דברי מלכיאל ה כג

דהא בזה לא הוי שינוי ענין וכ"ע מודו שבדיעבד יצא. ועכצ"ל דמפרש שחוזר קודם הברכה כנ"ל וכן פירש שם מקודם בפירוש ראשון גבי אם קרא שני פסוקים סמוך לפרשה שמעכב. היינו קודם שבירך. ואף לפירושו השני שם דהיינו אחר שבירך י"ל דקריאת שני פסוקים בסוף הפרשה חמיר לפי שלא קרא כתקנת חז"ל. ולפ"ז היה נראה להקל בנ"ד שלא לחזור. וכ"כ בא"ר ובסידור דרך החיים. אכן באמת י"א דפשטות לשון הש"ס בברכות (דף כ"ו כ"ט ל"ג מ"ה) ושבת (דף כ"ד) מוכח דכל היכא דקאמרינן מחזירין אותו הכוונה שאף אם כבר בירך חוזר ומברך ע"ש. ועוד דהא קאמרינן שם בשכח של ר"ח בערבית או בבה"מ וכן של חנוכה אין מחזירין אותו. וקיי"ל שם שאם עדיין לא גמר הברכה צריך לחזור ולומר יעלה ויבוא או על הנסים ע' בפוסקים בזה. וא"כ אי נימא דהא דמחזירין הוא קודם שגמר הברכה. א"כ אין חילוק בין זה לזה. ועוד דהא מפורש בפי"א דמסכת סופרים שבשבת אם דילג פסוק אחד חוזר וקורא אף שכבר הפטירו בנביא והתפללו מוסף וכן קיי"ל להלכה באו"ח סי' קל"ז וס"ס רפ"ב. וכתב המג"א שם סקי"ח דה"ה אם דילג תיבה אחת וכ"כ הרעק"א בסי' קל"ז בשם ג"וו. ולפלא שלא הזכיר שכ"כ המג"א בס"ס רפ"ב. ודבריהם מוכרחים דכיון דבעינן דווקא שיקרא כל הפרשה. א"כ מה נ"מ בין דילג פסוק לתיבה. וע' תוס' מגילה (דף כ"ג) ד"ה חד. וממילא ה"ה אם קרא בטעות ויש שינוי בענין הרי דילג תיבה אחת. ומה שקרא תיבה אחרת אין זה משלים. ובשלמא כשאין הענין משתנה י"ל דהוי כאלו קרא הפסוק כתיקונו כיון שלא נתקלקלה כוונת הפסוק. אבל כשנשתנה כוונת התיבה. הוי ממש דילג תיבה ואמר אחרת במקומה. ומפורש שצריך לחזור ולקרוא בלי שום חולק וכמפורש במ"ס. דבאמת אין חילוק בין תיבה לפסוק וכמש"ל ובש"ע של הרב הוסיף שאפילו דילג אות אחת חוזר. והיינו כמש"ל דכיון שקרא תיבה אחרת. הרי דולג תיבה הכתובה. וכ"כ הא"ר בעצמו בסי' קל"ז דאף בדילג תיבה אחת חוזר וקורא בברכה כמפורש במ"ס פכ"א ע"ש והביא שם ראיה מסימן ס"ד וכבר רמז לזה המג"א ס"ס רפ"ב. וא"כ מה בנע כשקרא תיבה אחרת במקום התיבה שדילג. וכ"פ כל הפוסקים שאם דילג תיבה חוזר וקורא ע' בהג"מ ובאו"ז ובתה"ד סי' כ"ד וכ"פ כל האחרונים. והפוסקים הקשו איך קוראים כל קרי כתוב שלא ככתוב בתורה והוי כקורא בע"פ ותירצו דזה הוי הל"מ לקרוא כן. הרי דכל שאינו קורא כפי שכתוב לא הוי קריאה. ומוכח מזה שדברי הירושלמי הנ"ל הם כפשטן שאם טעה בתיבה אחת חוזר אף כשכבר בירך. וכן פירש בק"ע שם אהא דאיתא שם דשני פסוקים מעכב דהיינו אף שכבר בירך. ודלא כהפ"מ שהזכרנו. ובזה יש להאריך מדברי שו"ת מהר"מ מלובלין סי' פ"ג ודברי המג"א סי' קל"ז ושאר אחרונים ואכ"מ. ועכ"פ ברור לדינא שאם טעה בדבר שיש שינוי בפירוש התיבה שצריך לחזור ולקרוא ובאמת פשטות הראשונים משמע דה"ה בדבר שאין הכוונה משתנית. דהא עכ"פ הוי כקורא בע"פ את התיבה הזאת דלא הויא קריאה ורק היכא דאיכא קרי וכתיב התירו משום דהוי הל"מ כמש"ל. וגם דהא עכ"פ קורא תיבה שאינה כאן לא קרי ולא כתיב. וכ"כ הב"י ודקדק מירושלמי פ"ב דמגילה מדקאמר דרק במגילה אין מדקדקין באותיות בין יהודים ליהודיים. משמע דבס"ת מדקדקים וכמ"ש בהגר"א שם. אבל כבר הכריעו הפוסקים שאם לא נשתנה הכוונה אינו חוזר וכ"נ דעת הגר"א להלכה ע"ש. ולישב דבריו מהירושלמי הנ"ל נלע"ד דיהודים הוי שם לשון רבים מיהודי שהוא איש מאומה הישראלית. אבל יהודיים הוא לציין שם מקומם שהם מיהודה. וכן מצרים הוא אנשים מזרע האיש ששמו היה מצרים. אבל מצריים הוא שהם ממדינת מצרים. ועכ"פ כשנשתנה הכוונה ודאי שחוזר וכ"כ הרא"ש והכל בו והא"ח הובאו בב"י. ולפלא שהתה"ד סי' קפ"א הביא שכמה גדולים לא הקפידו כששינה מצירי לסגול וכדומה. וקשה דשאני התם שאין שינוי בכוונה. וצ"ל דלא נחית שם לחילוק זה

והנה לפ"ז קשה טובא מהמדרש דקורא לאהרן הרן יצא. והפוסקים כתבו לחלק אם יש שינוי בכוונה כדי לישב המדרש הנ"ל וע' בהגר"א שם שכ"כ. והוא תמוה כמש"ל דהכא הוי שינוי גמור בשם האיש. ונראה דהנה צריך להבין למה נקיט המדרש שם אהרן. ולא נקיט כמה תיבות שבתורה שאם קראם בטעות יצא. ונראה דהנה התו' ע"ז (דף כ"ב ע"ב) ד"ה רגלא הביאו המדרש. ופרשו שלא קרא האלף. וקשה דמה חדשו בזה הא חזינן דקאמר שקרא הרן. ונראה שכוונתם לפרש דהכא לא איירי שקרא את ההא והריש בנקודות אחרות כגון בקמץ וכדומה. רק שקרא ההא בפתח והריש בחולם רק שדילג האלף. ובזה קאמר שיצא. והיינו לפמ"ש המהרי"ט ח"ב חאה"ע סי' י"א שבארצות המזרח היה דרכם בשמות שיש בתחילתם אלף להשמיט האלף. והיה ידוע לכל שאף שנקרא בפי כל בלא אלף. מ"מ עיקר שמו הוא באלף. וכתב שם המהרי"ט שאם כתב בגט באלף כשר כי ידוע ששם זה הוא באלף. ובקריאה משמיטים האלף. ולזה ה"ה הכא אם קרא הרן כדרכם במדינתם להשמיט האלף יצא. שאין זה טעות כי הכל יודעים שהוא שם אהרן. מה דומה לכמה אותיות שהברתם משתנית במדינות שונות ובכ"ז יוצאים בקריאתם כיון שידוע לכל שכוונתו לתיבה זו שכתובה בתורה. וה"ז דומה לטעה בדבר שאינו משנה הכוונה שאינו חוזר. ולזה כתבו הפוסקים שהמדרש איירי בדבר שאינו משנה הענין. והא דגבי נ"כ קיי"ל במגילה (דף כ"ד) ובאו"ח סי' קכ"ח שהקורא לאלפין עיינין וכדומה אינו נושא כפיו. ואף שהכל יודעים שכוונתו למ"ש בתורה. ומשמע התם דאף שהוא דש בעירו והכל יודעים שהברתו הוא כן. מ"מ אסור. י"ל דשם אינה הברת המדינה. והוי מילתא דתמיהא לשומעים. משא"כ בנ"ד שכ"ה הברת המדינה. ועוד יש לחלק ואקצר. עכ"פ בנ"ד דהוי שינוי גמור מלשון זכר ללשון נקיבה ודאי שצריך לחזור ולקרות אף אם כבר בירך וכמש"ל שכ"כ רוב הפוסקים. וכ"פ בספר שערי אפרים הלכה למעשה וכ"ה דעת הגר"א בסי' קמ"ב. וכ"כ בשו"ע הרב ס"ס רפ"ב. ולא הוי ספיקא דדינא כיון שמפורש כן בירושלמי ובמס' סופרים וברמב"ם והרבה ראשונים שהבאתי. והנה אם נזכר קודם שהתחיל לקרוא הפרשה להמפטיר. פשוט שיתחיל להמפטיר מאותו פסוק עד סוף הפרשה. ואם נזכר אח"כ אזי יקראו לאחד ויתחיל מאותו פסוק עד סוף הפרשה. ויברך תחילה וסוף. ואף שי"ל שדי בג' פסוקים. מ"מ יותר טוב לגמור כדי שתהא הקריאה כולה כסדרן. אכן בנ"ד שנשאלתי אחר השבת הנה ידוע דעת הפוסקים דהיכא שנמצא טעות צריך לקרות בשבת שאח"כ כל הסדרה הקודמת. כי אם יתחילו לקרות מאמצע הסדר. יסברו השומעים שכאן תחילת הסדרה. וכתב בשערי אפרים דבכה"ג א"צ שיקראו שלשה בסדרה ראשונה. ולזה בנ"ד נראה שיקראו בשבת הבאה להכהן כל פ' לך ובפ' וירא עד כאשר דברת. וללוי עד שלישי ובזה יצאו ידי כל הדיעות. דאף למאן דס"ל שאינו חוזר. מ"מ אין כאן ברכה לבטלה כיון שיקראו להכהן גם בפ' וירא אבל א"צ לזה דבלא"ה הדין שחוזר וכמש"ל. כן נלע"ד הלכה למעשה: סימן כא

ע"ד מ"ש בחיבורי ח"ג סי' ג' שהשו"ע ס"ל כדעת תהר"י דבברכת מעין ז' על ז' מינים אין אומרים תנובת השדה. ולזה כתב שעל תפוחים אין יוצאים בברכת מעין ז' שעל ז' מינים. אבל בברכה שעל ה' מינים לא הזכיר תפוחים