דברי מלכיאל ה קעה

מחק בקלף ואם נבוא לחוש לזה אפשר למצוא בכמה תיבות שבגט שיש לחוש למחיקת אות ויזייף בזה ולדעת הראב"ן והש"ך צ"ל דבגט שמדקדקים הרבה יכירו את המחק ורק בשטר כתב הש"ך דאפשר שלא יכירו כי לא ידקדקו והוא דוחק. ובאמת מוכח בב"ב (דף קס"ז) שמחק במקצת האות אינו ניכר דאיתא שם שאחד מחק מקצת אות בית ונעשה ויו ואביי לא הכיר זה רק ע"י שראה שהוא מרוחק מאות השני יותר מדאי ע"ש. ונראה דאף שא"א להכיר תיכף. מ"מ כשיעיינו היטב יכירו ומה שלא הכיר אביי י"ל דהיינו משום שמתחילה אמר שכן היה כתוב מתחילה והמחק עשה הסופר שטעה באיזה דבר בתיבה זו ואח"כ הודה שהוא זייף זה. אבל לחוש לזה אין מקום כי יירא לזייף כי הלא יוכלו לברר זה ע"י הסופר והעדים ויוחזק לזייפן ואקצר בזה כי אין זה שייך לנ"ד ועכ"פ בנ"ד יש להכשיר: סימן רכו

ומה שכתב פא גדולה בתיבת פלאטא וחשש כת"ר דשמא טעה הסופר איזה דבר ותיקן עי"ז שעשה מזה פא גדולה והוי כתב ע"ג כתב וכמ"ש השבות יעקב ח"ג סי' ק"ל והנה הוא בעצמו כתב שם שאם נשלח הגט ע"י שליח אין לחוש לזה ע"ש. אך קשה דהוי על הכתב והרי הראשון נכתב שלא לשמה ואף שכיון לשמה מ"מ בטעות לא שייך לשמה דהוי כמקדיש פסולין למזבח וכמ"ש הפוסקים לגבי ס"ת ע' יו"ד סי' רע"ו ס"ב ובאחרונים שם ולא דמי לכותב שם שלא במקומו ע"ש בש"ך דשם בכ"מ הרי הוא שם קודש אבל הכא הטעות אינו שייך כלל להגט וכן קיי"ל בסי' קל"א ס"ה שאם כתב שלא לשמה והעביר קולמוס לשמה לא מהני. ונראה דבנ"ד אין לחוש לזה דכיון שאסור לעשות כן. א"כ ודאי שלא עשה כן שיש לנו להעמיד את מסדר הגט בחזקת כשרות שבודאי היה מתעורר בזה ובפרט שהמסדר כתב זה לסימן על הגט הרי שהרגיש בזה. ועוד נראה דהנה קשה על השבו"י שהכשיר בכה"ג דהלא האות שכתוב בטעות נכתב שלא לשמה כמש"ל וצריך לדחוק בטעמו כי אף בלעדי האות הזה היה הגט כשר כי שם איירי בחתימת העד ובזה סגי אף שחתם באיזה אותיות וראשי תיבות רק שתהא חתימתו ניכרת שהוא שלו וכדקיי"ל בגיטין (דף פ"ז) שאם חתם רק בשם אביו או צייר איזה ציור כשר הגט וכן קיי"ל בסי' ק"ל סי"א שאם שינה או טעה במקצת מחתימתו כשר בשעה"ד ע"ש שהוא מטעם הנ"ל וע"ש באחרונים ומה שקצת פוסקים החמירו אם חתם מקצת אות שלא לשמה הובאו באחרונים ס"ס קל"א נראה פשוט דבשעה"ד כ"ע מודו דכשר. ויש להאריך בדבריהם שם וכן בהא דסי' קכ"ה ס"ח בדין נפלה טפת דיו על אות ובאחרונים שם וההכרח לקצר ולפ"ז י"ל דגם בנ"ד שהוא טעות דמוכח שהרי נזכר שני פעמים שם הנהר ואחד מוכיח על השני וגם בהרשאות מקויים זה. וגם כי שם הנהר אינו מתורף הגט ע' באחרונים בסי' קכ"ח וע' בפ"ת דגם בשם המקום אין פוסל חסרון אות וכדומה. ועוד דהרי כתב הרשד"ם חאה"ע סי' רמ"ד שאם נכתב שם העיר בטעות יש לסמוך על שם הנהר הכתוב בגט כי ידוע אשר על הנהר הזה נמצאת העיר הזאת וא"כ ה"ה בנ"ד ידוע שעיר בונעס איירעס יושבת על נהר פלאטא והוי מוכח מתוכו ונראה שאין לחוש לתרי שוירי עם הנהר כי עיר בונעס איירעס מפורסמת בעולם וא"י כלל עוד עיר כמותה ובפרט בנ"ד שכתוב בגט עוד הפעם שם הנהר ומקויים בההרשאה ג"כ

אכן באמת אנו רואים שכל הסופרים אין מקפידים ע"ז וכשמתחילים לעשות איזה אות בטעות ונזכרים את טעותם אזי כותבים שם את האות הדרוש שם ואין חוששים לומר שהוא שלא לשמה וכן מצינו בכמה תשובות האחרונים בכה"ג שתקנו איזה אות או תיבה בגט ולא חששו לסברא דשלא לשמה [ע' בהשמטה בסוף הספר]

וע"ד הגימלן שנעשה בצורה ספרדית הנה בג"פ סי' קכ"ה סקפ"ב האריך לבאר בדעת הרא"ש וש"פ דבדבר המפורסם שבמקום כתיבה כותבים באופן אחר מבמקום הנתינה אזי צריך לכתוב כפי מנהג מקום הכתיבה והביא כן בשם כמה אחרונים וע"ש סי' קכ"ט סקכ"א וקמ"ב. וכן מסתבר דהא הגט הוא לשון הבעל והסופר והעדים העומדים שם וצריך שיכתבוהו בצורת האותיות שהם רגילים בו. ותינוק דל"ח ול"ט שבמקומם יוכל לקרוא. אף שקצת פוסקים כתבו שצריך שיוכל לקראו גם במקום נתינה. מ"מ הרי כתב מעכ"ת שהראה לתינוק ולא קראו לא גימל ולא נון מפני ארכו שעושה הסופר את הגימל ארוך כדי לערות השיטות. וא"כ אפשר שאם לא היה ארוך היה התינוק קוראו גימל גם במקום נתינה, וכן מסתבר דהא ניכר שהוא גימל. ובאמת אפשר לנסות לכתוב גימל בצורה זו ויהא שוה ליתר אותיות התיבה ויראוהו לתינוק דל"ח ול"ט. אכן נראה שאף אם לא יכירהו תינוק במקום נתינה יש לסמוך בנ"ד שהוא שעה"ד ומקום עיגון על דעת רוב הפוסקים דס"ל דבכה"ג סגי שיכירנה במקום כתיבה ושיטתם עיקר כמ"ש הג"פ שם וכמפורש בשו"ת הרא"ש. ועוד דלפי הנראה הוי זה בטופס הגט כי תיבת גט אינו מן התורף וגם אם יחשוב אחד שהוא נון בכ"ז יבין שכוונת הסופר היתה לתיבת גט כי הוא טעות הניכר לכל ובכה"ג כשר בשעה"ד וכמש"ל לענין דילוג אות וגם הרי כבר כתב בדעת קדושים ובמקדש מעט הביאו גם כת"ר שעיקר צורת הגימל הוא להאריך רגל השמאלי ומה שהתינוק אינו קוראו לגימל י"ל דזה מפני שאינו רגיל רק באותיות של דפוס ששם שוה רגל ימיני ושמאלי ושמאלי עב ביותר. וכ"כ האחרונים גם לענין שאר אותיות שאפשר שתינוק אינו רגיל באותיות שהסופרים כותבים ועוד דגם בשמות האיש והאשה שמפורש בש"ס ששם מקום נתינה עיקר. מ"מ כתבו הפוסקים שאם ידוע שבמקום כתיבה קוראים שם זה כמו שנכתב בגט כשר הגט ע' ט"ז בשנ"ז סק"ה ובפוסקים ס"ס קכ"ט ובג"פ שם ס"ק קמ"ב. וע' חיבורי ח"ג סי' קל"ז שבארתי שכל שיודע שיש שני הברות בשם זה בשני מקומות כשר הגט כי ממילא יבינו שכן ההברה במקום שנכתב ובפרט בצורת האות שמעיקר הדין כשר הגט בכל כתב שיהיה וכיון שידוע שכ"ה צורת גימל אצל הספרדים שוב אין חשש בזה

וע"ד שם אבי הבעל שלא נכתב כינויו כבר הביא מעכ"ת דברי הפוסקים וכן מ"ש בחיבורי ח"ג סי' ק"ט שאין להחמיר בזה בשעה"ד. וכן מה שנוגעים האותיות זל"ז בההרשאה ג"כ אין חשש. כי מה שנהגו לכתוב בלי נגיעה הוא חומרא בעלמא וע' סי' קמ"א סכ"ד וסה"ג ס"נ ואחרונים שם. ומ"ש בההרשאה שם שליח ראשון על המחק ג"כ אין חשש דהא כתוב שם שמו עוד הפעם. וגם הלא יש שם סימני הגט ומוכח מתוכו וכבר הביא מעכ"ת מ"ש בחיבורי ח"ג סי' קט"ז בכגון זה. ומה שחשש שמא המסדר הוא ע"ה. הנה הוא חשש גדול וכמ"ש בחיבורי שם אך בנ"ד שהוא מקום רחוק מאוד ושפעה"ד גדול יש להקל דכיון שכתב מעכ"ת להרב דשם וע"י השתדלות זו הגיע הגט. יש לאוקמא על חזקת כשרות דודאי מי שממונה לרב ודאי עכ"פ אינו ע"ה. ובחיבורי שם איירי שהגיע גט וא"י מי סידרו אם רב שמינהו הרבים עליהם. או אחד שלקח עטרה לעצמו לסדר ולהורות כי כפי הנשמע מצוי זה באמעריקא. ואני מסכים עם מעכ"ת למסור הגט להאשה: סימן רכז

וע"ד מ"ש בחיבורי ח"ד סי' קל"ו מב"מ (דע"ה) דהא דאסור להלות בלא עדים הוי רק מדת חסידות כמ"ש הריטב"א והקשה כ"ת דהא רבינא אמר ג"כ ונכתוב כתבא וזה לא הוזכר בדברי רב שיתן שטר עכצ"ל שעשה זה מדת חסידות