דברי מלכיאל ה רג

עליו כמש"ל וכן בהוחזקה נדה. משא"כ כאן שבאנו לדון על שני המעוטים בבת אחת. ועפנ"י בב"מ שם דסימנים הוי רוב גמור עד שהמיעוט אינו מצוי כלל. ובהך דחולין ע"ש דקאמר שם סימנים דאורייתא צ"ע דמה שייכות זה לאבידה. די"ל דרק שם הוי סימנים גמורים שהיה ידוע להם הענינים. משא"כ בש"ד. ובש"ס י"ל דבאמת ל"ק רק לענין זה בלבד. רק פירש"י שפי' שם לאבידה צ"ע. ובזה נדחה ג"כ הקושיא מזה להך דבסימנים שהזכרנו. ומצאתי עתה בקצה"ח סי' רנ"ט שכ"כ בשם הר"ן בחידושיו. שוב ראיתי בנוב"ק חאה"ע סי' מ"ג ובשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' כ"ב ול"ז ובשו"ת באר יצחק סי' ו' שדברו בענינים שהזכרנו לאכול דברים כוונתי ב"ה לדבריהם וההכרח לקצר. עכ"פ נלע"ד שיש להתיר העגל הלז בלי פקפוק: סימן רסה כבוד הרה"ג וכו' מו"ה זאב נ"י הרב דק' ארענבורג יע"א

ע"ד שבעירם יש שני שו"ב. וזה כמה שנים הלכו שניהם יחד לבית המטבחיים ושוחטים ובודקים יחד. ועתה חפץ שו"ב לחדש שילך רק אחד לביהמ"ט שבוע אחד. והשני ילך שבוע אחד. וכן יחליפו תדיר משמרותם כדי שינוח כ"א שבוע אחד. והאריך כ"ת בדברי חכמה. וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה בעיקר הדין קיי"ל בסי' קכ"ז ס"ג שע"א אין נאמן היכא דאתחזק איסורא. וכבר נתקשו הפוסקים למה נאמן שו"ב אחד הא אתחזק איסורא. והתו' כתבו בגיטין (דף ב' ע"ב) הטעם משום שבידו לשחוט כראוי ולזה נאמן אף לאחר שחיטה. ונראה הסברא בזה דלאחר שחיטה הרי כבר איתרעא חזקת אהמ"ח כיון ששחוטה לפנינו. ובזה נאמן ע"א. ורק דמ"מ הרי קודם שחיטה היה עליה חזקת איסור אבל אז היה בידו. ויש ג"כ חזקה דלא שביק אינש התירא ואכיל איסורא. דהרי היה יכול לשחטה כראוי. וגם אם העד אינו בקי בשחיטה. מ"מ היה יכול לשחטו אצל שו"ב בקי. אכן כ"ז שייך בדבר שבידו לגמרי. אבל בנ"ד שבעל הבהמה הוא נכרי ולא ישמע לקולו להוליך לשחוט למקום אחר. ולהביא שו"ב אחר אין בידו אחרי שהוא שו"ב קבוע שם. ולשחוט במתונות כהוגן קשה לפימ"ש כת"ר ששוחטים שם בהמות למאות והכל בחדר קר אחד. והקצבים ומשרתיהם דוחקים השעה למהר המלאכה. ובפרט כשהקור גדול וההבל מהבהמות מחשיך את האויר שם. י"ל שזה לא מיקרי בידו. ואף אם אחר השחיטה ירגיש שלא שחט כהוגן או שמצא פגימה בסכין. אזי הוא נוגע בדבר. כי הקצב יצעק עליו ויתבע ממנו לשלם היזקו. ועכ"פ יאמר שאינו אומן. ולזה י"ל דבנ"ד אין נאמן שו"ב אחד מדינא. ואף שיכול לבדוק הסכין בביתו טרם שילך לביהמ"ט. בכ"ז כששוחט הרבה בהמות מצוי שחותך קצת במפרקת ועי"ז נפגם הסכין. וההכרח לתקנו כשירגיש פגימה וא"ל דג"ז הוי בידו כשיראה חתך במפרקת ילך לביתו ויבדוק הסכין. נראה דכיון שהוא דבר שא"א דהרי הטבח הנכרי לא ימתין עליו וכמ"ש כת"ר שהם אצים ודוחקים את השו"ב שימהר במלאכתו. ודאי לא יוכל לעשות כן

והנה י"ל דאי נימא דלא הוי בידו בשביל שא"א להרגיש שם כראוי. א"כ גם בשנים נימא כן. ואפשר לומר דבשנים כיון שמעידים. הוי עדות גמורה. ואמרינן דודאי רמו אנפשייהו ואומרים אמת. והוא דחוק קצת. והנראה לחדש בזה דהא אמרינן ביבמות פ"ח דבשל אחרים לא מיקרי בידו ע"ש גבי טבל. וא"כ בנ"ד שהבהמות אינן שלו לא מיקרי בידו. ואין ע"א נאמן. ובשל ישראל י"ל דכיון, שבני העיר משועבדים להשו"ב שישחטו רק אצלו ולא אצל אחר. מיקרי זה בידו. אבל בנ"ד שהבהמה של נכרי. ודאי דלא מיקרי בידו. ובאמת גם בשל ישראל יוכל בעל הבהמה להוליכה למקום אחר ולשחטה שם ולהביא הבשר לעירו. וכיון דלא מיקרי בידו אינו נאמן בדבר דאתחזק איסורא. רק עדיין י"ל דכיון שמסרו בעליו לו לשחיטה הרי הוא בידו לשחטו כהוגן ואף שיש בזה עוד מקום לדון. מ"מ בנ"ד שזה ט"ו שנה שהרב ונכבדי העיר תיקנו שאחד יהי' עועג"ב. וכן נהגו עד היום. וכשלא היה אחד בביתו הוצרך כת"ר ליסע עם השני לביהמ"ט, ודאי שאסור לעבור על התקנה. דהרי כל מנהג טוב קיי"ל ביו"ד ס"י רי"ד שיש עליו דין נדר. ומכ"ש בנ"ד שיש למנהג זה יסוד ע"פ דין. וכדקיי"ל ביו"ד שם שחל עליהם ועל זרעם כל מנהג שנהגו בשביל סייג וגדר'. וגם התרה אין שייך בזה. כי מי יתיר לו כיון שהוא חל על כל בני העיר ועל זרעם. וגם דהא אסור להתיר נדר שיש בו דררא דאיסורא. וע' פר"ח באו"ח סי' תצ"ג בדיני מנהג. וע' חיבורי ח"א סי' כ"ח באורך לענין התרה במנהג. והכא חמיר טפי לפי שהוא מנהג שיש לו יסוד מעיקר הדין וכמש"ל וחלילה לבטלו. ואף אם לא היו נוהגים כן צריך לתקן כעת שלא ישחוט אחד בלי עומד על גביו. כי במקום כזה נקל לטעות ושלא להרגיש בפגימה דקה ובשארי דברים. ואף בכל מקום כתבו הפוסקים שטוב לתקן שיהי' עוד שו"ב בשעת שחיטה ובדיקה. וכל מי שיש בו יראת חטא אינו אוכל ממה שנשחט בלי עומד על גביו. והגר"א אמר הובא בספר מעשה רב שטוב וכמה בשבת מאכלי חלב מלאכול מבשר שנשחט בלי עועג"ב. ומכ"ש בנ"ד שבנקל לטעות. ולזה מוטל על כת"ר לעמוד בפרץ ושלא להניח לשו"ב אחד לשחוט שם בלי עועג"ב. ולדעתי השו"ב שרוצה לשחוט לבדו צריך בדיקה ביראת שמים. כי ירא שמים היה חושש שלא לשחוט לבדו במקום כזה שבנקל לבוא לידי מכשול. ויישר כוחו של מעכ"ת שעמד בפרץ לחזק התקנה שלא ישחוט אחד בלא עועג"ב. ובפה שאין עבודה רבה כ"כ. וגם יש חדר מיוחד להשו"ב לבדיקת הסכין והריאה. ובכ"ז תקנתי לעיכובא שלא ישחוט אחד לבדו

ובגוף הדבר תמהני איך אפשר לבדוק סכין ולהרגיש בפגימה דקה במקום קר וכמ"ש כת"ר שמזדמן שם קור עד ל"ה מעלות. וגם הריאה א"א לבדוק כראוי. כי הריאה נקרשת מן הקור. ואף אם יתן רוק על הריאה או מים פושרים. מ"מ כיון שכבר נקרשה לא יועיל הרוק או המים שנותן ברגע ההיא. וכדאיתא בחולין (דף מ"ו ע"ב) דקרירי מטרשי ומעכב הבדיקה. וע' בבא"פ סי' ל"ט ס"ק קמ"ו ובקונטרס הראיות סי' י"ז שיש חשש מכשול בזה לפמ"ש קצת פוסקים לפרש שהקור גורם לסתום הנקב אם יש בריאה. ולדעתי אם כת"ר ונכבדי עירו היו משתדלים אצל שרי הממשלה, היו פועלים רשיון לעשות חדר מיוחד וחם עבור השו"ב לבדיקת הסכין והריאות. ובפ"ק כשבנו ביהמ"ט חדש פעלתי שיעשו חדר מיוחד עבור השו"ב כראוי. ולדעתי באופן שהוא כעת במקומכם ראוי במחכ"ת למנוע מלאכול בשר כי אף שני שו"ב קשה שירגישו בפגימה דקה בעת הקור. ובפרט בחדר מלא אנשים ועבודה רבה המבלבלים את הרעיון. והרי כתבו הפוסקים שצריך לפנות לבו ורעיוניו בעת בדיקת הסכין. וכן בדיקת הריאה קשה בעת הקור וכמש"ל. ועכ"פ בשו"ב אחד פשוט שאסור לסמוך עליו: סימן רסו. כבוד הרב וכו' מו"ה יצחק נ"י רב בעיר רהנדדא באנגליא

ע"ד שחפץ כ"ת לדעת דעתי אם מותר ללבוש בתי ידים שנעשו מעור חזיר. לדעתי אין בזה איסור דהא חזיר