דברי מלכיאל ה קפה

סימן רמד. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה פנחס נ"י הרב דק"ק דרושקאפאליא

ע"ד המקוה שצריך לנקותה ורוצים לשאוב המים בכלים נקובים אך חושש להמים הנמצאים תחת הרצפה שא"א לשאבם. ואפשר נתלבנו ונשתנה מראיתם מרוב הטבילות באשר לא החליפו המים זה זמן רב. והביא כת"ר מ"ש בחיבורי ח"ד סי' ע"ה והקשה עליהם. והאריך בדברי חכמה. וכתב שהגידו האומנים אשר א"א שם לעשות חורים ברצפה. מצד חוזק נביעת המים

הנה בחיבורי שם איירי במקוה חדשה שהיו המים פסולים. והוצרכו לשאוב המים כדי שיבואו בה מים כשרים ע"ש בשאלה. ולזה כתב שאף שישאבו מקודם בכלי גמור. מ"מ אפשר שישאבו מה שישאר שם אח"כ בכלי נקוב ושלא יסתמוהו הצרורות. ואז אף אם יפלו מהכלי קצת מים להמקוה לא יהי שאובין ממש. והצריכו כלים נקובים לפי שבסוף שאיבת המקוה בלתי אפשר שלא ישפך מעט מהכלי לתוך המקוה וחוששים שמא יהא שם שלשה לוגין. ולזה כתבתי שם שגם המים שתחת הרצפה הם פסולין. ומיושב מה שדקדק כת"ר בזה. ולזה בנ"ד אי נימא שהמים שנתלבנו הם פסולים שייך ג"כ חשש זה. וכמ"ש כת"ר שגם המים שתחת הנסרים י"ל שנתלבנו

אבל באמת ז"א דבחיבורי שם איירינן שצריך שיתלבנו המים שתחת הרצפה ע"י החלב ששופכים לתוך המקוה. ובזה יש חשש שמא לא נתלבנו כראוי. ועדיין פסולים הם דהרי יש להם חזקת פסול. אבל בנדון דידן הרי כשישאבו המים מתוך המקוה יבואו מים חדשים מתוך המעין שבקרקע ובפרט לפמ"ש כת"ר שאצלם המעין חזק ותיכף יבואו מים חדשים הרבה לתוך המקוה. והרי יבואו דרך הרצפה. והמים הנובעים כעת הם הרבה יותר מכפי המים שתחת הרצפה. ובודאי ישתנה מראה הלבנונית של המים הקודמים. והמים החדשים הם בחזקת כשרות. ואין לנו לחוש שגם הם נתלבנו ע"י שנתערבו במים שמכבר. ובפרט שהחדשים הם הרוב וגם דהמים שתחת הרצפה יש להם חזקת כשרות מכבר. וי"ל שעדיין לא נתלבנו. אך זה יש לדחות כי טבע הזוהמא לרדת למטה. ובגוף הדבר אינני מסכים שהמים שנתלבנו מרוב בנ"א שטבלו בהם יפסלו. כי אם נאמר שהלבנונית באה מהזוהמא ופסולת שעל גוף בנ"א. א"כ ה"ז כאלו נתלבנו מחמת טיט או צבע שלא נפסלו. וע' חיבורי ח"ד סי' ע"ו באורך בזה. ואם נתלבנו המים מחמת עצמן ג"כ הם כשרים כדקיי"ל בסי' ר"א סכ"ו. וע' שו"ת משכנות יעקב סי' מ"ד שהחמיר כשנשתנה מחמת האש והעשן. ולא דמי לנ"ד. ובלא"ה פקפק הפ"ת בסי' ר"א בדבריו ואכמ"ל בזה. דבנ"ד גם המשכ"י מודה שלא נפסלו ואף אי נימא שנתלבנו ע"י זיעה שעל האדם י"ל ג"כ דלא מקרי שינוי ע"י דבר אחר דלא גרע מהדיח בהם את הכלים ונשתנו מראיהן דקיי"ל דכשירה. ע' חיבורי שם הסבר דין זה. ומכ"ש בנ"ד דזיעת אדם אינו משקה כדתנן רפ"ב דמכשירין. וע' חיבורי שם. ובלא"ה לא שייך זה בנ"ד דהא נוהגין הנשים לרחוץ מקודם את גופם באמבטי וכבר עברה הזיעה מעל גופם. ועכ"פ בנ"ד אין לחוש להמים שתחת הרצפה אם ישאבו המקוה מלמעלה בכלים נקובים. ובפרט לפמ"ש כת"ר שרוצים ג"כ לנגב אח"כ הרצפה ע"י חול. וליתרון הכשר אחשוב אשר ככלות שאיבת המקוה ימתינו עד שיבואו הרבה מים חדשים להמקוה ואח"כ ישאבום שנית בכלים נקובים. וכשיבואו מים חדשים שנית בודאי ישתנה לבנונית המים שתחת הרצפה. ולא יצטרכו לעשות ע"י חול שהוא טורח גדול. ומחלישותי כעת ל"ע לא אוכל להאריך. ויישר כוחו של כת"ר על אשר פקח עיניו לנקות המקוה שבעירם. כי בעתים הללו אשר נתרבו האסטניסים וגם רבו בעוה"ר העוברים על דת יש לחוש הרבה שאם המקוה לא תהא נקיה כראוי ימנעו מלטבול: סימן רמה

ע"ד שבחור אחד מופלג בתורה ודורש לפני הציבור החל ללמוד עברית לבתולה אחת שדרה בשכונתו. ועי"ז נתקרבו ועשו ת"כ שישאו זא"ז ונשבעו ע"ז. וכשנודע לאבי הבתולה צעק מרה על זה. ואמר הבחור שסומך על אבי אביה של הבתולה. והזקן הלז גזר שהשידוך יתבטל ושהבחור לא ילמוד ברבים ולא יעלה לתורה חצי שנה. וכת"ר רוצה לדין שהצדק עם הבחור. וחפץ לדעת דעתי בזה

אני תמה על כת"ר איך עלה בדעתו לצדד לזכות הבחור הנ"ל אשר עשה דבר מגונה כזה להתיחד עם בתולה כמה פעמים ולהתקשר עמה בלא ידיעת אבותיה. ומובן הדבר כמה עבירות עבר בכל העת הזאת ביחוד והסתכלות ודברי נבלה והדברים הנמשכים מזה ר"ל כמובן ועבירה גוררת עבירה. ומה לנו שהוא מופלג בתורה אחרי שאין בו יראת שמים. וכמאמר חז"ל אם אין יראה אין תורה, וחבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד. ואין ראוי שידרוש לפני הציבור כמאמר חז"ל אם הרב דומה למלאך ד' צבאות יבקשו תורה מפיהו. והאיש הזה חילל ד' וביזה את התורה שעסק בה. וכאשר יקבל על עצמו עונש וישוב בתשובה אזי ושב ורפא לו. וע"ד השידוך כבר הביא כת"ר דברי הח"ס שיוכל האב לומר קח אותה כמו שהיא בלא נדוניא ובלא כסות. וממילא עי"ז יוכלו להתיר השבועה. כי ע"מ כן בודאי לא נשבעה. וחלילה להחזיק בידו שתקום עצת חטאים ח"ו. ועלינו להפר מחשבות און כפי האפשר. ובאמת צריך להבין מאמר שהזכרנו דאטו כל רב ומורה דומה למלאך ד'. ונראה הכוונה כי באמת מלאך הוא לשון שליחות וכמ"ש בכ"מ וישלח מלאכים. ועל שכלים נבדלים הונח כינוי מלאך באשר כי עיקר תכלית הבריאה הוא בשביל קיום התורה בעולם התחתון. וכל העולמות הם הכנה לזה. ולזה נקראים בלשון מלאכים והנה אמרו חז"ל שנביאים נקראים מלאכים. והכוונה כמש"ל שהאיש שיחדו הקב"ה להוכיח את בני דורו הוא מלאכו של הקב"ה לתכלית זה. וכל עמלו להטיב דרכי הדור. ולזה אמרו שצריך שיהא הרב דומה למלאך בפרט זה שאפשר לומר עליו שכוונתו להוכיח את שומעי דברו או ללמדם תורה וכדומה. אכן אם הרב חוטא ונתפרסם לחוטא. ועי"ז גלוי לכל שאינו שלוחו של מקום ללמד בינה את שומעי דברו וגם אין כוונתו לכך אחרי שהוא חוטא בעצמו. וממילא אינו יכול להוכיח. כי הלא יאמרו לו טול קורה מבין עינך ואין דבריו נשמעים. ולזה אין ראוי שהבחור הזה ידרוש ברבים עד שישוב מדרכיו ויתנהג בדרכי יראת שמים כהוגן: סימן רמו

ע"ד שראובן שלח קמח ע"י בע"ג למסור לשמעון ולקחת ממנו מחירו. ובא יהודא ופיתה את הבעיג שיתן הקמח לאחר ומחיר הקמח ימסור לו. וכן עשה הבפע"ג. וראובן תובע מחיר הקמח. ויהודא טוען שמגיע לו חוב מהבע"ג. והבע"ג מודה שמגיע ליהודא חוב ממנו. וחפץ לדעת דעתי בזה

לדעתי פשוט שצריך להשיב הכסף לראובן. כי הלא הבע"ג לא היה לו רשות להשתמש בכסף שנתנו לו בעד הקמח. כי אינו רק שליח להביא הכסף לבעליו ותיכף כשלקח הכסף זכה בם עבור ראובן. והנותן נתנם