דברי מלכיאל ה רז

והחזקה. אבל בנ"ד דהוי גט בע"כ. הרי יש להעמיד הבעל בחזקת כשרות שלא גירש בע"כ. ואף שצדדנו שקרוב הדבר שהיה שוגג. בכ"ז יותר נכון לומר שלא עשה עבירה זו כלל, וע' חיבורי ח"ג סי' קמ"ב מ"ש בענין זה. ומ"ש כת"ר שנתינת הגט יהא כחצי שיעור כיון שכתיבת הגט היה בהסכמתה. ז"א דהא עיקר חרגמ"ה היתה על נתינת הגט. רק שכתבו הפוסקים שהחמיר לאסור גם כתיבת הגט וחתימתו בלא הסכמתה, והוי כשתי תקנות. והדמיון למלאכת שבת אינו דומה כלל כמובן. ואקצר באשר הוא פשוט. ומה שהיה הגט אצלה גם ע"ז אין עדים. אך אף שנתפוס שאמת הדבר. י"ל שהיא חטפה מידו הגט וזרקתו. ומה שראה מרדכי שבעלה נלחם עמה אפשר היה זה שרצה להוציא הגט מידה. והיא לא רצתה לתתו לו. וא"כ אין כאן רק ע"א על הגט. וגם צריך לברר מה שאמר הרב דמיעחאוו שהעדים בחזקת פסולים מהו פסולם. כי אולי הם פסולים גמורים. ואם יתברר פסולם אזי י"ל שלא יועילו גם העדים האחרים כיון שהמגרש יחדם לעדים בזה והח"ס סי' ק' לא חשש לזה לפי שהמקדש לא יחדו רק המסדר ע"ש. ועוד יש תיוהא בקבלת העד הראשון שנתקבלה עדותו בלילה. ולזה אם יעשו גב"ע שנית משני העדים ביום. ויגידו שראו שאותו הגט שלקח המגרש מבית הרב נתנו לאשתו ואמר להם מקודם שנותן לה גט. ולא נתברר פסולם ע"פ ד"ת. אזי אני מסכים שיוכל האיש הלז לדור עם, אשתו השנית. אך באופן שיהיו מושלשים עבור אשתו הראשונה. הסך מאה רו"כ והוועקסיל על מאה רו"כ כפי שהיה המדובר ביניהם. דכיון שדנין אותה למגורשת צריך לתת לה כמדובר. שהרי יסוד ההיתר הוא לפי שנתרצתה מקודם להתגרש. והרי לא נתרצתה רק על תנאי זה. ואף שאפשר שהסופר ועדי חתימה לא ידעו פרטי הגמר שביניהם. מ"מ הרי הם סמכו על הרב המסדר דמסתמא נעשה ברצון שניהם. והרי לא הסכימה רק ע"מ כן. ואף שיש לפלפל בזה. מ"מ חלילה לנו לגרום נזק לעלובה זו שגירשוה בע"כ. וכל שלא ישליש כאמור אסור לו לדור עם אשתו השנית: סימן רעא. כבוד הרה"ג וכו' מו"ה רפאל זאב וואלף נ"י הרב דק' דאברין

ע"ד אחד ששמו בפ"כ אליה ליב ולס"ת נקרא אליהו יהודה וחותם אלי' לייב. בנקודה אחר יוד שבשם אליהו ושני יודין בשם ליב. ועתה בא לגרש אשתו. ונסתפק כת"ר איך לכתוב שמו בגטו האריך בד"ת. ובאשר ביקש להשיבו תיכף. אשיבנו בקוצר

הנה בשם אליהו כבר כתבתי בחיבורי ח"ג סי' ק"נ שצריך לכתוב אליהו דמתקרי אליה. ואף דבנ"ד כותב כת"ר שאומר שברי לו שבשעת המילה קרא המוהל שמו אליה ליב ולא אליהו יהודה. לפי שבני משפחתו נקראים כן. ואיזה אחרונים כתבו שבאופן כזה יש להקדים שם זה אף שהוא שם של לעז. מ"מ נראה שאין להשגיח ע"ז דכיון שמעולם נקרא לס"ת אליהו יהודה וכן אומר בעצמו כששואלים אותו מה שמו וכמ"ש כת"ר. ובודאי כתוב כן בכתובה ומזכירין שמו במי שבירך וכנהוג שהכל נמשך אחר שם שנקרא לס"ת. הרי קבעו הוא ואחרים את שם זה לעיקר שמו. ובספר חא"ש דעתו בכ"מ ששם שנכתב בכתובה הוא עיקר גדול. ואף שבשם שנשתקע כתבו הפוס' דבעינן שישתקע לגמרי. מ"מ בנ"ד שידוע כי המנהג שכל שם לעז קורים אותו לס"ת ובמי שבירך וכדומה בשם קודש. הוי כאלו זהו שמו העיקרי. ובפרט דבנ"ד אינו ברור שמעריסה נקרא אליה ליב. ורק הוא אומר כן ובאומדנא ואף שאומר שזקנו היה נקרא אלי' ליב. מ"מ י"ל שגם זקנו היה נקרא אליהו יהודה. וכמ"ש גם כת"ר שהם אנשים פשוטים ואין יודעים בירור הדבר. ואף אם היה נקרא מתחילה אלי' ליב ואח"כ התחילו לקראו לכל דבר שבקדושה אליהו יהודה. והוא בעצמו אמר כן לשואלי שמו. י"ל דהוי כנשתקע לדבר זה עכ"פ. וכמו אם נשתקע בעירו שמו שמעריסה. וקורים אותו בשם אחר ובעיר אחרת קוראים אותו בשמו שמעריסה. נראה ודאי שכותבים לעיקר את השם שנקרא כעת בעירו. ושמו שבעיר אחרת כותבים לטפל לפי מנהגינו לכתוב כל שמות שיש לו, וכן לענין שם מקום כתיבה ונתינה. וה"ה הכא הוי נשתקע לענין זה שאינו שם העיקרי רק הטפל. ובפרט שהוא שם הקודש. ולזה יש לכתוב אליהו יהודה דמתקרי אליה ליב. וכמ"ש האחרונים דאף שאחד משמותיו הוא שם לעז. בכ"ז כותבים דמתקרי

וע"ד שחותם לייב בשני יודין. נראה דכיון שהוא שיבוש דהא ידוע לכל שצירה מושך רק יוד אחד. אין לנו להשגיח על חתימתו וכמבואר בפוסקים. וכמ"ש כת"ר בשם הט"ג והח"ס סי' כ"ד. ושני יודין הברתו בפתח חריף. רק חושש אני אולי במקום לידתו וגידולו הברתם ליב בפתח וכידוע שיש מקומות כאלה. ושם צריך לכתוב בשני יודין. ולזה אף שבמקום גירושין ההברה בצירה. מ"מ הלא מנהגינו לכתוב בגט כל שמות שיש לו. כדקיי"ל בסי' קכ"ט סי"ב. וי"ל שיצטרכו לכתוב ודמתקרי אליה לייב. ואף שי"ל דזה שייך רק בשינוי השם ממש. אבל היכא שהשינוי הוא בהברה. א"צ לכתבו כי ממילא ידעו ששם ליב נקרא במקום ההוא בהברת פתח הלמד. וכ"כ האחרונים סברא זו. ע' כנסת יחזקאל סי' ס"ט ובט"ג בשם ולק ובגט מקושר בזה ובפ"ת שם. מ"מ בנ"ד שהוא חותם בשני יודין. הרי חזינן שהוא מחזיק שמו בהברה זו גם במקום הגט והיינו רק אם אומר שהורגל לחתום כן במקום לידתו בשביל ששם קוראים הלמד בפתח אבל אם חותם בשני יודין בשביל שסבור שכן צריך לכתוב. אין משגיחין על חתימתו אף אם במקום לידתו נקרא בפתח הלמד] ואף שאיזה אחרונים פקפקו שאין שייך לכתוב דמתקרי על שם שחותם בו. מ"מ בנ"ד שבמקום לידתו ההברה כן. הרי הוא נקרא שם כן בפי כל. ושפיר יש לכתוב דמתקרי. ולזה כדי לצאת מידי חשש זה. כי אולי קשה לברר איך ההברה במקום לידתו יזהירוהו לחתום מהיום והלאה ליב ביוד אחד. וימתינו שלשים יום. ויעשו אז את הגט. וראוי לשום לב שיזדמן לו במשך הלז לחתום שלשה פעמים לכה"פ. וכגון שיחתום על כתב שגומר עם אשתו על אופנים שהותנו ביניהם. ויכתוב מכתבים לאיזה מקום שרגיל לכתוב לשם וכדומה. וכפי שכתב כת"ר שהוגבל זמן הגירושין אחר עבור איזה שבועות. יהי בנקל לעשות כנ"ל. ואם יתברר שבמקום לידתו ההברה בפתח אזי יוכלו לסדר הגט תיכף. ויכתבו בגט ודמתקרי אליה לייב וכמש"ל. ואם יתברר שגם במקום לידתו ההברה בצירה. יוכלו לסדר הגט תיכף. ולא יזכירו שם לייב. כיון שחותם בשיבוש ויזהירוהו שמהיום יחתום רק ביוד אחד וכמ"ש גם כת"ר: סימן ערב

ע"ד אשה שבלידה הראשונה ילדה באמצע הלילה ולא היה אז רופא שישגיח על סדר הלידה ויצא הולד עם מעי כרוך על צוארו. וכאשר קראו רופא כבר לא היה רוח חיים בהולד כי נחנק ע"י המעי. ואמר הרופא שאם היה מקודם היה הולד חי. ושני פעמים הפילה בחודש השלישי להריונה והיה מקום לתלות מסיבת חולשתה בעת ההיא והיה לה אז צער הרבה ע"י שהקניטוה והכוה חמותה ובעלה. וגם כי בעלה היה חולה כל העת כמעט. ובפעם הראשון רדפו אחריה נכרים ההולכים לעבודת הצבא ורצתה לביתה בבהלה ופחד