דברי מלכיאל ה קפט

פוסלים המים שביורה בשביל נגיעתם ויש להביא קצת ראיה מהא דאיתא בחולין (דף ק"ו) ובש"ע סי' ק"ס ס"ז דהיכא שהמשיכו חמי טבריא בחריץ אסור ליטול ידיו בחריץ. ובגוף מקום החמים מותר לטבול ידיו ע"ש. אך יש לדחות דשם במחובר שאני וגם כי האוסרים שם בחריץ הוא רק מטעם גזירה ע"ש]

ומ"ש כת"ר שהמים מגינים על היורה שלא יפקע מרוב חום האש. לדעתי זה לא מיקרי מלאכה. דהא כתב המג"א סי' ק"ס שאם נתבקע כלי ונתנו במים שיתחברו הסדקים מיקרו מלאכה. משמע שאם נתנו במים כדי שלא ותבקע לא הוי מלאכה. וכ"כ הפמ"ג שם בהדיא וצריך לחלק בין דין זה ובין מ"ש המג"א בנותן ירקות שלא יכמשו וע"ש באחרונים. ועוד דבנ"ד אם לא היו המים ביורה לא היה משים אש תחתיו. ועיקר האש הוא לחמם המים ולא שייך כאן מלאכה במים כי היורה בא בשביל המים. ועפ"ז מבואר הא דקיי"ל בסי' ק"ס שאם נתן בשמים בתוך המים כדי שיהא להם ריח לא מיקרי נעשה מלאכה. ונדחקו האחרונים בטעם הדבר ע"ש. ולפמש"ל י"ל בפשיטות דכיון שהבשמים באים לצורך המים לא מיקרי מלאכה במים [וכעין זה איתא רפ"ז דפרה שאם מילא חמשה חביות לקדש קידוש אחד כשר ולא מיקרי עשיית מלאכה כיון שהכל הוא בשביל קידוש זה שרוצה לעשות. ואיתא בתוספתא הובאה בר"ש שם שאף שהגיף את הדלת באמצע כשר ויש לחלק ע"ש בר"ש ואקצר]

אכן המים שנעשו אח"כ מההבל שיוצא מן הצינורות נראה לכאורה דודאי פסולים לנט"י דהרי נעשתה בהם מלאכה שההבל הזה הניע את כל מכונות שבבית החרושת. וההבל הוא כמים כדקיי"ל בפ"ה דמכשירין מ"י ע"ש בפי' הרמב"ם והר"ש וכ"פ הרמב"ם בפ"ז מהטו"א שההבל היוצא מן המים החמים הרי הוא כמים ומטמא את המים הצוננן ע"ש. ואף אי נימא דזה הוי שינוי כשנעשה מההבל מים. מ"מ לא מצינו שיועיל שינוי כשנפסלו מחמת מלאכה. ורק במים חמים להסוברים שפסולים כשהיד סולדת בו ופירש"י בחולין (דף ק"ה) הטעם מפני שנשתנה מתורת מים. ומ"מ אם נצטננו. כתבו האחרונים שהוכשרו. דשאני התם שהרי חזר עליהם תורת מים. משא"כ בנעשה מלאכה שכתבו הפוסקים דהוו כשופכים לא מהני שינוי. והפמ"ג כתב שאף אם נצטננו פסולים לדעת הפוסלים כשהיס"ב. אבל ראיית הישועות יעקב בס' ק"ס היא מכרעת דהסמ"ג מוכיח דהא דר"י ס"ל בחולין (דף קו) שחמין כשרים איירי שאין היס"ב. מדקאמר שם שכל גדולי גליל עושים כן. ובמים שהיס"ב א"א שכולם יטלו ידיהם מהם. ולפ"ז קשה על התו' בחולין שם שכתבו דאיירי שהיס"ב. וכ"כ הרבה פוסקים. ונראה דאף שהיס"ב בעודם בכלי. מ"מ י"ל שע"י עירוי על ידיו מצטננים קצת ואין סולדים הידים. וכדקיי"ל שע"י עירוי מצטננים המים קצת ובכ"ז האוסרים לנט"י היינו דכיון שבטל מהם תורת מים כפירש"י שם. אסור ליטול מהם ואף שבשעת הגעתם לידים מצטננים. מ"מ עיקר שם נטילה הוא בשעה ששופך מידו אחת על השנית שאז הוא מקיים מצות נטילה ואינו עושה כתקחז"ל. שהרי נוטל במים שנשתנו. ואף שאח"כ מצטננים הוי כאלו לא באו על ידיו מכח גברא ואינה נטילה. ובאופן כזה שפיר אפשר שיעשו כן כל גדולי גליל. ומייתי מזה ראיה שמותר ליטול אף כשהיס"ב. ולפ"ז שפיר י"ל כדעת הפמ"ג שלדעת הפוסלים כשהיס"ב פסולים אף כשנצטננו אח"כ. אכן בכ"ז נראה עיקר כהישועת יעקב הנ"ל דפשטות לשון הש"ס ופוסקים שמתירים כשאין היס"ב משמע בכל גוונא אף שמקודם היו היס"ב רק נצטננו אח"כ

אבל הנה חקרתי אצל היודעים טיב ענין כזה והגידו לי אשר א"א שאותם הצינורות שמובילים ההבל לתוך בית החרושת להניע המכונות ילכו אח"כ לחמם הבית רק בהכרח עשו צינורות אחרות שהולכים מן היורה הגדולה לתוך הבית ולפ"ז אין נעשה מלאכה כלל בהבל זה. ומה שמחממים את הבית עי"ז נראה דלא מיקרי מלאכה. כי המים אין פועלים מאומה. רק כח האש שיש בהבל שבצינורות מתפשט בבית ומחמם האויר. וקצת ראיה לזה מהא דאיתא בגיטין (דף נ"ג ע"ב) שהשוקל במי חטאת אם נתן הדבר ששוקל לתוך המים נפסלו מפני שנעשתה מלאכה בגוף המים. אבל אם שקל כנגדן כשרים לפי שלא עשה מלאכה בגופן ע"ש וה"ה בנ"ד הרי אינו עושה דבר בגוף המים. רק שעל ידי שהולך ההבל דרך הצינור שבבית מתחמם האויר. והוי רק גרמא בעלמא. ובפרט כמ"ש הפוסקים שע"י שנעשה בהמים מלאכה הוי כשופכים ודאי דלא שייך זה בנ"ד כיון שלא נעשה דבר בגוף המים. ועכ"פ לענ"ד ודאי שהמים הנעשים אח"כ מההבל היוצא מהצינורות כשרים לנט"י. ואף ההבל היוצא מהצינורות שעל ידם נעשה תנועת המכונות שבבית החרושת נראה לדון שלא יפסל מנט"י. כי הלא תנועת המכונות באה ע"י כח הדוחה שההבל היוצא גורם שמניע איזה כלי שהיא חוזרת ומניעה את השני וכן מתגבר כח התנועה מכלי לכלי עד שמתנועעים המכונות בכח גדול ומהירות נפלאה כידוע שכן טבע התנועה שכל שמתנועע יותר מתגבר כח התנועה ומהירותה. וזה גורם רק ההבל היוצא מתוך הצינורות אל המכונה שנעשית לתכלית זה. וכל ההבל שבתוך הצינורות אינו עושה מאומה רק שנמשך לתוך הצינור עד שמגיע להמכונה ההיא. והרי אם ישפכו מים מכלי גדול על כלי להדיחו או לנקות רצפה מטיט וזבל. פשוט לכל מבין שלא נפסלו המים שבכלי הגדול. ונפסלים רק המים שהדיחו את הכלי או את הרצפה. וזה ק"ו ממש"ל בשם הרמב"ם ספ"ק דידים שמדיח ידיו רק במים שעלו בידיו. ואי נימא זה מיקרי מלאכה מה שההבל הפנימי דוחק את החיצון לצאת ולהניע את הכלי ז"א דא"כ בכל ניצוק נימא שהמים הפנימיים דוחקים את המים החיצונים לרדת. ובפרט לפמש"ל דלא מיקרי שופכים רק כשנעשה מלאכה בגוף המים ודאי דלא מיקרו נעשה מלאכה רק במעט ההבל שיצא על המכונה ומניע אותה. אבל לא השאר שבצינור. ואם היו מוציאים ההבל הנשאר בצינור למקום אחר ונעשה ממנו מים. יש להכשירם לנט"י. ולא גרע זה מניצוק דקיי"ל שאינו חיבור וכמש"ל מהא דפ"ה דמכשירין מ"ט. וע' טבול יום פ"ב מ"ז שאם נגע טבו"י בקילוח לא נטמא כל היין וע"ש במ"ו ובר"ש שם. וכן קיי"ל בפ"ה דמכשירין מ"י שאם עירה חם לתוך חם אינו חיבור

והנה במשנה שם צריך להבין דכיון דאיתא שם שמצונן לתוך חם טמא דאמרינן שהבל העולה ממים החמים מטמאים את הצוננים שלמעלה. א"כ למה אמרינן שם דמחם לחם טהורים. דנהי שאין התחתונים פועלים על העליונים לחממם. מ"מ הרי ההבל עולה מן התחתונים ונוגע בעליונים וכמ"ש הר"ש שם וכ"כ הרמב"ם שההבל והענן העולה ממים החמים למעלה היו כמים גמורים. וא"כ מה חילוק יש בין אם העליונים צוננים לחמים. ואפשר לומר לפי שטבע האש לחדור לתוך כל דבר דרך נקבי הפארוס. וזה שייך רק בדבר קר. אבל בדבר שכבר נתחמם אין החום חודר לתוכו כיון שכבר נתחמם. ולזה רק הצונן מושך לתוכו את ההבל החם באשר ההבל חודר לתוך נקבי הפארוס של הצונן. אבל החם אינו מושך את ההבל אליו. ואף שאולי עולה קצת הבל למעלה אבל אינו מגיע לתוך המים שבכלי העליון ונצוק אינו חיבור וכן הוא בנסיון שההבל נמשך לתוך הצונן יותר מלתוך החם. ולזה ס"ל לר"ש במשנה שם שאף אם התחתון חם יותר מטמא ג"כ את העליון. לפי שההבל חודר לתוך העליון לחממו יותר ות"ק ס"ל שהעליון ג"כ חם אינו מושך לתוכו ההבל מן התחתון היותר חם. וכן משמע מלשון הר"ש בפ"ה דמכשירין והרמב"ם פ"ז מה' טומאת אוכלים שכתבו שההבל עולה ומתערב עם הניצוק והמים שבכלי העליון והיינו כמש"ל