דברי מלכיאל ה ר

בפוסקים. וכן גבי נחיל של דבורים וגבי תרומה דרבנן לא נזכר רק קטן ואשה ושפחה אבל לא עכו"ם וע' טוח"מ ס"י ש"ע, ועכ"פ הך נאמנות דבידו אף להפוסקים דעכו"ם נאמן במסל"ת באיסור. מ"מ לענין בידו לא שייך להאמינו כיון שעיקר הנאמנות הוא מכח חזקת כשרות וכהא דוספרה לה וכבר מבואר בפוסקים דלאסור ולהתיר אחד הוא. וגם לא שייך מיגו דאי בעי קלייה דאין עד נאמן במיגו כמש"ל בשם הריטב"א. כיון שבעצמותו אין לו דין נאמנות

יא) וביותר יש לתמוה על הרא"ש פא"מ דמשמע דהיכא דבידו אף היכא דלהשביח מקחו נאמן וכן הבין הרשב"א בפלוגתא דרבי ורשב"ג וזה תמוה דכיון דאיכא אמתלא שהוא משקר איך נאמינו. והרי יותר מזה כתב הרשב"א במיוחסות סי' קל"ג דאף באומר שראה שזינתה אשתו אם יש רגלים לדבר שמחמת שנאה אומר כן כופין אותו לדור עמה. והרי בשוי אנפשיה חד"א נאמן לכ"ע. וכ"כ הרא"ש בכלל ל"ב רק שכ' דבעי שיתן אמתלא. וק"ו כאן שאמתלאתו לפנינו שאמר כן להשביח מקחו. ואף שיש לחלק דשאני התם שרוצה לגרש אשתו ולהוציאה. משא"כ כאן שאמר על שלו אך ז"א דעיקר שויה חד"א הוא מצד שנאמן על עצמו וגם תמהני על הרשב"א שהרי דעתי בחי' לקדושין כדעת הראב"ד והרמב"ן והובא דעתם בר"ן בקדושין שם דלא ס"ל סברא דבידו נאמן טפי ואדרבא עוד גרע משום שקיבל על עצמו לשמור ובגיטין פ' הניזקין ג"כ כ' הר"ן כשיטה זו ע"ש וברא"ש שם נראה שלא הרגיש בשיטה זו] וא"כ לדידהו לא שייך להאמין לעכו"ם ואיך כתב הרשב"א בתשובה גבי או"ב שבידו עדיף ויש להאמין אף לעכו"ם כיון דאף בישראל לא עדיף בידו. ובלא"ה אין לעכו"ם שום נאמנות לכ"ע וכנ"ל

יט) ובתוס' בכורות (דף כ"א ע"ב) כתבו אהא דקאמר דאשתבוחי הוי משתבח ופירש"י משום סכנה והוכיחו מזה דעכו"ם אינו נאמן דלהשביח אומר כן וכ"כ הרא"ש שם. משמע מזה דאל"ה היה נאמן שבכרה במסל"ת. והוא תמוה שהרי אין לעכו"ם נאמנות להקל ומכ"ש באיסור דאורייתא וכמ"ש בעצמו בפא"מ שאין נאמן להקל. וא"ל דרק משום להשביח אין נאמן להקל. ז"א דהא גם באבילות דחה הראיה משום קולא ע"ש. וגם דכיון דבידו נאמן בכל גוונא א"כ מה נ"מ. וראייתו שם מעדות אשה אינה מועלת רק לא לאבילות דהוי מילתא דעבידא לאגלויי וגם דשם דייקא ומינסבא ונראה עיקר ראיתו משום לא פלוג. עכ"פ צ"ע בזה. ובאמת בש"ע סי' שט"ז פסקינן דלא מהני מסל"ת אף באינו משביח ע"ש בט"ז בשם פסקי מהרא"י והביאו בסי' צ"ח ג"כ. ובגיטין (דף י') איתא דשטרות בערכאות כשרים נראה מזה שיש עדות לעכו"ם. אבל ז"א וכבר כתבו כל הראשונים שזה מצד חזקה דלא מרעי ומדרבנן וע' בב"י ח"מ סי' ס"ח ובתשב"ץ סי' ע"ח ופ"ג ופ"ד. ועיקר הסברא נלע"ד דבכ"מ דאיכא חזקה אלימתא הוי כאלו אנן סהדי על דבר זה ובפרט בד"מ שנידון בידיעה בלי ראיה ע' שבועות (דף ל"ד). וכ"נ דעת התשב"ץ שם. וכן משמע בכתובות (דף כ"ח ע"ב) שאין לעכו"ם נאמנות. וע' יש"ש סוף יבמות וצ"ע. ומ"ש המרדכי שיטת סה"ח דעכו"ם כשר לעדות כבר השיג ע"ז בתשב"ץ שם וע' קצה"ח סי' ס"ח שכ' שכן דעת רש"י משום שמצווין על דינין וזה צ"ע דהא אין בהם דיני עדות וגם איסור לא תענה לא שייך בהם. ולדבריו יהיו נאמנים בדיני ערוה כיון שמצווים על לא תנאף. עכ"פ זהו מוסכם שבאיסורים אין שום עדות לעכו"ם. והרי י"א שלא להשביע ע"פ עכו"ם עח"מ סי' קמ"ט וסי' קע"ו

כ) וביותר תמהני דבתוספתא פ"ה דדמאי הגירסא להיפוך ממה שהביאה הרא"ש שם. דשם הגי' עכו"ם שהיה וכו' כמשבח מקחו אבל אם א"ל מאיש פלוני כותי לקחתים מאיש פלוני עכו"ם לקחתים משלי הבאתים נאמן להחמיר דברי רבי רשבג"א א"נ שדברי העו"ג לא מעלין ולא מורידין וכן הביאה הרא"ש בעצמו בפ"ק דקדושין סי' ס"ב רק שנראה שם שלא היה גורס הא דמשלי הבאתים. וכ"ה הגירסא בירושלמי פ"ו דדמאי הל"ח רק במקום רשב"ג איתא חכמים. ומחלוקתם מבוארת דרבי ס"ל דנאמן לומר מאיש פלוני משום דהויא מילתא דעבידא לאגלויי. ומ"מ א"נ להקל דאמרינן שלח ואחוי וכמ"ש התו' בקדושין (דף ס"ו) ונראה שגם הא דקאמר. נאמן להחמיר היינו לחקור ולדרוש. אלא שצ"ע בזה אם ישאלו להעכו"ם אם נאמן להכחישו וכההיא דפלוני טיהר לי את הכתם בכתובות (דף ע"ב) ועי"ד סי' קפ"ה ובקצה"ח סי' כ"ג ובאה"ע סי' י"ז. ועכ"פ מבואר דברישא כ"ע מודו דאינו נאמן. ובירושלמי שם איתא עוד ר"י בעי היה צווח לפי תומו ר"י בעי הדא דתימא כותי כגוי דאיתפלגין וכו' והמפרש פי' שם דלפי תומו וודאי מהימן בעכו"ם אלא דמיבע"ל בכותי אי מהימן לפ"ת. ודבריו תמוהים דמהיכן פשוט לו שנאמן מסל"ת לאיסור דמעדות אשה אין ראיה דדייקא ומינסבא. וגם דלענין מסל"ת מאי גרע כותי מעכו"ם וכמבואר ברי"ף סוף יבמות ובאה"ע סי' י"ז. אבל נלע"ד לגרוס בירושלמי כגירסת התוספתא שהזכרנו דאיכא תרי בבי מאיש פלוני כותי. ואיש פלוני עכו"ם. ומקשה ר' יודן מעיקרא היה צווח לפ"ת. דאף לפי תומו אינו נאמן. או הכוונה דמיבעיא ליה איך הדין. אלא שלשון הירושלמי בהרבה מקומות כן על קושיא כידוע לרגיל בו. ואח"כ מקשה עוד דהדא דתימא כותי כגוי מדנקטה. מאיש פלוני כותי. והא מסיים בסיפא דברי רבי ולזה מייתי הברייתא ס"ל דכותי אינו כגוי ולפ"ז מפורש דין זה בירושלמי

כא) הנה צריכין אנו לידע מה טיבן של פירות אלו ולכאורה משמע דאיירי בח"ל או בסוריא שיש קנין לעכו"ם לכ"ע ופטור ממעשר. וגם לספק ערלה אין לחוש בח"ל ואף בא"י אזלינן בתר רוב פירות שאינם ערלה וכן נטע רבעי. וגם להמפרשים של עזיקה הוא מן המשומר בשביעית בוודאי אין לחוש מס' דבעכו"ם ליכא שביעית. וכ"כ בנ"י סוף יבמות הטעם דאזלינן בתר רובא. ושם פי' עזיקה לשון חפירה שנעבדה הקרקע בשביעית ושל ישראל היא וכדאמרינן הנוטע בשביעית יעקור וכגון שאמר העכו"ם שהוא משדה ישראל שעזקו ישראל או עכו"ם בשליחותו. והדבר תמוה דהיכן מצינו שיהא אסור בהנאה דהא לא קנסו רק לדידיה שיעקור אבל לא שיהא הפירות אסורים לכל העולם. ודומיא דשבת קתני לה בפ"ב דתרומות. וביותר צ"ע מ"ש בשליחות עכו"ם דקנסוהו דהא אין שליחות לעכו"ם [ואין שייך לחלק לענין זה בין שליח לפועל כמו גבי קנין ועס"י קפ"ח בנתיבות] וגם מ"ש שם מא"י שלקח מישראל וחייב מעשר. והיינו למ"ד יש קנין לעכו"ם. וא"כ צ"ל הא דקתני סיפא מגוי פלוני הוא לענין ערלה. וא"כ מוכח דשייך ערלה בשל עכו"ם וראית הרא"ש בפ"ק בקדושין יש לדחות דשאני בסיפא דמפרש ממי קנה. וכן צ"ל לדעת הנ"י הנ"ל. והיה נראה להשוות דברי הרא"ש בפא"מ לפ"ק דקדושין דבאמת גי' הרא"ש בתוס' כדמייתי בקדושין. ומייתי מסיפא דמהימן מגוי פלוני דהויא מילתא דעבידא לאיגלויי. וה"נ שפיר מהימן באבילות דהויא מילתא דעבידא לאגלויי כדאיתא בב"מ (דף ל"ח). ודחה הר"מ דשאני התם דלא אתחזק התירא ורק מצד הרוב אנו דנין עליו כנ"ל. והנה רוב עכו"ם משקרים ומיעוטים אינם משקרים. ותרי מעוטי הו"ל כפלגא ופלגא ואסור. והא דשל ערלה ע"כ בא"י מיירי דבח"ל הא שרי בלבד שלא יראנו לוקט כדתנן בפ"ג דערלה ובקדושין (דף ל"ח ע"ב) וע"ש בתו' (דף ל"ו ע"ב) ובר"ן שם וברא"ש שיש בזה מחלוקת הרמב"ם ורש"י עם תו' והרא"ש וע' י"ד סי' רצ"ד ס"ט ובש"ך וט"ז בזה. ואף אי נימא דמיעוט עם חזקה לא מצטרף. מ"מ תרי מיעוטי מצטרפי. וגם מיעוט וחזקה מצטרפי מדרבנן וע' חולין (דף פ"ו) ויבמות (דף קי"ט) ונדה (דף י"ח). וכ"כ הרשב"א בחי' ריש האשה בתרא והובא קצתו בנ"י שם דתרי