דברי מלכיאל ה קעט

חותמת פעמים גאלציא. ולפעמים מרגאלציא. ולפעמים מרגלית כעשרה חדשים מקודם שלחו שליח למקום בעלה להשתדל שיגרשנה כי הוא חולה בח"נ ר"ל. ודרשו מהרב דמתא שיגיד איך צריך לכתוב שמה בגט. ויעץ שמהיום תחתום מרגליות בויו וזה יהי ג"כ שינוי השם כדי שישתנה מזלה כדאיתא בר"ה ט"ז ששינוי השם מועיל. וכתב למקום הבעל שיכתבו כן בגט. והרב המסדר במקום הבעל צוה לכתוב בגט מרגלית דמתקריא גאלציא. והרב שבמקום האשה פוסל את הגט. והוא שעה"ד גדול ומקום עיגון. והאריך מעכ"ת בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה. ומרוב טרדותי וגם כי אני קצת חולה ל"ע לא אוכל להאריך ואשיבנו בקוצר מה שנלע"ד בזה

הנה בגט זה יש שלש ריעותות. א) שכתבו מרגלית בלא ויו והיא חותמת זה עשרה חדשים בויו. ובפרט ששינוי החתימה היה גם כדי לשנות המזל. והפוסקים כתבו ששם שנקרא מחמת חולי הוא העיקר. ב) שכתבו דמתקריא גאלציא והו"ל לכתוב המכונה. ואף שי"ל דזה הוי קיצור השם ושם קטנות וגעגועים משם מרגלית. מ"מ הא גם בשם שרה שרולה חנה חנולה כתבו הפוסקים לכתוב המכונה עב"ש שנ"ב ואחרונים שם. ג) שהשמיט שם העריסה לגמרי. ואף אי נימא שמה שצוה עליה הרב לשנות חתימתה הוא עיקר שמה כמש"ל דהוי מחמת חולי. מ"מ הלא הרבה פוסקים כתבו שעיקר השם הוא שם העריסה או שם שנקרא לתורה. ולא שם החתימה. ואף באשה כתבו הפוסקים שתלוי איך מזכירים שמה במי שבירך וכדומה. ובנ"ד לא הוזכר ששינוי שמה גם בפרט זה. ובודאי שהזכירוה בשם מרגאלא שהוא שמה מעריסה והנה בחשש הראשון נראה דזה לא דמי לשינוי השם מחמת חולי. כי שם הוי שינוי גמור שרוצה שהכל יקראוהו בשם החדש והוא מפרסם זה במה שמברכים אותו בשם זה בביהכ"נ כנהוג. ואף שאחרים קורים אותו גם אח"כ בשמו הראשון. בכ"ז הוא רוצה שיקראוהו בשינוי השם. וכן קובעים לקרותו לס"ת ובמי שבירך בשם זה. ומה שנקרא בפי כל הוא רק בגדר קיצור השם. כי המנהג להוסיף שם חדש על שם הראשון או דהוי בגדר כינוי. אבל בנ"ד הרי לא פרסמה זה כלל. ורק שהתחילה לחתום רק בשם מרגליות בויו. וזה לא היה ניכר לשום אדם. כי הלא בלא"ה היתה חותמת לפעמים מרגלית. ועל הויו הנוסף לא דייקי אינשי כלל ובפרט בחתימת אשה. וכאשר היו אחרים כותבים מכתבים אליה בודאי לא היו כותבים שמה בויו. ולענין מי שבירך י"ל שלא נזדמן לה זה במשך עשרת החדשים הללו. אבל עכ"פ לא מיקרי שם מרגלית נעקר או נשתקע. דהא כתבו הפוסקים דלא מיקרי נשתקע רק כשעברו י"ב חודש כדאיתא בע"ז נ"ז. ועוד נראה דהוספת ויו בזה לא מיקרי שינוי השם. כי במבטא אינו ניכר כ"כ. ורוב בנ"א אין יודעים הפרש בין זה לזה. ועכ"פ מה שנכתב שם מרגלית לא מיקרי זה שכתב שם שנעקר או נשתקע רק שכתב שם שחותמת בו לפעמים וידוע למקצת בנ"א שיש לה שם זה. וכיון שהוא שם הקודש אין לחוש בדיעבד אם הקדימו אף דהוי שם המיעוט. וגם דהלא כתב הב"ש וש"פ בשא"ס שאם נקראת שארקה וכתבו בגט שרה יש להכשיר. כי ידוע לכל ששם שארקה מקורו משם שרה. וא"כ ה"ה בנ"ד ידוע ששם מרגאלציא ומרגאלא מקורם משם הקודש מרגלית ונהי שאם היו כותבים רק שם מרגלית לבד צע"ג להכשיר הגט. כי יש לחלק טובא בזה מהא דשרה שארקה. וגם כי שם יש חולקים. מ"מ בנ"ד שכתבו גם שם גאלציא שהכל קורים בו. וגם היתה חותמת כמה פעמים בשם מרגלית. נראה ברור שאין לחוש לזה בדיעבד ושעה"ד. וגם כי מרגלית בלא ויו אפשר לקרוא היוד בחולם כמו שנקרא כשכתוב בויו. וכמו שכותבין בגט בארת חסר ונקרא הריש בחולם. ועוד דאף שנכתב בתחילה שם שחתמה בו רק לפרקים. ואח"כ שם שהכל קורים בו ושם העריסה השמיטו. מ"מ הא קיי"ל בסי' קכ"ט ס"ב שאם הקדימו שם שהמיעוט קורים בו כשר הגט בדיעבד. וידוע מ"ש הפוסקים דשעת הדחק כדיעבד דמי. ועוד דהא כמה אחרונים כתבו שאין שייך לכתוב על שם שחותמת בו דמתקרי. דהא אינו נקרא בו. רק נכתב. ולזה יותר טוב להקדים שם החתימה. ועוד נראה דהא ודאי ששם מרגלית לא מיקרי נשתקע רק כשיעברו י"ב חודש. רק דמ"מ בשם מרגליות מיקרי שהוחזקה. דלחזקת שם סגי בשלשים יום כדאיתא בב"ב קס"ז. אכן הרי לא הוחזקה בו רק בעיר שדרה שם או במקומות שכותבת לשם מכתבים לפרקים ולא הוחזקה בכל העולם. ובמקום כתיבה לא נתבאר בשאלה. אם הוחזקה שם באיזה שם. ולזה לדעתי נכון שתקבל הגט מהשליח בעיר שלא כתבה לשם מכתבים ואין יודעים כלל משם מרגליות. ותו ליכא חשש כלל. דהא אם נקראת בכמה שמות במקומות שונים והשמיטו בגט שם אחד קיי"ל דכשר הגט. רק שם מקום נתינה הוי עיקר כדקיי"ל בסי' קכ"ט ס"ד וע"ש באחרונים. ובשם גאלציא צריך לברר איך ההברה שם כי יש מקומות שהברתם גאלטשא. ובכה"ג יש לכתוב בט"ש כמבואר: סימן רלד: כבוד הרה"ג וכו' מו"ה אליהו נ"י קאצין רב בפיטטסבורג באמעריקא

ע"ד שקנו בית להתפלל שם. והבית קטן לעומת מספר האנשים המשתתפים בו. ואם יעשו הבימה באמצע הבית כנהוג יוגרם הוצאה מרובה וגם תתמעט ההכנסה כי יתמעטו המקומות לישיבת אנשים. ואפשר שעי"ז יהיו מוכרחים למכור לגמרי את הבית הזה. ולזה רוצים לעשות הבימה סמוך לאה"ק לצד מזרח. ועי"ז יהי הכל על מכונו וחפץ כ"ת לדעת דעתי בזה

הנה שפיר חזי כ"ת שמפורש ברמב"ם פי"א מה' תפלה שהבימה צריכה להיות באמצע ביהכ"נ. ורק הכ"מ כתב שם לצדד להקל כשהביהכ"נ דחוק. אבל בב"י סי' ק"נ לא הוזכר קולא זו. ואפשר שחזר בו מזה. וגם דבכ"מ שם כתב זה רק ללמד זכות על אותם ששינו ועשו הבימה בסוף ביהכ"נ ע"ש. והנה בשו"ע סי' ק"נ לא הביא דין זה. רק הרמ"א הביאו שם. ונראה טעם השו"ע לפי שבמדינתו לא היה מנהג קבוע בזה. והנה הכ"מ לא הראה מקור לדין זה. אבל באמת הוא ש"ס מפורש בסוכה נ"א. וכבר הרגישו בזה הח"ס סי' כ"ח ומהרי"א סי' ג' ועוד אחרונים וכתבו שחלילה לשנות

ועוד נראה דהא הכ"מ כתב שם שקצתם עושים הבימה בסוף ביהכ"נ. ונראה דהיינו לצד הפתח ולא לצד ששם עומד אה"ק. כי פני הבית מיקרי שם שהוא עיקר קדושת הביהכ"נ. וכנגדו לצד הפתח מיקרי סוף ביהכ"נ. ולזה כשקוראים שם בתורה יהי פני הקורא אל אה"ק. אבל כשיעשו הבימה סמוך לאה"ק יהי אחורי הקורא נגד אה"ק, וזה מגונה. ודוחק לומר שיעמוד הקורא מן הצד כי הקורא צריך שיהא פניו כלפי העם ואף שכתב שם הרמב"ם שהזקנים יושבים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי ההיכל. היינו רק בישיבה שאינו מגונה כ"כ. כי אז הוי גבו כנגד ההיכל וכמובן. אבל בעמידה גרע. ונראה שלזה דקדק הרמב"ם שם בהל"ב שיהיו פניהם אל מול ההיכל כשיעמדו לתפלה דקדק לומר כשיעמדו. אבל כשישבו אין קפידא בדבר. ומ"ש בכ"מ שם מהא דמרע"ה היה מדבר אל ישראל בפתח אהל מועד. ונמצא שהיו אחוריו כלפי הקודש. נראה שמזה אין ראיה כי כבר אמרו חז"ל ששכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה. ונמצא שהוא בעצמו היה מקום