דברי מלכיאל ה רח

והפילה באותו מעל"ע. ואח"כ הרתה עוד הפעם ובהגיע לה חבלי לידה לא עסקו עמה ע"י רופא מומחה. רק עשו לה סגולות שיעצו הכפריים למשוך אותה על שולחנות וספסלים וכאשר עברו כשני ימים ולא ילדה. הובילוה על עגלה פשוטה אל הנהר ומשם על ספינה להוליכה לטעיר הסמוכה ובדרך ילדה ולד מת. ורק נקרע כיס השתן באשר ילדה בלי רופא שישגיח על סדר לידתה. והוכרחו הרופאים בווארשא לעשות לה נתוח עד ששבה לבריאותה. והרופאים אומרים שתוכל לילד ולדות חיים. כאשר יהי' רופא בעת הלידה. כי גופה ועצמותיה רחבים ולזה יצטרכו להוצא הולד ע"י כלים העשויים לכך. ורק רופא אחד אמר שבעת הלידה יצטרכו לעשות לה ניתוח שאין בו חשש סכנה. ומצוי לעשות ניתוח כזה. ושאר רופאים אומרים שהרופא הלז מחמיר יותר מדאי ולא תצטרך לזה. ויש מי שדן שיכול בעלה לגרשה בע"כ או לישא אחרת. באשר יש לה מום שאינה יכולה לילד כראוי וגם כי הרי ילדה ד' ולדות מתים. והאריך כת"ר בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה באשר עלי להשיב כעת איזה תשובות וגם כי לא ככוחי מאז כוחי עתה. לזאת אשיבנו בקיצור

הנה מצד הוחזקה בנפלים אין כאן מקום לדון. דהא לא הפילה רק שני פעמים. ומפורש בש"ס ופוסקים באה"ע סי' קנ"ד סי"ב דבעינן ג"פ. ומה שילדה ולדות מתים אינו מצטרף לזה. דמפלת לתלות רק כשהפילו קודם זמן הלידה. ועוד דבנ"ד שיש מקום לתלות ההפלה בשביל הפחד שהיה לה מהעכו"ם שרדפוה וכדומה. אין לחשוב כלל את הפעם ההוא וכדקיי"ל גבי שהה י' שנים ולא ילדה שאם חלתה אינו עולה מן המנין. וגם הצער מהקטטות והכאות נראה שיש מקום לתלות בו וכידוע של מעוברת דרוש מנוחה לבל ירגיזו את עצביה. והנה הנ"י כתב בס"פ הבע"י דלהכי בעינן שתפיל ג"פ כי הרבה נשים מפילות בתחלת עיבוריהן. ולפ"ז בנ"ד שמקודם ילדה ככלות ט' חדשים. י"ל שהוחזקה מפלת אף בשני פעמים. אכן התו' והרא"ש שם כתבו שגם בזה פליגי רבי ורשב"ג. והרשב"א כתב שם דאפשר דבזה מודה רבי וכמו שמודה במשפחות שאין מתחזקות רק בג"פ. ונראה כוונתו דלהכי צריך במשפחות ג"פ. דהא בע"כ יזדמן לפעמים מקרה כזה. ולזה אין לצרפו לחזקה. ורק בג"פ יש הוכחה שאינו מקרה. וכן במפלת ידוע שיקרה שנשים יפילו עוברן. וא"כ אין לצרף לחזקה. רק בג"פ. וזוהי ג"כ כוונת הנ"י שם. ומ"ש תחלת עבורם כוונתו שדרכן להפיל בחדשים הראשונים לעיבורן. וכמו בנ"ד שהפילה לג' חדשים. ובסברא זו יש לבאר החילוק בין נישואין לוסתות ואכ"מ. עכ"פ בנ"ד שהפילה רק שני פעמים. וגם בזה יש במה לתלות. ודאי דלא הוחזקה מפלת. וא"צ להוציאה

וע"ד אם נקרא מום מה שאינה יכולה לילד כראוי. נראה פשוט שאינו מום. כי אין לנו רק מה שמנו חכמים בכתובות (דף ע"ב ע"ב וע"ה ע"א) ובאה"ע סי' ל"ט ס"ד. וגם מאוס עלי לא יוכל לומר כי אין זה מום הממאיס אותה בעיני בעלה. ורק שיש לדון מצד שאינה ראויה לילד ולד של קיימא. אבל ג"ז אינו דהא הרופאים אמרו שתוכל לילד כשישגיח רופא על לידתה. ומה שאמר רופא אחד שיצטרכו לעשות ניתוח. בטלו דבריו לגבי דברי הרופאים האחרים וכדקיי"ל ביומא (דף פ"ג) ובאו"ח סי' תרי"ח ס"ג שאחד בטלה דעתו כנגד שנים. ובאומדרא אזלינן בתר רובא. ואף דאיתא שם דבנפשות לא אמרינן תרי כמאה אף באומדנא הרי נתבאר שם דזה רק לענין ספק נפשות שאם שנים אומרים שצריך לאכול ביה"כ ומאה אומרים שא"צ אומרים לו שיאכל. אבל בנ"ד לא שייך זה. ודינו כאומדנא דממונא ע"ש. ובאחד גם בנפשות קיי"ל שבטלה דעתו. ומפורש בש"ע שם ס"ב דאף שהוא בקי יותר מ"מ אזלינן בתר רוב דיעות. ואף שיש פוסקים דס"ל שם דאזלינן בתר היותר בקי. היינו רק במופלג בחכמה. וכ"כ הרמב"ן דאזלינן בתר המופלג בחכמה. והובא בטור סי' תרי"ח וע"ש בב"י דיעות הפוסקים בזה. אבל בנ"ד גם האחרים הם רופאים גדולים בווארשא כמ"ש כת"ר וע' חיבורי ח"א סי' ל"ה אות ח' ט"ו ט"ז בענין זה. ועוד דגם לפי דברי הרופא הזה הניתוח אינו מסוכן והוא דבר מצוי. וא"כ אין שייך לקרוא זה מום. וחלילה להפריד אשה מבעלה בשביל זה, ובאמת לדעתי על דברי הרופאים הללו הם רק השערות אחרי ששתי הלידות היו בלא השגחת רופא מלומד. והראשונה היתה ע"י סיבת המעי שנכרך על הולד. והשנית ע"י שהשכיבוה ומשכוה על שולחן וספסלים והובילוה על עגלה פשוטה. ואילו היה רופא מומחה בשעת הלידה אפשר שהיתה יולדת בנקל כראוי. וכבר כתבנו שכל שיש מקום לתלות את השינוי אין לנו לדון שגופה נשתנה משארי נשים. וכיון שזה נוגע למצב חייה. עדיפא מדיני ממונות. ואף בד"מ אין מעמידים על עדות נכרים ובפרט שאומרים רק בגדר השערה בעלמא. ומכ"ש בנ"ד שדיעותיהם מחולקות. ולזה לדעתי אין שום מקום להתיר לו לגרשה נגד רצונה. ומה שצריכה לרופא בעת לידתה. ודאי שאין זה מום כלל. ובפרט בדורינו אשר גברה החולשה. והרבה נשים צריכות לרופא בעת לידתן. וא"כ לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה. ואף לפי דברי הרופא האחד שאומר שיצטרכו ניתוח בעת לידתה אינו יכול לגרשה בע"כ ולא לעגנה. כיון שאין בזה סכנה לא לאם ולא לולד. וכדברי הרופא הלז. וצריך לדור עמה כאורח כל ארעא: סימן רעג: כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה ישראל בן ציון נ"י הרב דק' ווישקאווא

ע"ד אחד שבהיותו כבן י"ג שנה שתה י"ש חזק ואח"כ שתה מים קרים ונתעלף והעמידו הרופאים עליו עלוקות והוטב לו. ורק שכחו לסתום נקבי העלוקות ויצא הרבה דם ונחלש מזה, ומאז נזדמן לו לפרקים בלבול המוח על ערך שלשה רגעים. ולפעמים קרה לו שנפל כמו במחלת הנכפה ר"ל. ואמרו הרופאים שזה בא מחלישות העורקים שקוראים נערווין שנחלשו ע"י שיצא ממנו דם הרבה. וכן היה שתי שנים ואח"כ לא קרה לו עוד זה והיה בריא אולם. ואחר איזה שנים נשא אשה וקודם שנשתדכו הגיד אביו לאבי האשה מזה שהיה חולה במחלה הנ"ל שתי שנים וכן הגידו לאחי האשה. ועתה קרה לו שע"י שטבל במקוה קרה ואח"כ נכנס למרחץ חם מאוד וגם ע"י איזה עג"נ שאירע לו בא לביתו ונתתלבל מוחו ונתעלף. ואח"כ שב לבריאותו והוא בריא אולם. וטוענת אשתו שזה מוכיח ששבה אליו מחלת הנכפה ר"ל. וטוענת כי גם מתחילה לא הגיד לה אביה ממום זה. ורק עי"ז שקרה לו עכשיו ספרו לה ממה שהיה קודם הנישואין. ודורשת שיגרשנה וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה. ובאשר אני חלוש קצת כעת וגם טרדותי רבו. לזה אשיב בקוצר

הנה בנכפה יש מחלוקת הפוסקים הובא באה"ע סי' קנ"ד ס"ה אם כופין אותו להוציא. אכן אם היתה לו מחלה זו קודם נישואין והעלימו ממנה. מבואר בתשובת הרא"ש והובא בסי' ע"ז ס"ב ובשו"ת ח"ס סי' קט"ז שכופין להוציא כשקידשה ברמאות אכן בנ"ד נראה דכיון דקיי"ל בקידש על תנאי וכנס סתם מקודשת דאמרינן שמחל התנאי בשעת כניסה לחופה ע' אה"ע סי' ל"ח. א"כ מדלא התנתה ע"ז בשעת חופה מסתמא לא הקפידה ע"ז. אך בזה יש לחלק דבקידש על תנאי דחזינן שהקפיד ע"ז. ובכ"ז בשעת כניסה לא התנה. מוכח שמחל התנאי. אבל היכא שלא ידעה. י"ל דלא אסקא אדעתה שיהא בו מום כזה. אך עדיין י"ל דהו"ל לחקור אם