דברי מלכיאל ה קצג

חומר האיסור. אבל שו"ב צריך להיות בן תורה וירא שמים שיזהר מלהכשיל את זולתו בדבר איסור. וכיון שאנו רואים שמוסר בנותיו לבה"ס שידוע שיחללו שבת שם. הרי חזינן שאף על בנותיו אינו מקפיד להכשילן באיסור חמור כזה ומכ"ש שלא יזהר מלהכשיל זולתו בנבילות וטרפות. ויש לחוש באיש כזה למינות כיון שאינו מקפיד על זרעו שלא ילכו בדרך זה. ובודאי אינו מאמין בהשארת הנפש וגמול ועונש לעוה"ב. וה"ז אפיקורוס כדקיי"ל בי"ד ס"ב ע"ש באחרונים. ואיככה נוכל להאמינו על שחיטה שהוא ענין דק מאוד לפנות רעיוניו להרגיש בפגימה דקה. וכן בהסרת הסירכות שרצונו להכשיר כדי שלא יאמר הקצב שהוא אינו אומן ושקלקל ריאה שלו. והרי על זרעו אינו חושש שילכו בדרך התורה וקו"ח שלא יחוש להכשיל אחרים. וחלילה לסמוך עליו. ואף אם בנותיו עודן קטנות. בכ"ז אין חילוק כי קבוע בלב כל איש ישראלי שצריך לחנך בנותיו הקטנות בדרך התורה. ואחרי שמוסרם בידים לחלל שבתות. הרי הוא כמומר לדבר זה להכשיל אחרים. והוא חשוד על זה. וכ"כ כל הפוסקים שצריך שיהא השו"ב ירא שמים גדול ונזהר בכל דבר. ובפרט בבנות י"ב שנה. הרי הוא מכשילן בידים באיסור דאורייתא בחילול שבת החמור. דהעיקר כדעת הפוסקים הסוברים דכל כתיבה בשבת הוא מה"ת וכמבואר באחרונים. וגם עושים שם כמה מלאכות אחרות בשבת. ואף אם הוא חשוד רק על דברי סופרים הרי בשו"ב יש כמה ענינים דהוי רק מדרבנן והרי הוא חשוד על זה וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' ט'. ובפרט בנ"ד שהוא חשוד על איסורי תורה ושיש עליו חשש אפיקורסות כמש"ל. ואוי לנו מה שעלתה בימנו אשר יחזיקו שו"ב שמוסר בנותיו לחלל שבתות. וידוע שסופן להתפקר בכל מצות תוה"ק כמו שאנו רואים את דרכי אלה שהולכות לבתי הספר הללו. ואף לדעת הסוברים שאין חיוב לחנך את הבנות. היינו רק שיכול להיות בשוא"ת, אבל כשמוסרם בעצמו למקום שיצטרכו לחלל שבת ודאי הוי איסור גמור. ועוד דהא בשבת כתוב בפירוש אתה ובנך ובתך. וכתבו הראשונים הרמב"ן ורשב"א ור"ן שהעושה מלאכה ע"י בתו הקטנה עובר על הלאו זה. וע' שו"ת הרי"מ סי' ג'. ולזה חלילה לשום איש מישראל לאכול משחיטת או בדיקת האיש הזה

ובאמת לדעתי צריך להזהר מלאכול בבית האנשים שמוסרים בניהם לבתי הספר שכותבים שם בשבת. כי המה חשודים על כל דבר אחרי שקל בעיניהם לחנך את בניהם לסור מדרך התורה ולעשותם למחללי שבתות ומומרים לכה"ת. וזה בירור גמור שאין מאמינים בהשארת הנפש. וגמול ועונש. וכופרים בתורת משה. כי הלא ידוע שכל אדם אוהב בניו כנפשו. וכיון שמחנך בניו לעבור על מצות תוה"ק בשביל טובות עוה"ז. הרי מוכח שאינו מאמין שיש גמול ועונש בעולם הנצחיי. כי אם היה מאמין בזה. היה בוחר לבניו את הטוב להם בעולם הנצחיי. ואף שרואים שהוא מתנהג ככל ישראל. אין זה מחמת יראת שמים רק מחמת שהורגל בכך מנעוריו וגם כי בוש מחבריו. וגם כי לא יהי' לו תועלת אם יעבור על דיני תוה"ק בפרהסיא אבל בצינעא בודאי חשודים לעבור על כל חוקי תוה"ק בשביל איזה תאוה. אחרי שאינו מאמין בזה כראוי וכמש"ל: סימן רסא

ע"ד שרוצה לצדד להקל שיטבלו הנשים בעש"ק ביום באשר אין מחמים המקוה כל ימי השבוע רק בעש"ק. ורוב הנשים טובלות ביום ח' לספירתן. וההכרח עליהן להרחיק החפיפה מן הטבילה. וגם קשה עליהן לשוב לביתן בלילה שצריכים לישא הכתונת. וגם כי יש מים בשערן. וכשיטבלו ביום יבוא הכל על מכונו. וגם לא יצטרכו לטבול בשבת. וחפץ לדעת דעתי בזה

לדעתי אין להקל בזה. ואף כי בחיבורי ח"ב סי' נ"ז צדדתי שיש להקל היכא שיש אונס בדבר. אבל בנ"ד אין כאן אונס. כי לטבול בשבת כבר הכריעו האחרונים שמותר וכן עמא דבר. וע"ד המים שבשערן. הלא יוכלו להמתין עד שיתנגבו קצת. אבל באמת א"צ לזה. דאף דקיי"ל בשבת (דף קמ"א) ובשו"ע סי' שכ"ו כשרוחץ בנהר ינגב א"ע כדי שלא יוציא המים שעליו ד"א בכרמלית. היינו רק שם שיש על גופו ריבוי מים וסופן ליפול מעל גופו ולזה אין בטלים לגופו. וכ"ה הלשון בפוסקים שם מפני ריבוי מים שעליו. אבל בנ"ד המים בטלים לשערן כי אסור לסחוט וסופן להתנגב מעצמן. וכעין זה קיי"ל בשבת (דף קמ"ו) ובשו"ע סי' ש"א סמ"ה שאם נשרו כליו במים מהלך בהם ואינו חושש. הרי שאין חשש להמים שבבגדיו לפי שאסור לסחוט ובטלים לבגדיו. ונראה שזהו לשון המשנה ואינו חושש. והפוסקים כתבו שאינו חושש שמא יסחוט. ומשמעות לשון ואינו חושש משמע שאינו חושש לאיסור שעושה בשעת מעשה ולא לאיסור שאפשר שיעשה. וע' ברע"ב שם. ובתו"ט תמה על הרע"ב. ובאמת פירש כן גם במאירי שם. ונראה שלשון ואינו חושש משמע לו כמש"ל דקאי על שעה זו. וכבודו כתב לחוש שיוציאו ד"א בכרמלית ולא ידעתי למה לא נקיט שיוציאו מרה"י לכרמלית או לר"ה. ואם אינן עומדות לפוש רק ילכו לביתן. א"כ אין כאן גם העברת ד"א

וע"ד הרחקת החפיפה מהטבילה נראה מדברי כ"ת שהנשים חופפות קודם שבאים אנשים לטבול. וא"כ יש תקנה שיתקנו שהאנשים ילכו לטבול רק עד שעה קבועה אחר חצות. ואח"כ יבואו הנשים לחפוף ולטבול. כי באמת הוא מכשול גדול להרחיק כ"כ החפיפה כי בערב שבת עוסקות הנשים בהכנה לשבת וקרוב הדבר שידבק איזה דבר בגופן וכן שיזיעו אצל התנור וידבק בה אבק וכדומה. ולזה צריך לתקן כמש"ל. אבל חלילה להקל לטבול ביום. וגם כי זה יגרום שישתכח שם לגמרי שטבילה בלילה. כיון שהוא שם דבר תמידי. ועוד יש לחוש למכשולים ואקצר: סימן רסב. כבוד שב"ז הרב הגדול וכו' מו"ה יהושע מו"צ לעדת ספרדים בבאקו

ע"ד שנולד לו בן בכור וחפץ לפדותו בעצמו. אבל לא יוכל להגיע לשם רק אחר ל' יום אם יכול להשהות הפדיון עד שיבוא לשם או יעשה שליח לפדות שם בזמנו. הנה בחיבורי ח"א סי' י"ג בארתי בע"ה אם מותר להשהות מצוה כדי לעשותה מן המובחר. אכן בנ"ד נראה שעיקר המצוה הוא לפדות בזמנו. ועדיף מהא דמן המובחר וע"ש סי' י"א לענין מצוה בזמנה. ולזה יותר נכון לפדות ע"י שליח בזמנו כמבואר באחרונים: סימן רסג. כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם וכו' מו"ה ישראל אברהם נ"י הרב דק' טיראספאל. פלר

ע"ד איש צבא שנסע מסאראקיא לטיראספאל וניתן לו תעודה שיסע במסה"ב בלי תשלומין. ובעברו בתחנה ראזדעלני היה שם הרג רב ונהרג גם הוא ונקבר בטיראספאל. וכעבור שני חדשים באה אשתו והגידה סימניו. והוציאוהו