דברי מלכיאל ה קצב

סימן רנח

ע"ד מ"ש בחיבורי ח"ג סי' קכ"א דכיון שאומר שנשבע לשקר לפי שרצה להציל את גיסו הוי כאומר מותר ובהנהו קבוראי. והקשה כ"ת דהא קיי"ל בח"מ סי' ל"ד שאינו נאמן לומר שוגג הייתי וגם הרי כתבו התו' בסנהדרין (ד' כ"ד) דמלוה בריבית וחמסן ומשחק בקוביא פסולים מדרבנן משום דלא משמע להו איסורא כיון שנותן הרבית ברצון. ולא תחמוד משמע לאינשי בלא דמים ואסמכתא משמע לאינשי דהוי קנין. וחזינן דאף היכי שחושב שמותר. מ"מ פסול מדרבנן. לדעתי לק"מ כי בסי' ל"ד אין לנו אלא מה שאנו רואים שעבר על שבועה. אבל בנ"ד ידוע שההמון מיקל בשבועות שבבית המשפט בשביל דבר שנראה להם שהוא מצוה ודמי ממש להנהו קבוראי ובהא דסנהדרין שם הכל יודעים שאסור להלוות בריבית ולשחק בקוביא ולחמוס. ורק שאין האיסור חמור בעיניהם כ"כ לפי שאינו גזלן גמור. ומדאורייתא אינו נחשד להעיד שקר לגמרי ועוד דשם תקנו חז"ל לפסלם כדי שלא ירגילו בעבירות הללו. אבל לא מצינו שתקנו שבכל דבר שיהי' אומר מותר יופסל מדרבנן. ואדרבא מצינו להיפוך בסי' ל"ד ס"ה. אבל בנ"ד חשב שמצוה הוא עושה להציל גיסו וגם לא מצינו תקנת חז"ל בזה

וע"ד מש"ש שהעד נוגע בדבר שרוצה לתבוע מה שהזיקו ע"י עדות בבית המשפט. וגם דהוי רק ע"א. והקשה כ"ת מדברי שו"ת שמן רוקח שהובא בפ"ת סי' ל"ד סק"מ דכיון שהודה בעצמו הרי נתחייב בהודאתו ולא הוי מגע בדבר. וגם כתב שם שע"א עם הודאתו פוסלו לעדות. לא הרגיש כ"ת שבחיבורי שם העיד העד קודם שהודה. ושפיר הוי נוגע. ועוד הקשה עפמ"ש בשמן רוקח שם דבע"א עם הודאת בע"ד הוא נפסל לעדות ולשבועה. הנה ס' שמ"ר אינו ת"י. ודבריו תמוהים דמ"ש בשם הראב"ן שהובא במרדכי פ' חזקת. הלא כתב שם במרדכי בפירוש שזה רק לענין אותו ענין שמודה בו ולא לענין שאר דברים. וגם ע"ז כתב שהדבר רפוי בידו ע"ש. ומ"ש מהכנה"ג סי' ל"ד אות ל"ז בשם רשב"א ומהרי"ק ורשד"ם. הוא תמוה. דשם איירי לענין איסור דע"א א"נ רק אם הבע"ד מכחישו. אבל אם הוא שותק י"ל דנאמן כדאיתא בקדושין (דף ס"ה ע"ב). ולא איירי שם כלל לענין פיסול לעדות. וזה ברור לדינא שאין לפוסלו לעדות עי"ז וכבר הרגיש גם כ"ת בזה שמוכח מדברי ש"פ שאינו נפסל לעדות

וע"ד מש"ש שאם יופסל העד תתבטל כל העדות. והקשה דהא קיי"ל באה"ע סי' מ"ב דבקדושין לא נתבטלה העדות וכמ"ש האחרונים דבקדושין סגי בראיה בלא הגדה הנה זה כתבתי שם רק בלשון הצעה. ולא לדינא ע"ש שסתרתי כ"ז. וגם הלא הובא בבה"ט שם דבנמצא אחד פסול בטלה העדות ואין להאריך בזה אחרי שכתבתי זה שם רק בתורה הו"א ע"ש

וע"ד מש"ש לעורר ספיקות בדברי העדים. ועשיתי מזה ספק בסוף דברי. והעיר כ"ת דהא אפשר לברר ע"י שיושיבו ב"ד שנית ויעידו מחדש. וגם דהא הוי ספק חסרון ידיעה הנה כבר העירותי שם בסד"ה אבל עדיין שאפשר לברר ע"ש. ולא חששתי לסברא דאפשר לברר באשר דנתי שם הדיינים לכף זכות דאפשר העדים אינם זוכרים בבירור וכמש"ש וגם כי כתבתי שם שיש ספק שלישי. וגם שהעדים מכחישים זא"ז ע"ש. וע' רעק"א סי' צ"ז שנסתפק ג"כ בכוונת לשון העד ודן עליו. ולא כתב שיושיבו ב"ד שנית לברר דבריו ובאמת י"ל דכיון שיש לנו ספק במשמעות לשונו, שוב אינו נאמן לפרש דבריו. ומשכ"ת דבדין מרומה יכולים לחזור ולהגיד. חלילה לומר כן. והב"י בסי' כ"ט כתב זה בשם המרדכי. רק דכיון דבעי דרו"ח. ממילא יכול לחזור בו קודם שנגמרה דרו"ח ע"ש. וגם בזה נחלקו האחרונים בכוונת דבריו ע"ש. אבל בנ"ד שכבר נגמרה עדותן והדרו"ח. וכמה בשעה באמת אינו שייך לחקירות כדאיתא בסנהדרין (דף מ') רק די"ל דהיכא דנ"מ לענין גוף הדבר אי הוי תכ"ד. צריך לחקור כמה בשעה ג"כ. אבל בנ"ד כיון שהגיד כבר לשון רגע וכדומה. י"ל שאינו יכול שוב לפרש דבריו. אף שיש לנו ספק בביאור הדבר. וכן צ"ל בדברי הרעק"א הנ"ל: סימן רנט. כבוד הרב וכו' מו"ה אליעזר יהודה הלוי נ"י הרב דק' מוש-חדש

ע"ד אחד שנקרא בפי כל גדליה ולס"ת נקרא ישראל גדליה. ויש ספק אם נקרא גדליהו או גדליה. והוא אומר שנקרא גדליה לס"ת. ואביו נקרא בפי כל זלמן מאיר. ולס"ת נקרא מאיר. ושם אשתו שינא. וזה מכבר קראוה מיעוט אנשים שינא ציפא. ועתה נשתקע שם ציפא לגמרי. רק במי שברך מזכירים שמה שינא ציפא. ואביה נקרא לספר תורה משה גרשון. ובפי כל נקרא משה. וחפץ לדעת דעתי איך לכחוב שמות הללו בגט. ובאשר אני מחוסר ספרים כעת כי עושים תיקונים בדירתי. לזאת אודיעו בקוצר מה שנלע"ד

לדעתי צריך לכתוב גדליה דמתקרי ישראל גדליה בן זלמן מאיר דמתקרי מאיר. ואשתו שינא דמתקריא שינא ציפא בת משה דמתקרי משה גרשון. ואף אולי נקרא לס"ת ישראל גדליהו ואצלם רגילים לקרוא כן. מ"מ כיון שהוא אומר שנקרא גדליה יש להאמינו בזה. ואף אם נקרא גדליהו. מ"מ לא הוי שינוי השם. דהוי רק קיצור משם גדליהו. וגם כיון שנקרא בפי כל גדליה לא משגחינן על מה שהקורא קוראהו גדליהו. די"ל שקוראו כן בטעות אך י"ל דאף שקוראו בטעות. מ"מ הרי הוחזק שמו כן. אבל עכ"פ יש להאמין את המגרש שנקרא כן לס"ת. ואם ידוע ששמו מעריסה ג"כ ישראל גדליה היה צריך להקדימו. אבל בנ"ד שאינו ידוע. יש לכתוב כנ"ל. וכן בשם אביו בודאי לא היה שמו מעריסה מאיר לחוד כי אז לא היה נקרא בפי כל זלמן מאיר. ורק אולי נקרא מעריסה שלמה מאיר וקראוהו בפי כל זלמן מאיר ושם שלמה נשתקע לגמרי. ושם שינא ציפא כיון שנשתקע לגמרי רק מזכירים במי שברך. אין להקדימו אף שהיה שם עריסה. כי לענ"ד מי שברך באשה לא דמי לקריאה לס"ת. כי אינו מצוי כ"כ לעשות מ"ש לאשה. ובשם אבי האשה הטעם כמש"ל בשם המגרש. ואם שמו מעריסה משה גרשון. צריך להקדימו. וגרשון כותבים מלא בויו כמבואר בפוסקים. ולשם גרשם אין לחוש שאינו מצוי במדינתינו: סימן רס

ע"ד שו"ב שמסר בנותיו לגימינאזיא ומשלם שכר לימודן וכותבות שם בשבת אם מותר להיות שו"ב. והנה עלי להשיב כעת כמה תשובות ואני חלוש קצת כעת. לזה אשיבנו בקוצר

הנה מעכ"ת לא ביאר אם הבנות קטנות או גדולות. והנה אם הן קטנות לכאורה יש לצדד דהא איתא בנזיר (דף כ"ט) שאין מצווים לחנך את הבת והובא במג"א סי' שמ"ג. ועוד יש לצדד עפמ"ש המג"א סי' ש"מ סק"ט וע' מג"א סי' שמ"ג סק"ב. ועוד דהרי בעוה"ר נתפרץ דבר זה שהרבה אנשים שומרי תורה מוסרים בניהם לגימינאזיא. ונעשה כהיתר. וי"ל דלא משמע לאינשי איסורא. ולזה י"ל שהעושה זאת אינו חשוד על שאר איסורים. וכת"ר העיר ג"כ בסברא זו אבל באמת ז"א דכ"ז באנשים עמי הארץ שאין יודעים