דברי מלכיאל ה קעו

וניסה אותו רב אשי אם יעשה מדת חסידות בזה. והביא דברי הברכ"י או"ח סי' ב' גבי הא דתיתי לי דקיימית מצות ציצית דלשון קיום יש לפרש על זהירות יתירה. זה לק"מ דאם היה רוצה לנסותו אם עושה כל דבר בזהירות יתירה הו"ל לנסותו בשאר דברים וכגון במצות ציצית שחש בה זהירות יתירה כמ"ש הברכ"י שם ועוד בכמה מצות אבל אי נימא שכל דין זה הוא רק מדת חסידות א"ש דהוי רבותא שמקיים כל מה דאמור רבנן אף שאמרו זה רק למדת חסידות בעלמא אבל מצות גמורות אין זה הפלגה אם עושה אותם בזהירות יתירה ומה שהצריך שטר י"ל דס"ל הטעם משום טענת פרעתי ורב שלא הזכיר זה י"ל דרבינא סבר דלרב מלוה בעדים צריך לפרוע בעדים כדס"ל לרב אסי לחד לישנא בשבועות (דף מ"א) וכן לר"פ שם ואקצר בזה. ומ"ש כ"ת לישב קושייתי שם על הסמ"ע דלפני עור לא שייך רק היכא שהאיסור נעשה תיכף ולא היכא שנעשה אח"כ וכמ"ש הק"נ בב"מ שם תמהני דהק"נ כתב שם זה לדעת ר"ל דלא ס"ל שם סברא דלפ"ע אבל הפוסקים שהביאו דברי רב שם שיש בזה משום לפ"ע ע"כ לא ס"ל סברא זו. וכן מוכח בש"ס בכ"מ ע' נדרים (דף ס"ב) וב"מ (דף ה') וע"ז (דף כ"ב). ודברי הק"נ שם שרצה לומר מתחילה דהלכה כן הוא תמוה וע' בחיבורי ח"א ס' ק"ג שהארכתי בזה. ומ"ש כ"ת שאפשר בשעת הלואה עלה על דעתו לכפור הוא נגד דברי הק"נ שם וגם תמוה לומר כן. ומ"ש כ"ת להקשות על דברי שם שרק במלוה חששו שכדי לאשתמוטי יכפור וכדקיי"ל דלהכי כופר במלוה כשר לעדות: לא ראה כבודו שהבאתי שם דברי הפוסקים דס"ל שגם בפקדון הדין כן ועליהם הקשיתי שם. ומש"ש לישב קושיית המפרשים לחוש שיטעון פרעתי דל"ח רק לשכחה והביא כ"ת שכ"כ הלח"מ פ"ב מה' מלוה ה"ז. נהניתי שכוונתי לדעתו וכן מש"ש בחיבורי שרבינא לא רצה לומר לר"א טעם דלפ"ע מפני כבודו דר"א. מצאתי שכ"כ בק"נ שם ובאשר אני כותב תשובותי בחפזה מפני טרדותי הרבות אין לי פנאי לעיין באחרונים

ומש"ש בס"ס קל"ח להביא ראי' מח"מ סי' ט"ז וכתב כ"ת דשם איירי שטוען שהשטר ביד אחר שאינו בע"ד שלו. זה טעות ע"ש וכ"כ בפ"ת שם סק"ב בשם השב"י ובאמת מפורש זה בדברי הפוסקים. ומ"ש כ"ת להקשות על דברי בסי' ק"מ מדברי הש"ך סי' ע"א סקי"ז דגם שם נימא דאדעתא שיטיל עליו קב"ח לא הלוהו. זה אינו דבש"ך שם איירי שפטרו רק משבועה וא"כ יכול לטעון שזכות הטלת קב"ח שייר עדיין אבל בחיבורי שם איירי שהיתה נאמנות סתם ע"ש: סימן רכח. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה שלמה נ"י הרב דק' ניישטאט

ע"ד שבעירו יש הרבה משפחות שמסחרם בעשיית כפתורים ששוכרים פועלים לעשותם והם מוכרים הכפתורים בלאדז לסוחר גדול בעסק זה ועתה עשה השו"ב דעירו ג"כ עסק זה כי בנותיו יכולות לעשות הכפתורים ושוכרות פועלים ג"כ לעשותם ובני העיר טוענים שהוא מקפח פרנסתם כי באשר פרנסתו הוא מעסק שו"ב ובנותיו בתולות וסמוכות על שלחנו לזה יכול להוסיף על שכירות הפועלים וכן להוזיל מקחי הכפתורים ועי"ז ממעט פרנסת בני העיר כי לא יוכלו להתחרות עמו והאריך כת"ר בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה ובאשר עלי להשיב כעת איזה תשובות אשיבנו בקוצר

הנה מעכ"ת הביא דברי הח"ס סי' ס"א שכתב שמי שאינו משלם מס בעיר אף שדר שם מ"מ מיקרי לאו בר מתא ויכולים לעכב עליו מלעשות עסק שיגרום למשלמי המס קיפוח פרנסה. ולענ"ד דבריו תמוהים דהא איתא בש"ס ב"ב (דף כ"א ע"ב) דבר מתא אבר מתא אחריתי מעכב ואי איתיה בכרגא דהכא לא מעכב הרי מפורש דרק בבר מתא אחריתי בעינן שיתן כרגא אבל בבר מתא א"צ שישלם כרגא ולדעת הח"ס לא הוצרך הש"ס לחלק בין בר מתא לבר מתא אחריתי רק לחלק אם משלם כרגא או לא וכ"ה לשונות הפוסקים בסי' קנ"ו בפשיטות שחילוק דכרגא הוא רק לענין בר מתא אחריתי וכן המנהג בכל תפוצות ישראל אשר כל זמן שאין לאיש עסק ורכוש אינו משלם מס וכשעושה איזה עסק אף שאין לו רכוש אזי מטילים עליו מס ובמדה שעסקו הולך וגדל מגדילים קצבת המס עליו ובימיהם היה החק להטיל על כל עיר סכום מס קבוע וסכום זה היו מטילים על כל בני העיר וכמפורש בפוסקים ובח"מ סי' קס"ג ס"ז ע"ש ולזה איתא בב"ב (דף נ"ה) ובח"מ שם שאם הוא אדם בטל ופטרוהו ממס בשביל זה צריך בכ"ז לסייע עמהם במס לפי שחלקו נופל על יתר בני העיר לשלם ע"ש אבל אצלינו אין שייך זה והרשות ביד בני העיר להטיל מס על השו"ב או על בנותיו כמו על יתר העוסקים בעסק זה. ומה שמוסיפים על שכר הפועלים הא איתא בב"מ אנא מפליגנא אמגוזי את פלוג שויסקי ואף בפועלים א"י ג"כ אין שייך לחלק בזה דהא בש"ס שם לא מפלגינן בין תינוקות ישראל לא"י ועוד דאטו מי שיש לו עסק אחר בעיר לא יהא רשאי לעשות עוד עסק שם דכיון שאין עיקר פרנסתו מזה יוכל להוזיל וכן להוסיף על שכר הפועלים

והח"ס שם דקדק משו"ת רמ"א סי' ע"ג דבעינן דווקא תרתי שידור בעיר ההוא ושיהא שייך בכרגא. ולענ"ד אין זה ברמ"א שם וכתב שם רק דכיון שהוא מעיר אחרת בעינן שיהא בכרגא דמתא וכדאיתא בש"ס וביאר דלא מהני מה שיאמר שרוצה מעכשיו לשלם כרגא דמתא ורק אם רוצה לגור ולהשתקע בעיר הזאת אזי דינו כבני העיר במקום שאין נוהגים דיני חזקת ישוב ואין מוחים על מי שבא לגור בעיר ואדרבא מפורש שם שאם בא לעיר להשתקע שם דינו כבני העיר אף שעדיין לא הטילו עליו כרגא דבודאי יטילו עליו. ומ"ש הח"ס שם לחלק דעניים נתונים תחת משא מלך ושרים אם יעשירו אבל נערים שלא נשאו נשים אין עליהם חיוב כרגא הוא תמוה לענ"ד דמנ"ל לחלק בזה והא גם עליו מוטל כרגא כשישא אשה והרי בש"ס לא הוזכרה סברא דכרגא רק כשאינו בר מתא אבל בבר מתא אין שום חילוק. ובש"ס בעי אי מצי מעכב אבר מבואה אחריתי וקשה דממ"נ אי ישנו בכרגא א"כ אף על בר מתא אחריתי לא מצי מעכב ואי אינו בכרגא אף על בר מתא מצי מעכב. ועכצ"ל כמש"ל דבבר מתא אין נ"מ אם משלם כרגא. ועוד תמוה לשון הח"ס שם שכתב דבעינן תרתי דר שם ומשלם כרגא והלא מפורש בש"ס ופוסקים דאם משלם כרגא לא מצי מעכב אף על בר מתא אחריתי והביא זה הח"ס בעצמו שם ויש להאריך בזה אבל אין הפנאי מסכים. ועכ"פ לענ"ד אין להורות בפרט זה כהח"ס ואין חילוק בין נשוי לאינו נשוי לענין פתיחת חנות וכדומה. ועוד דבח"ס שם מבואר שבמדינתו היה חוק המלך שלא להטיל כרגא על מי שאינו נשוי אבל במדינתינו אין חילוק בזה רק הכל תלוי במצב האיש ברכושו ובמסחרו ובזה גם הח"ס מודה ע"ש ומפורש בחידושי הרמ"ה ובתו' רי"ד בב"ב (דף כ"א) דבבר מתא א"צ שישלם מס

ולכאורה י"ל עוד דהכא עיקר המסחר הוא בעיר אחרת ובעירם עושים רק את הסחורה וא"כ אין שייך לעכב כלל אף את בן מתא אחריתי ואם יבוא בן עיר אחרת ויעשה איזה סחורה ביגיע כפיו ויוליכנה למכור בעיר אחרת בודאי לא יוכלו לעכב עליו. ומ"ש כת"ר מהא דקי"ל שמרחיקין מצודת הדג ממצודת חבירו אף שאין שום מסחר בזה. לא דמי כלל דשם זהו הריווח שתופס הדג בהוצאה מועטת ואטו צריך דווקא שירויח כסף הא גם ריווח חפצים מיקרי ריווח.