דברי מלכיאל ה קצ

שבשביל שנמשך ליכנס לתוך נקבי הפאריס שבהצוננים. לזה מתערב עם המים שם. וכתבו זה לפי שניצוק אינו חיבור. לזה הצרכו לומר שמתערב עם המים שבכלי העליון וכמש"ל וע' תוי"ט במכשירין שם ואקצר. ובזה מובנים דברי המשנה היטב. כי בלעדי זה נראה דין זה כתמוה

ועכ"פ בנ"ד שהמים שביורה שעל האש הם רותחים מאוד וההבל שבצינורות אינו רותח כ"כ. כי כל שמתרחק מן האש אין החום גדול כ"כ. ולפ"ז לכ"ע ההבל שיורד למטה אינו חוזר למעלה לתוך הצינורות והיורה. והמים שביורה שקורים פאראוויק. וכן המים שנעשים מההבל שנמשך דרך הצינורות כשרים לנט"י: סימן רנה כבוד הרה"ג המפורסים וכו' מו"ה מרדכי נ"י הרב דק' טשערנאוויטש

ע"ד ששו"ב כתב בתנאים להמיועד להיות חתנו שלאחר כלות שנות מזונות שיתן לו על שולחנו יהא שייך לו חצי חזקת שו"ב שיש לו בעיר ההיא. והיינו שבחמשה שנות המזונות ילמד מלאכת שו"ב. ואח"כ יעסוק הוא בלבדו בעסק שו"ב ויתן לחותנו מחצה מההכנסה. כי הוא חפץ להניח לגמרי עסק שו"ב. והנה בקרוב הזמן המוגבל רואה השו"ב שא"א לו להיות שותף עם חתנו זה. כי גם עתה הוא מחפש צדדים לדחות חותנו לגמרי. ומובן שאח"כ כשישחוט לבדו. ודאי יחפש דרכים לדחותו מחלקו בהכנסה. וחפץ השו"ב לחזור בו טפרט זה. וחפץ כת"ר לדעת דעתי בזה. ובאשר אני חלוש קצת ל"ע אשיבנו בקוצר

הנה לדעתי אין ממש במה שהתחייב למסור מקומו בעסק שו"ב לחתנו כי אין זה בידו רק תלוי בדעת אנשי העיר. ואין אדם מתחייב בדבר שאינו שלו ואם היה מתחייב בפירוש להעמיד לו הסכמה מאנשי העיר. י"ל שעכ"פ מוטל עליו לבקשם ע"ז ולהשתדל כפי האפשר לו. וכעין הא דאיתא בגיטין (דף ל' ע"א) שאם אמר אי לא פייסינא לה מחוייב לפייסה בכל האפשר לו וע"ש בסוגיא ובתו'. אבל בנ"ד הרי לא התחייב זה. רק כתב לו שאחר כלות חמש שנים יעסוק חתנו בשו"ב. ויתן החצי מההכנסה. וזה הוי דבר שאינו בידו כנ"ל ואין ממש בחיובו. וא"ל דעכ"פ בידו לסלק א"ע ממלאכת השו"ב שם. דז"א דכיון שאינו ברור שיקבלו חתנו. א"צ להניח מלאכתו כי הוא צריך לקבל מחצה מההכנסה. ואם יקחו אחר לא יהי' לו מאומה. ולפ"ז י"ל דאף אם עכשיו מתרצים אנשי העיר לקבל חתנו לשו"ב. בכ"ז אינו מחוייב להניח מלאכת שו"ב כיון שבטל החיוב מעיקרו ורק י"ל שצריך לתת לו מחצה הכנסת השו"ב דהא ע"מ כן נתרצה להיות חתנו. ואף דקיי"ל בח"מ סי' ר"ט שיכולים להתנות על דשלב"ל. וה"ה על דבר שאינו ברשותו. וא"כ גם בנ"ד הוי תנאי. בין יתר התנאים שנעשו ביניהם בשעה שעשו ביניהם קשר השידוכין ז"א דתנאי מיקרי שעושה דבר זה על תנאי זה. ואם יתבטל התנאי יתבטל המעשה ע"ש. אבל בנ"ד הרי לא התנה זה עם אשתו בשעת הקידושין שיתבטלו קדושי אשתו. ואין עליו רק תביעת ממון וכמו הבטחת נדוניא וכדומה. ונראה דאף חסרון אמנה אין כאן. ואף דקיי"ל בב"מ (דף ט"ז) ובח"מ סי' ר"ט ס"ה דאף בדשלב"ל ניחא ליה דליקו בהימנותי' משמע דשייך בזה חסרון אמנה אם אינו משתדל לקיים דבריו מ"מ בנ"ד שחשוד בעיניו שרוצה לדחותו לגמרי ויש רגלים לדבר זה. ודאי שאין בזה מצוה לקיים הדבר ואדרבא יש בזה משום לפני עור וגם שאסור לו לגרום רעה לעצמו ולב"ב. ואף במי שפרע קיי"ל בסי' ר"ד ס"ב דהיכא דאיכא פסידא מותר לחזור בו וע"ש בשער משפט. ולזה נלע"ד דבנ"ד אינו מחוייב לעזוב מלאכת השו"ב. רק עליו לחלוק את ההכנסה עמו: סימן רנו: כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה יעקב בן ציון רב בעיר גלאסנוי

ע"ד אשר קהלתם נתיסדה זה כ"ה, שנים, והרב, הראשון שלהם קבע לכתוב בגיטין גלאסגאו מתא דיתבא על נהר קלייד ועל נהר קלווין ועל מי בארת. וכת"ר כותב שעיקר שם העיר הוא גלאסגוי וכן נקראת בפי כל יודעי דבר ובערכאותיהם וכן נקראת במכ"ע העברים הנדפסים בלאנדאן ורק מהמון העם נמצא שקוראים גלאסגאו וסיבת הטעות בזה כותב כת"ר לפי שנכתבת בלשונם שאשאפוא. ובשפת אשכנז נקרא זה בלא יוד לבסוף אבל במדינתם שהוא מדינת אנגליא נקרא זה ביוד לבסוף וכנ"ל. ונהר קלווין נקראת שם קעלווין בסגול הקוף וכן נכתב שם הנהר בלשונם. ותולה כת"ר שהרב הקודם טעה בזה בשביל שלא היתה לו ידיעה בשפת המדינה וסמך בזה על אחרים שהגידו לו. וגם הם לא ידעו כהוגן. והעיר עוד שיש שם עוד נהר שחפרוהו לחבר נהר קלייד עם נהר קעלווין. ונקרא קאנאל שהוא שם כללי לנהרות שנעשו ע"י חפורה. ועוד העיר כי בעירם לא נמצא בארות רק יש שם נהר חוץ לתחום מהעיר. ומהנהר ההוא נמשכים המים ע"י צינורות שנעשו לכך לתוך שוקת גדולה ומהשוקת נמשכים המים ע"י צינורות לתוך בתי העיר. ולזה דעת כת"ר שלא יכתבו מי בארות רק שם הנהר שממנו מוצא המים שמסתפקין מהם כמ"ש בג"פ סי' קכ"ח ס"ק נ"ב. וחפץ לדעת דעתי בזה ומטרדותי אשיב בקוצר

הנה בשם העיר פשוט שצריך לכתוב גלאסגוי כמו שנקראת בפי רוב בנ"א ונכתבת במכ"ע ובערכאות. ואף שכתבו הפוסקים שאם הוחזק שם העיר בגיטין אין לשנות. היינו רק כשנכתב מתחילה כהוגן. ואח"כ נעשה איזה שינוי בקריאת שם העיר. אבל בנ"ד שידוע שמאז היתה נקראת גלאסגוי א"כ נכתב בטעות וכמ"ש כת"ר ג"כ בשם ח"ס ח"ו סי' מ"א. ואינו ת"י. ונראה שצריך לכתוב גלאסגוי דמתקריא גלאסגאו כיון שמקצת בנ"א קוראים כן. ואף שאולי הוא שיבוש בידם בכ"ז צריך לכתוב זה כיון שהוחזקו לקרוא כן. ודמי לרעדיש הרעדיש שכתבו הפוסקים שצריך לכתוב ע' אה"ע סי' קכ"ח. וגם דהלא הוחזק שם זה בכתיבת הגיטין זה כמה שנים. ועוד דאם לא יזכירוהו כלל יוציאו לעז על גיטין הראשונים. אבל באמת הגיטין כשרים דכיון שהרבה בני אדם קוראים בשם זה הוי על כל פנים שם טפל וכבר כתבו הפוסקים דכשר בדיעבד. דהא אף בשם המגרש כתבו הרבה פוסקים בסי' קכ"ט דכשר בדיעבד ומכ"ש בשם העיר ע' אחרונים בסי' קכ"ח. ולבד זה נראה שאין לפסול הגיטין הראשונים כיון ששם גלאסגוי וגלאסגאו קרובה הברתם זל"ז. וכעין מ"ש האחרונים שאם כתבו פוזנא ולא כתבו דמיתקרא פוזנני כשר. ועוד הרבה כאלה ע' באחרונים סי' קכ"ח. והנה לא הבנתי מדוע כותבים אלף אחר הלמד. הלא קיי"ל שאין לכתוב אלף אחר נקודת פתח. וכמו שבנהר קלווין לא כתבו אלף אחר הקוף. ואולי הטעם בשביל שכן נכתב אצלם בשטרות ומכ"ע שבלשון עברית או אולי הברת הפתח בתיבה זה היא נמשכת קצת כמו פתח חריף שכתבו האחרונים שיש לכתוב באלף. ועכ"פ בנ"ד כיון שכבר כתבו כן בגיטין ראשונים אין לשנות. וכעין זה כתב הנו"ב סי' קט"ז וע' ס"ג שא"ל סק"ז ואקצר

ושם הנהר נראה פשוט לכתוב קעלווין כמ"ש כת"ר כיון שכן הוא שמה בפי כל. ובכ"ז נראה שאין לחוש לגיטין