו להם ע"פ ד"ת הרי הסכימו עליו אם יזכה ע"פ ד"ת: סימן כה

ע"ד ששלשים אנשים בנו משלהם ביהמ"ד קטן ומתפללים שם. ושם יש ג"כ ביהכ"נ גדול השייך לכל העיר והוא צריך כעת תיקון ואם לא יתקנוהו הוא עומד ליחרב ורוצים למכור הביה"מ הנ"ל לבית דירה ובדמיו יתקנו את הביהכ"נ ויעשו ממנו ביהמ"ד ואנשי העיר מסכימים ע"ז ובלעדי זאת אין שום מוצא לכסף לתקן את הביהכ"נ כי דרוש לזה הוצאה מרובה וחפץ לדעת דעתי אם מותר למכור הביה"מ לצורך זה דאולי הוי כביהמ"ד של כרכין: הנה כבר הביא מעכ"ת דעת הפוסקים דבכה"ג שרי למכור אף של כרכים וכמ"ש המג"א סי' קנ"ג סקל"ז וכ"כ בשו"ת פנ"י ועוד אחרונים. וגם יפה כתב מעכ"ת דהיינו כי הא דביהכ"נ של טרסיים דבמגילה (דף כ"ו). ומה שדקדק מעכ"ת בהא דאיתא שם ההיא בי כנישתא זוטי הוי ואינהו עבדוה דל"ל תרתי. נראה הכוונה כמ"ש התוס' והרא"ש דביהכ"נ של כרכים אסור למכרו אף אם עשוהו משלהם משום דודאי עשאוהו על דעת שיבואו שם מעלמא להתפלל. ולזה קאמר שהיה קטן ולא היה בו מקום שיבואו שם אנשים מעלמא רק בעד הטרסיים בני העיר ובכ"ז אם נתנו על בנין הביהכ"נ גם אנשים מעלמא לא יכלו למוכרו. ולזה בעי תרתי שהיה קטן ושעשאוהו משלהם. ובנ"ד הרי כתב מעכ"ת שהוא בית קטן ושעשאוהו משלהם. ופשוט דלא סגי שיחזיק האנשים שעשאוהו כשעומדים צפופים. רק כשיחזיקום כפי הנהוג להתפלל בבתי כנסיות כל אחד על מקום מיוחד בסדר נכון ורק כשהביהכ"נ הוא קצת יותר גדול מכפי הדרוש להאנשים שעשאוהו אמרינן דמסתמא היה דעתם שיוכלו להתפלל שם גם אנשים דאתו מעלמא ואז דינו כביהכ"נ של כרכים. וע' ברא"ש ר"פ בני העיר שפירש כן. וע"ש בק"נ שהקשה מזה על פירוש השני שבתוס' ולא ראה דברי הרשב"א בחי' שתירץ קושיא זו. ובאו"ז ה' מגילה כתב דלאו דווקא זוטא ע"ש. ובהגר"א סי' קנ"ג סקט"ו ט"ז כתב לפרש הא דאינהי עבדוה שעשוהו לצורך עצמן ולא לצורך הבאים מעלמא. ונראה שהבין כן בדברי הרשב"א בחי' שם שכתב דזוטא הוי ולא עיילי לה רבים דאתי מעלמא אלא לשארא הוא דעיילי. והלכך טרסיים דעבדוה לאו אדעתא דרבים אלא לגופייהו הוא דעבדוה והבין שכוונתו לפרש הא דאיתא בש"ס ואינהו עבדוה. אבל לענ"ד כוונת הרשב"א רק לפרש דכיון שלא היה שם מקום עבור רבים דאתו מעלמא. ממילא לא עשוהו כלל על דעתם. ודקאמר הש"ס ואינהו עבדוה. הכוונה כמש"ל שלא נתן על הבנין איש מעלמא כי אם נתן בזה אחר שוב הוי ביהכ"נ של כרכים כיון שיש להם חלק בו וז"ב לענ"ד. ועכ"פ בנ"ד מותר למכרו לדירה. ובדמיו יתקנו את הביהכ"נ הגדול. ובמאירי ר"פ בני העיר איתא שבני אומנות אחת או יחידים שעשו להם ביהכ"נ אף בכרכים רשאים למכרו למי שירצו

ועוד נראה דאף של כרכים יכולים למכור לצורך תיקון ביהכ"נ היותר גדול של אותה העיר דודאי ניחא להו להני דאתו מעלמא שיעשו כן. ואף בביהכ"נ של כפרים א"צ שיסכימו כל אנשי הכפר ואף אם קצתם אזלו לעלמא בכ"ז מותר למכרו כי הם סומכים על הנשארים. וכ"כ הר"ן פ' בני העיר שאף אם יש בעיר קטנים מותר למכור דבני העיר הוו כאפיטרופסין שנטלו רשות מב"ד, ובאמת יש לדון בדברי הר"ן דהא קרקע קיי"ל שאין יכול למכור בפחות מבן עשרים וא"כ מי ימכור דהא קיי"ל דאפוטרופוס לדיקנני לא מוקמינן וא"ל דס"ל להר"ן שאם העמידו אפוטרופוס ומכרו הוי מכירה דהרי הרדב"ז ח"א סי' קע"ג נסתפק בדעת הר"ן בזה וצ"ל דזה דמי להא דקיי"ל בח"מ סימן רל"ה ס"ח שמותר לב"ד למכור קרקע שלו לפרוע חובות כמש"ש הנתיבות מתשובת הרשב"א ע"ש. וה"ה הכא הרי נתחייבו כל בני העיר לעשות כפי שיוסכם אצל רובם לטובת העיר וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' ל"ה ל"ו דאדעתא דהכי נשתתפו ע"ש ואכמ"ל בזה. עכ"פ נראה פשוט דאף אם היה הביהמ"ד הקטן הזה של כרכים מותר למכרו לצורך תיקון הביהכ"נ הגדול ולעשותו ביהמ"ד כ"א יפול הביהכ"נ הגדול לא יהי מקום לרבים דאתו מעלמא להתפלל שם. והנה זה דבר חדש ויש להאריך בזה. אך באשר בנ"ד בלא"ה פשוט דשרי ודלא מיקרי של כרכים כמש"ל. וגם אין עתותי בידי אקצר

והנה בגוף הדבר יש לדון דלא הותר לעשות מביהכ"נ ביהמ"ד רק כמו שהיה בזמן הש"ס שבהמ"ד היה מיוחד ללמוד תורה. ורק היו מתפללים שם ג"כ כדי שיהא תפלה במקום רנה של תורה כדאיתא בברכות (דף ח') והיו מתפללים שם רק הלומדים שם וע"ש וביהכ"נ היה מיוחד רק להתפלל ולהכי איתא במגילה (דף כ"ז) דביהמ"ד הוי מקום שמגדלין בו תורה ומותר לעשות מביהכ"נ ביהמ"ד דהוי העלאה בקדושה. אבל אצלינו שביהמ"ד מיוחד לתפלה ורק שלומדים שם ג"כ. ובביהכ"נ שלנו לומדים ג"כ לפרקים וכמ"ש הדבר שמואל הובא בבה"ט ר"ס קנ"ג. וא"כ בתי כנסיות שלנו שאנו נוהגים בהם דיני קדושת ביהכ"נ שבזמן הש"ס שלא לאכול ולישן שם ויש להם יתרון שלומדים שם ג"כ. י"ל שאסור לעשות מהם ביהמ"ד דהויא הורדה דהא עי"ז יאכלו ויהיו ישינים שם ואין כאן העלאה בקדושה: דביהמ"ד שלנו לא מיקרי מקום שמגדלין בו תורה. ובפרט במקומות שאין מצוים לומדי תורה. והבתי מדרשות ריקנים כל היום ורק המדברים דברים בטלים מוצאים להם שם מקום בעו"ה ונתקיימה נבואת חז"ל שילהי סוטה ע"ש ברש"י נראה דודאי אסור לעשות מביהכ"נ ביהמ"ד כזה. ואף אי נימא שנסמוך על הא דקיי"ל שוט"ה יכולים למכור ביהכ"נ ואף להורידו מקדושתו מ"מ הא בעינן דרך מכירה. ובפרט בביהכ"נ של כרכים ואם רצונם לשנות לביהמ"ד ראוי שיעשו