דברי מלכיאל ה קעג

ליכא חשש שהיה נפסד. אבל עדיין יש לחלק דדוקא היכא שהריווח ברור בשעת שליחות. אבל הכא לא היה ידוע אם ישרף הבית ורק עתה אירע שנשרף. אך נראה שא"צ בזה ברי הזיקא בשעת מעשה רק כל שההיזק בא ע"י פשיעתו וכמו בשומר שחייב בגניבה ואבידה ודמי למי ששכר אחד שיניח כרים וכסתות תחת כליו שחשש שיפלו וישברו והשליח לא הניח הכרים והכסתות ונשברו הכלים דנראה שחייב כיון שעיקר פעולתו היתה להציל מהפסד זה. אכן בנ"ד שאינו שליח שלו רק שליח של חברת האחריות יודה שאין לחייבו בזה. ואף לפמש"ל דאף בשליח בחנם חייב מ"מ אינו שלוחו כלל. ועדיין יש לדון בזה דאף דהוי שליח החברה מ"מ נעשה גם שלוחו וכה"ג כ' קצת פוסקים לענין מכירה מ"מ נראה דז"א. ואקצר בזה באשר בנ"ד שנתן לו רק מקצת מעות והמותר הבטיח שיתן עבורו פשוט שפטור כי הרי היה יכול לחזור בו מההלואה כל זמן שלא נכתב הבית בפנקסו ואף שהיה צריך להודיעו שחוזר בו מ"מ אין לחייבו בשביל זה כיון שאינו נותן לו שכר בעד שליחותו ובמקצת הכסף שנתן לו לא נתחייב להלוות לו השאר ולזה לענ"ד פטור האיש הזה מלשלם: סימן רכג

ע"ד שהקשה בחיבורי ח"ד סי' קי"ט מדוע הצרכתי לקדש שנית דאף שהשו"ב חטא שסידר הקדושין מ"מ מה חטאו הזוג להבזותם להצריך קידושין שנית ואם משום הדינים התלויים בזה הלא אפשר לעשות גב"ע ולחקרם אם נעשה כדין. הנה באמת חטאו גם הזוג שהלא השו"ב לא סידר קדושין רק בהסכמת וצווי הזוג ואבותם כדי שלא ישלמו להרב את המגיע לו ועוד כי אם יעשו גב"ע יהי זה בזיון יותר גדול לעשות חקירה ודרישה בב"ד. משא"כ כשיקדש שנית בצינעא לפני עדים. וע"ד מש"ש שגוזל הברכה מהרב והקשה כ"ת דהא הברכה שייכת להחתן והרב מוציאו כדקיי"ל באה"ע סי' ל"ד לדעתי כיון שכבר נהגו שהרב מברך ברכה זו וכל רב מתקבל אדעתא דמנהגא שהברכה שייכת לו א"כ ודאי שהמברך בלא רשות הרב הוא גוזל מצוה זו ואף אי נימא שהברכה היא בשליחת החתן מ"מ ודאי דעביד מצוה ושליח מצוה הוא

וע"ד מ"ש בסי' קנ"ו שיאמר כתוב גט לגרש בו את אשתי עד שיוכשר לדעת הרב המסדרו. והקשה כבודו דהנה הפוסקים העירו בזה מחשש ברירה רק דבנוסח שבסה"ג שאומר מקודם כתוב גט לאשתי ואח"כ אומר שיכתוב עד מאה נמצא שאם כותב רק גט אחד אין בו חשש ברירה ועכצ"ל כן דאלת"ה למה כתבו האחרונים שאם נמצא פסול בראשון יחזור הבעל ויצוה לסופר אם הבעל בעירו דמה תקנה היא זו דהא מ"מ יש חשש ברירה אם הוכשר גט ראשון אבל בלשון שבחיבורי יש חשש ברירה גם על גט ראשון. הנה לפי לשון שבה"ג סנ"ב שרייב איין גט אדר אפולע גיטין ביז הונדערט גיטין ביז איינער וועט כשר ווערין וכו' מבואר שגם גט ראשון נכלל בצווי ולכתוב עד מאה גיטין והגט מקושר כתב שם שגם גט הראשון הוי בכלל חשש ברירה כמו שארי גיטין. ומה שהקשה כבודו למה תקנו שאם הבעל בעיר יחזור ויצוה ולא חששו לגט ראשון. זה לק"מ דהא בש"ע שם איתא שאם הבעל הולך מן העיר אזי יאמר שיכתבו עד מאה גיטין מ"מ אם נפסל הגט ונזדמן שהבעל עודנו בעיר יצוה שנית. ולזה כתבו הג"פ וש"פ שם שלא יאמר בפעם שנית עד מאה גיטין דא"כ גם עתה יש חשש ברירה והיינו משום דגם בגט ראשון יש חשש ברירה. וממילא לפ"ז לק"מ על דברינו דבכל גוונא יש חשש ברירה בגט ראשון וכיון שהולך לדרכו צריך לסמוך על מסקנת הפוסקים שמעיקר הדין אין בזה חשש ברירה וכדקיי"ל בסי' קכ"ב ובסה"ג, והנה אין לי פנאי להאריך בזה ובפרט שכבר האריכו בזה האחרונים, אך בפשוטו נראה דזה לא הוי תולה בדעת אחרים כי הלא לא התנה שהסופר יהי שלוחו רק על הגט שיוכשר לדעת המסדר רק צוה להסופר שיכתוב הרבה גיטין זאח"ז עד שיוכשר אחד לדעת המסדר ואז תפסוק שליחותו וא"כ הרי הוא שליח גם על הגיטין שנפסלים וברירה שייך רק היכא שתולה צוויו ושליחותו לסופר בדבר שמתברר אח"כ אבל בנ"ד עושהו שליח עכ"פ רק אומר שכשיכתוב גט שיוכשר לדעת המסדר אזי תפסק שליחותו ולא יכתוב עוד גט אחר א"כ אין כאן ברירה וע' נו"ב מ"ק סי' צ"א רק יש לדון מצד שהסופר מסופק אם יוכשר הגט ולזה כוונתו לשמו ולשמה הוי רק על הספק וכבר דברו בזה האחרונים ע' ג"פ וג"מ בזה ובפשוטו נראה דא"כ יקשה בכל הקרבנות דהא השחיטה והקבלה לשם זבח היא רק על הספק דהא אפשר שיפסל קודם זריקה או ישפוך דמו וצ"ל דכיון שע"פ רוב אין מזדמן פסול או שפיכת הדם קודם זריקה לזה אין עולה כלל על רעיונו ספק בזה ושוחטו ומקבל הדם לשמה בלי שום הרהור ספק וכן בנ"ד הרי סופר רגיל לא שכיחא שיזדמן לו טעות שיופסל הגט ולזה כותבו לשמה בלי שום צד ספק ומטרדותי ההכרח לקצר. ואשר הקשה למה לא הזכרתי גבי עושה שליח שלא בפניו שיותר טוב שיעשה השליחות גם בכתב כמ"ש באחרונים. הנה זה מבואר בע"ה בחיבורי ח"א סי' פ"ח פ"ט ע"ש בסוף הסימן והבאתי זה בח"ד ר"ס קנ"ו ובסוף הסימן באורך וכן בביאורי שם סקי"ג רמזתי לשם ורק בחיבורי שם כתבתי את האופן היותר קצר לפי ששעת מלחמה הוא שעה"ד גדול. וע"ד שהקשה למה כתבתי שם שעושה שלוחים כל הנמצאים בעיר פלונית ולא שעושה את כל ישראל ויוכלו לחתום גם העדים שאומר לפניהם ע"ש בביאורי סקי"ג. הכוונה כי כל ישראל הוא כהפלגה ויהי בעיני המגרש כגוזמא בעלמא וכמפליג בדברים. ומ"מ אם אמר כל ישראל שפיר דמי. וע"ד מש"ש שלא לכתוב שם אביה כדי שלא יפסל הגט והקשה דהא האחרונים כתבו שאף ע"י שליח צריך לכתוב שם אביה ואם יש ספק יכתבו שני גיטין הנה הבאתי שם בסקי"א דברי האחרונים רק דבנ"ד דאיירי שכותבים הגט במקום שאין מכירים אביה יש לחוש אולי יש שינוי בשמו שאין יודעים בו ולא שייכא התקנה לכתוב שני גיטין

וע"ד מ"ש בביאורי אות ל"א שהשליח יכול להתנות בנתינתו תנאי שירצה. והקשה כבודו הא מפורש ברמב"ם ובש"ע סי' ל"ה שאם עשה שליח לקדש אשה וקדשה על תנאי אינה מקודשת דהוי שינוי בשליחותו. הנה בע"ה לא נעלם זה ממני אז רק כתבתי שם דלא הוי שינוי לפי שכוונתו שהוא חוזר משליחתו על תנאי רק קצרתי בזה כי באופן זה היה צריך לפרש בעת הנתינה שהוא חוזר משליחותו על תנאי זה דהא ודאי שמעיקר הדין יכול לחזור משליחותו רק שיש בזה איסור כיון שכבר התחיל במלאכתו וקיבל הגט וכמש"ש בסקל"ג ורק בנ"ד שעושה זה לטובת הבעל אמרינן דודאי ניחא זה להמשלח וממילא י"ל דגם בגוף התנאי ניחא ליה ובפרט למ"ש המל"מ בפ"א מה"א ה"כ לצדד שי"ל שאם אח"כ גילה המשלח דעתו דניחא ליה לא מיקרי שינוי וכה"ג קיי"ל בכלך אצל יפות רק דבקדושין (דף נ"ב) אמרינן דבקדושין תלינן באומר משום כיסופא ע"ש ומכ"ש בנ"ד דודאי ניחא ליה בזה. ועוד דכיון שהתנאי תלוי בדעתו כי הברירה בידו שלא לבא לביתו במשך שהוגבל בתנאו אין זה שינוי דהא דטבא לו עבד לו וגם בקידושין יש לצדד דבכה"ג לא ליהוי שינוי. אך יש לחלק בין לקרובה ובין לרחוקה כי אפשר רוצה לקרובה תיכף ומ"מ אינני קובע זה להורות למעשה. כי באמת יש לפקפק בזה הרבה. וגם י"ל שלא עשאו שליח באופן שיחזור משליחותו על תנאי ולזה כתבתי שם בפנים שיאמר בפירוש שנותן רשות להטיל תנאי בשליחותו ע"ש ולא הזכרתי כלל שאפשר בלעדי זה וכן אני מגלה דעתי כעת שלא יסמכו על מש"ש בביאורי דלא הוי שינוי