דברי מלכיאל ה כז

הגדול שבבניו היה עדיין בחור לזה לקחו למו ש"צ אחר. ועתה יצא הש"צ לעיר אחרת. וחפץ בנו של הש"צ הקודם להיות ש"צ על חזקת אביו ורוב מנין ממתפללי ביהכ"נ נתנו לו כתב. ורוב מנין נתנו כתב לש"צ אחר. באמרם כי באשר אחרי מות אביו נתמנה ש"צ אחר בטלה זכות חזקתו ובקשו להודיעם דעתי בזה ע"פ ד"ת. ואף כי אני טרוד וחלוש כעת. אך באשר נצרך למעשה תיכף אצלתי עת להשיבם בקוצר. והנה לא כתבו כת"ר מדוע לא יחפצו בבן הש"צ הקודם. ואיזה מגרעות יתנו בו הצד שכנגדו. ולזה אני דן באופן אשר שניהם שוים ביראת ד'. כי זהו עיקר במדות הש"צ שיהי' ירא שמים וידע לפני מי הוא עומד בעת תפלתו. ולא יעשה את הביהכ"נ ח"ו כבית תיאטרון להשמיע קולו בשיר בבית ד' ולבו בל עמו. ובחזנים כאלה אין שייך דין חזקה. דמה שייך חזקה בדבר עבירה. ואולי היה אביו ירא ד' והוא אינו ממלא מקום אביו בזה. וזהו העיקר כדאי' בהוריות (דף י' ע"ב) וברמב"ם פ"א מה' מלכים. ולזה אני דן באופן אשר שניהם יראי ד'

הנה דין ירושה במינוי על הציבור הוא מפורש בספרא וספרי ובכל הפוסקים אף דלענין רבנות יש חולקים משום דבמינוי הבא מכח התורה אין שייך ירושה ע' מג"א ס"ס נ"ג. אבל בשארי מינויים אין חולק. ובתשובת הרשב"א סימן ש' כתב לענין ש"צ שאם (אין) הבן ראוי לכך. אף שיש אחר טוב ממנו. שורת הדין שיהא הוא קודם לכל אדם. כי לפי מה שאני רואה ממנהג אותם המקומות הבנים מתמנים מדעת הציבור חזנים תחת האבות. וגם זה היה אביו ואבי אביו חזנים. וכלל גדול אמרו ז"ל בכל עניני המינויין שאם היה הבן ראוי הוא קודם לכל אדם. ואפילו כה"ג אם היה בנו ראוי אע"פ שיש אחרים כמוהו או גדולים ממנו הבן קודם שנאמר והכהן המשיח תחתיו מבניו עכ"ל. והובא במג"א ס"ס נ"ג. וקשה טובא למה תלי לה הרשב"א במנהגא הלא דין מפורש הוא בספרא פ' צו וספרי פ' שופטים שבנו קודם לכל המינויים. ומצאתי שהרגיש בזה הח"ס חא"ח סי' י"ב וכתב דס"ל להרשב"א דבמינויים הבאים מחמת תורה וקדושה אין שייך דין זה רק שנהגו לדמות ש"צ לכה"ג שבנו קודם. ולפ"ז אצלינו שלא מצינו מנהג בזה י"ל שאין הבן קודם אבל דבריו תמוהים דהא מסיק הרשב"א שכלל גדול אמרו בכל המינויין שבנו קודם משמע מזה שש"צ הוי בכלל כל המינויין ובחיבורי ח"ד סי' פ"ב הארכתי בע"ה לבאר שהעיקר דאף ברבנות שייך דין ירושה] ובאמת דברי הרשב"א נראה דסותרים זא"ז. שהתחיל מצד המנהג וסיים מצד הדין. וגם מ"ש אפילו כה"ג אין לו ביאור דמאי אפילו

והנראה בזה דהנה לא מצינו בש"ס שיהא אחד ממונה לש"צ בקביעות. ורק מורידין בכל עת לפני התיבה את הראוי לכך. ומה שנזכר בש"ס חזן היינו שמש וכפירש"י בסוכה (ד' מ"ב ע"ב) וסוטה (דף מ' ע"ב) ומכות (דף כ"ג ע"א) וע' רש"י שבת (דף י"א ע"א) שחזן הכנסת היה מקריא את הקרואים לס"ת וע' יומא (דף כ"ד) והחזנין מפשיטין בגדיהם שפירש"י שמשין וע' ערוך ערך חזן. ושליח ציבור פירש"י בחולין (דף כ"ד ע"ב) הממונה לכל צרכיהם לתקוע שופר ולנדות ולמנות פרנס וכ"מ בש"ס שם דקתני נתמלא זקנו ראוי להיות ש"צ ולירד לפני התיבה אלמא דש"צ אינו היורד לפני התיבה. ובתו' שם הקשו הא איתא במגילה (דף כ"ד) קטן קורא בתורה ואינו יורד לפני התיבה ולא נושא את כפיו. משמע כשהביא ב' שערות יורד לפני התיבה ותירצו דליעשות ש"צ קבוע או להתפלל בתעניות ומעמדות אינו נעשה עד שיתמלא זקנו כדאמרינן בתענית (דף ט"ו) שאין מורידין רק זקן ורגיל. ונראה לכאורה מדבריהם שמפרשים דש"צ שבש"ס הוי לירד לפני התיבה. ורש"י גריס ולירד בוי"ו אבל ז"א דהא מוכח מלשון הברייתא דלאו היינו הך וכמש"ל ונראה שדעתם כמ"ש הרשב"א בחידושיו בחולין שם דחדא מילתא היא שליח ציבור לירד לפני התיבה. וכ"נ בתו' במגילה (דף כ"ד ע"א) שכתבו דש"צ דבחולין היינו לעבור לפני התיבה ובתוספתא פ"ק דחגיגה הגירסא ראוי להיות ש"צ לירד לפני התיבה בלא וי"ו והיינו כהתוס' והרשב"א. ומוכח מזה דאיירי בש"צ קבוע. דאלת"ה הול"ל סתמא ראוי לירד לפני התיבה ובירושלמי ספ"ג דסוכה ליכא באמת הא דראוי להיות ש"צ. רק שאינו יורד לפני התיבה עד שיתמלא זקנו. אבל עדיין קשה דאי ש"צ היינו מי שנתקבל בקביעות לירד לפני התיבה א"כ סגי למימר ראוי להיות ש"צ. וממילא נדע דהיינו לירד לפני התיבה. וכן קשה בר"ה (דף ל"ד ע"ב) דאיתא למה ש"צ יורד לפני התיבה. הו"ל להקשות למה ממנים ש"צ או למה יורדים לפני התיבה. ולפירש"י בחולין שם קשה ג"כ מהא דר"ה (דף ל"ד) דמבואר שהש"צ יורד לפני התיבה. וכן איתא בברכות (דף ל"ד ע"ב) שאם היה ש"צ וטעה סימן רע לשולחיו משמע שהיה מנהגם לקרוא להיורד לפני התיבה ש"צ. ומזה יש להקשות גם על הרשב"א והתו' דס"ל דש"צ הוי קבוע דא"כ למה נקיט בברכות (דף ל"ד) ש"צ. הול"ל יורד לפני התיבה. אך י"ל שאם אינו קבוע לא הוי סימן רע לשולחיו כי יש לתלות הדבר בשביל שאינו בקי ורגיל. אבל הקבוע שהוא בקי ורגיל אינו עלול לטעות. אך עדיין קשה מהא דעירובין (דף צ"ב ע"ב) דאיתא שם ציבור בגדולה וש"צ בקטנה יוצאין ידי חובתן. מבואר שהיורד לפני התיבה נקרא ש"צ. אכן גם על התו' ורשב"א קשה למה נקיט ש"צ דהוי קבוע. הא ה"ה אם אינו קבוע. וצ"ל דקמ"ל דלא נימא שאם הוא קבוע הציבור נגרר אחריו. ועוי"ל דגם להתו' והרשב"א אף מי שאינו קבוע נקרא ש"צ. דהא עכ"פ הוא שליח של הציבור. רק דבחולין פירש"י דאיירי בקבוע. אבל עדיין קשה לשון הש"ס בר"ה (דף ל"ד) וכנ"ל

והנראה דגם התוס' ורשב"א מודו שהש"צ היה בימיהם ממונה על כמה דברים בביהכ"נ. וכדאיתא בסוטה (דף ל"ט ע"ב) אין הש"צ רשאי להפשיט את התיבה בציבור מבואר שזה היה מוטל על הש"צ. והיה מנהגם שהוא היה יורד לפני התיבה כדי שלא יצטרך לחפש בכל עת מי שירד לפני התיבה. והיינו דאמרינן בחולין שראוי להיות ש"צ לירד לפני התיבה. דבש"צ לחודא לא סגי דהו"א דראוי להיות ש"צ לשאר דברים. אבל לא לירד לפני התיבה. וזה קרוב לפירש"י. וכן פירש"י בסוטה (דף מ' ע"ב) דחזן הכנסת היה מפשיט את התיבה. מבואר דס"ל דחזן וש"צ הכל אחד ודלא כהרשב"א בחולין (דף כ"ד) שכתב שהם שני ענינים [והתו' בחולין י"ל דגרסי ולירד לפני התיבה בוי"ו. ופירשו דקאי על תעניות ומעמדות. ויש לדחות. וע' לשון התו' בזה בסוכה (דף מ"ב ע"ב) ואקצר. ומיושב לשון הש"ס בר"ה (דף ל"ד) למה הש"צ יורד לה"ת. דלא מצי למימר למה ממנים ש"צ לפי דש"צ היה עיקר מינויו לענינים אחרים. והא דלא קאמר למה יורדים לפני התיבה י"ל דזה שפיר ידע ר"ג שי"ל שיורדים לפני התיבה כדי להוציא את שאינו בקי. רק ר"ג הקשה למה יורדים בקביעות לה"ת. דהו"ל לירד רק כשנמצא בביהכ"נ מי שאינו בקי. ולזה קאמר למה ש"צ יורד לפני התיבה דהיינו בקביעות. והשיבו לו להוציא את שאינו בקי. וזה חסר מובן דהא אפשר שאין שם מי שאינו בקי והיה לנו להצריך לבדוק אם יש שם איש כזה. אבל לפמ"ש א"ש שהכוונה כדאיתא בר"ה (דף כ"ט ע"א) דש"צ דעתו אכולי עלמא להוציא אף אותם שאינם בביהכ"נ והיינו כדאמרינן שם (דף ל"ה) שמוציא אף עם שבשדות [וי"ל דהיינו רק ש"צ הקבוע שיודע לכוין זה. אבל מי שאינו קבוע אינו יודע זאת. אבל ז"א דא"כ מי שאינו קבוע צריך לבדוק אם יש שם מי שאינו בקי. ונראה דקאי על כל היורדים לה"ת. ובר"ה (דכ"ט) קאי על תקיעות. ונקיט שם ש"צ רק לאפוקי יחיד שתוקע לעצמו. או שתוקע בפירוש בשביל חבירו ע"ש בסוגיא] ומר"ה (ד' כ"ח) יל"ד שהש"צ היה תוקע בשופר ג"כ