דברי מלכיאל ה ריג

כנ"ל. משא"כ בשוכר שנראה הסברא שמחוייב להחזירה לבעלים בעצמו וכמו דמשמע בשואל במתניתין (דף צ"ח ע"ב). וכמו דאיתא בב"ק (דף קי"ח) שצריך להשיב לרשותו. וא"כ כשלא החזירה הוא עומד במקום הבעלים לענין חיוב גניבה ואבידה כ"א היה מחזיר היה בעליו משמרו. ולזה בשוכר שפיר הוי ש"ש אף שכלה הזמן

אלא דלפ"ז תקשה ל"ל לעיל (דף פ"א) טעמא בשואל דהוי ש"ש הואיל ונהנה מהנה. תיפוק ליה דחייב ממילא מצד שמחויב להחזיר ולא החזיר עדיין. אבל לכאורה תיקשי טפי דהו"ל להתחייב אף באונסין כיון דאכתי בחיוביה קאי כ"ז שלא החזיר. אכן באמת ז"א דכיון שעיקר חיובו הוא מצד שאם היה מחזירו היה בעליו משמרו כנ"ל. זה שייך רק בגניבה ואבידה ולא באונסין. דמלאך המות מה לי הכא מה לי התם. וגם שארי אונסין י"ל דבעליו ג"כ היה נאנס בזה ונראה דגם חיוב דש"ש לא שייך רק כשעיכב הדבר אצלו איזה זמן. אבל אם שלחה תיכף אחר זמנו להמשכיר. לא שייך לומר למה לא שלחת לי קודם והייתי שומרה בעצמי. דהא אכתי היה בתוך הזמן. וכן בשואל כששלחה תיכף ככלות הזמן לא שייך לומר דליהוי ש"ש מטעם זה כנ"ל. ולזה אצטריך לטעמא דכיון שנהנה מהנה דשם איירי לענין כששלחה אחר זמנו. ע"ש. ובעיקר דין זה עדיין צ"ע בהא דב"ק (דף קי"ח) ובח"מ סי' רצ"ג לענין מקום השבת פקדון ע"ש. וע' גיטין (דף י"ג) שחייב באחריות הפקדון. וצ"ל דהוי תוך זמן או בלא שום זמן. ואין הפנאי מסכים להאריך בזה

ואגב אזכיר מה שנתחדש לי בהא דאיתא בב"מ (דף קי"א ע"ב) להקדים עני לעשיר וכו' ופירש"י וכשאין בידו ליתן אלא לאחד מהם. והוא דין מחודש דבבעל חוב לא מצינו זה שיקדים עני לעשיר. ועל כגון זה נאמר ודל לא תהדר. וצ"ל דבשכר שכיר שאליו נושא נפשו עני קודם. וצל"ע אם הוא קודם אף כשאין לו רק לשלם לאחד. או דין קדימה הוא רק כשאין לו כעת מעות מזומן לשניהם ולמחר וליומא אוחרא ישלם גם לשני. ואין תועלת בקדימתו רק במה שלא יצטרך לתבוע עוד ולהמתין על שכרו. אבל כשאין לו כדי שילום שניהם. אז י"ל שדינן שוה כשני בע"ח דעלמא שחולקין כדאיתא בכתובות (דף צ"ג). ונלע"ד להכריע דרק ביש לו שייך דין קדימה. דגוף דין קדימה חידוש הוא ועדיף למעט בחידוש. וכעין זה חילקו הת"ו בשבת (ד' כ"ג ע"ב) דהיכי דאפשר למיעבד תרווייהו תדיר קודם. והיכי דא"א רק חדא. פרסומי ניסא עדיף. וכעין זה כתבו התו' ביומא (דף ל"ג) ד"ה אין מעבירין. ואכמ"ל בזה. וכ"נ להוכיח ממאי דקאמרינן הכא דעני קודם לאביון משום דאביון לא כסיף למיתבעיה. ואי איירי באין לו יותר. א"כ מה בצע במה דלא כסיף לתובעו כיון שידוע שאין לו לשלם. ועכצ"ל דאיירי בגוונא דאית ליה רק שאין לו כסף מזומן כעת. ולפלא בעיני על הפוסקים שהשמיטו דין זה. ובספרי פ' תצא פיסקא רע"ח איתא א"כ למה נאמר עני ואביון ממהר אני ליפרע ע"י עני ואביון יותר מכל אדם, ולפ"ז אפשר שהפוס' פירשו כן בש"ס ג"כ שאין הכוונה להקדים לפירעון השכר רק לפירעון עונש אם לא ישלם. אבל בכ"ז הו"ל לאתויי דעת רש"י בפוס'. וגם דבאמת א"א לפרש כן בש"ס הצריכותא וגם דמצריך תרי קראי להקדים עני לעשיר ועני לאביון. דלענין למהר ליפרע העונש סגי בקרא דעני ואביון שהוא להקדימם לעשיר וכמובן. ולפ"ז י"ל דהספרי לא ס"ל צריכותא דהש"ס ודריש קרא דעני הוא להקדים ועני ואביון ליפרע. או דס"ל כריב"י בש"ס דליכא רק חד קרא. ועכ"פ לדידן דאיכא תרי קראי דקיי"ל כסתם משנה. קשה ל"ל הביאו הפוסקים דין זה: סימן רעט. כבוד הרה"ג וכו' מו"ה אברהם נ"י הרב דק' קניזייעוו

ע"ד איש מאמעריקא חפץ לישא אשה מעירו במדינתינו. והאשה חפיצה ליסע לשם לינשא לו. אך יריאה שמא בבואה לשם יחזור בו האיש הלז ולא ישאנה. או אולי תשים היא שם עיניה באחר. ויאבדו כסף הוצאות דרכה אשר נותנים לה אבות האיש הלז. וחפצים למצוא דרך שיהיו בטוחים שלא יחזרו זה בזה. כי קישורי תנאים נקל להמונים לעבור עליהם. והאריך כת"ר וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה מ"ש כת"ר שתאסור הנאת כל קדושין שיתנו לה אחרים. הנה עדיין יש חשש שמא יחזור בו האיש. ומ"ש כת"ר לקדשה בשליחות האיש הלז. הוא ג"כ קשה לעשות כי יצטרכו שם לשנות מכפי הנהוג ולעשות חופה בלא קידושין ובלי ברכת אירוסין. וע' אה"ע סי' ל"ד בזה. ויהי זה דבר פלא וגם כי כבר נהגו שלא לקדש רק בשעת נישואין. וחלילה לשנות. ועוד יש חשש דהא כתב החוות יאיר סי' קצ"ו שאם נתקדשה אסור לה ללכת פרועת ראש. והיא בודאי תבוש לעשות כן קודם שתנשא. ומש"ש החו"י לעשות חוב עליו לא שייך בנ"ד כמובן. ולדעתי נראה בזה שיעשה שליח לקדשה ויתן לו רשות לקדשה על תנאי. והשליח יקדשה לפלוני באופן זה אשר אם בבואה לאמעריקא לא תתקדש להאיש הלז במשך שני חדשים מיום בואה לאמעריקא אזי תהא מקודשת לפלוני מעכשיו בין שתהי' המניעה מלינשא לו מצד האיש בין מצד האשה. ואם תתקדש לו במשך שני חדשים מיום בואה לאמעריקא. אזי לא יהי' ממש בקדושין שמקדשה כעת בשליחות פלוני. ואין להקשות איך יברכו ברכת אירוסין שמא לא תתקדש ותשאר מקודשת מכבר. דז"א דא"כ יקשה כן בכל קדושין שמברכים קודם הקדושין. ועכצ"ל דלא חיישינן לזה וכמו כל ברכות שמברכים עובר לעשייתן אף שמוציא את אחרים ידי חובתם בזה. וע' כתובות (דף ח' ע"א). ולא דמי לנ"ד. וגם דהא איתא באה"ע סי' ל"ד שיש נוהגין לברך ברכת אירוסין בשעת חופה אף שנתקדשה מכבר ובאופן שהזכרנו נראה שמותרת ללכת פרועת ראש. כי הלא שניהם מחליטים בדעתם שישאו זה את זו אח"כ ויתבטלו הקדושין הקודמים. וכן קיי"ל באה"ע סי' ל"ח סל"ו שאין לחוש שמא יעברו על התנאי. ואף דאיתא שם שבעל נפש יחוש לזה. מ"מ היינו רק באיסור א"א. אבל בנ"ד שנוגעין לאיסור פריעת ראש ודאי שאין לחוש כ"כ. ועוד דשם תלוי בדעת אחר. ויש לחוש שירצה לקלקלה ע"ש. אבל הכא שתלוי בדעתה ובדעת המקדש. הנה היא בעצמה ודאי לא תגרום לעצמה קלקול. וגם האיש המקדש כיון דעכ"פ תהא ארוסתו. ודאי שלא יגרום לה קלקול. וע' יומא (דף י"ג ע"ב) ובתו' לענין הכה"ג שהיה מקדש על תנאי ואקצר

ולענין שליחות בכתב. הנה מעיקר הדין לא גרע מגילוי דעת שרוצה בה דקיי"ל באה"ע סי' ל"ה ס"ד שאם גילה דעתו שרוצה שישדכו לו אשה וקידשה בעבורו דהוי קדושין אף שלא עשאו לשליח ע"ש ובאחרונים בזה ואם יעשהו לשליח בכתב אין לנו גילוי דעת גדול מזה. ובפרט שקדושין הללו אינם רק לחיזוק הענין. כי באמת יקדש אותה שנית כמנהג כל ישראל וכמש"ל. וגם דאפשר לעשות באופן שבארתי בחיבורי ח"א סי' פ"ח וח"ד סי' קנ"ו לענין גט שיאמר במקומו בפני שלשה שעושה את פלוני שבמקום פלוני לשליח לקדש לו את פלונית ורשות בידו לקדשה לו אף על תנאי ויכתוב זה ג"כ בכתב ידו ויחתום בחתימת ידו. ושלשה יקיימו חתימתו וגם יכתבו בקיומם שאמר כן בפיו לפניהם וכמבואר בחיבורי שם: