דברי מלכיאל ה קעא

וכידוע שאסור לת"ח לבזות א"ע ויש לדון שלא תחול שבועתו ג"כ דהוי כנשבע לבטל את המצוה אבל באמת ז"א דהורדה הוי רק בזיון כשאחרים מורידים אותו אבל לא כשיורד מעצמו וע' תענית (דף ט"ו ע"ב) שאין דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים והכא נראה שאינו בזיון כלל והרי מצינו בפסחים (דף ס"ו) שבני בתירא ירדו מנשיאותם ומינו את הלל הזקן במקומם וע' ב"מ (דף פ"ה ע"א) וממילא חלה השבועה ע"ז ובגוף חלות השבועה ע' יו"ד סי' רל"ח ס"ד וש"ך שם וסי' רל"ט ס"ו וש"ך שם סק"כ דעל איסור גרידא חלה השבועה ובמק"א הארכתי בזה בס"ד

עכ"פ לענ"ד הדין עם בן הרב. ולחתן הרב אסור להורות שם אחר כלות הזמן המוגבל ואסור לו לגרום שום מחלוקת נגד גיסו בעיר ההיא. אכן אם הרבנים הסמוכים יראו דבלא"ה יהי עי"ז מחלוקת בעיר אזי ראוי שיבצעו תמימים בדרך פשר וכעין הא דראב"ע ור"ג וכמ"ש מעכ"ת שגם בני העיר יוסיפו להם איזה סך. והפשר יהי באופן שבן הרב יהי העיקר ויקבל יותר וכעין הא דברכות (דף כ"ח) שהזכרנו והשבועה יתירו לו: סימן רכא. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה יעקב יוסף נ"י מו"ץ בקאוולא

ע"ד שכתב אחד לסוחר במקום רחוק שישלח לו סחורה והלה שלח לו כחפצו ע"י נאכנאהמא כמנהג הסוחרים ועתה נמצא שנגנב קצת מהסחורה והניחו שם אבנים כדי למלאות את המשקל הרשום בקוויט שמקבלים מהנהגת מסה"ב ונסתפק מעכ"ת מי יסבול את ההפסד המוכר או הלוקח וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה לכאורה הוי כמוציא על פיו שחייב לשלם כיון שהלוקח צוהו לשלוח הסחורה ואף שהיה יכול לשלוח ע"י שליח מ"מ הרי ידוע שא"א לשלוח ע"י שליח כי ההוצאה מרובה. וגם כי ע"פ רוב כותב בפירוש שישלח ע"י נאכנאהמא וכותב לו האדרעס. וע' ח"מ סי' קכ"א דאף כשצוהו לשלוח ע"י נכרי הוי שלוחו וכן אם רגילים לשלוח ע"י ע"ש ואף דכיון שעושה נאכנאהמא על הסחורה הויא הסחורה כמשכון ביד המשלח עד שישלם והמלוה על המשכון מוטל חיוב השמירה על המלוה. ואף שיש מחלוקת הפוסקים בזה ע' ח"מ סי' ע"ב. מ"מ עכ"פ תלוי זה במי שהוא מוחזק ובפרט שהוא שלו מתחילה בנ"ד. אבל ז"א דהכא הרי הוא נותן את גוף המשכון ביד מנהלי מסה"ב וזה עושה ע"פ צווי הקונה וא"כ אחריותם על הקונה ואף במלוה על המשכון אם יאמר הלוה למלוה שישלח משכונו ע"י פלוני וישלם לו ודאי הוי אחריות גניבת השליח על הלוה וכן קיי"ל בסי' ש"מ ואף שהקונה יכול לטעון שמא נתן המוכר בעצמו את האבנים תוך הסחורה מ"מ נ"מ היכא שמאמינו להמוכר או שיש עדים להמוכר ואפשר שלא יועילו עדים בזה אם החק הוא שהמשלח יוכל לעשות בדרך איזה שינוי וחילוף כהמשלוח ורק שהמשקל יהי כמו שהיה וגם צריך לדעת אם היה אפשר להמשלח לקבל תעודה שיהא מפורט שם שם הסחורה ששולח ומדת או משקל הסחורה וכדומה כדי שיוכל לגבות ממסה"ב בעד הגניבה וא"כ פשע המוכר במה שלא עשה כן ואם עשה כן המוכר ורק הלוקח לא פתח החבילה תיכף בקבלתו לעיני הממונה ע"ז במסה"ב הרי הלוקח אפסיד אנפשיה

אכן י"ל דבנ"ד הוי כהא דב"ב (דפ"ח) ובח"מ סי' קפ"ו בלוקח כלים לבקרן או לשלחן לבית חמיו דבזבינא דרמי על אפי' אינו כלוקח כי כל הנאה הוא של מוכר וע' בנתיבות שם. ובנ"ד הלא אף כשתגיע הסחורה ליד הלוקח הלא אם ימצא בה מגרעת לא יקחנה ואף שלא יתנו לו הסחורה עד שישלם בכ"ז יוכל לראות מבחוץ טוב הסחורה רק שיוכל אז המוכר לתבוע ממנו מה שגרם לו הוצאות המשלוח ורק בלוקח כלי לשלחה לבית חמיו או לבקרו קרי לו לוקח תיכף בזבינא חריפא לפי שעושה משיכה תיכף בהכלי והקנין תלוי בדעתו ולא בדעת המוכר משא"כ בנ"ד גם המוכר יכול לחזור בו ולדרוש שישיבו לו את המשלוח שלו כל זמן שלא קיבלו מי שנשתלח לידו. ואף דקיי"ל שם דזה מה שיכול לקנות הסחורה הוי כשכירות והוי עכ"פ כש"ש ע"ש באחרונים. דז"א דהא ש"ש בעי עכ"פ שיעשה איזה קנין שיתחייב בשמירתו וכדקיי"ל בח"מ סי' ש"א ורצ"א ובפרט בנ"ד ידוע שדרך הסוחרים לחפש אחר קונים ושולחים ביחוד אנשים עם סחורות להשתדל למכרן ודמי לזבינא דרמי על אפא ואומדנא דמוכח הוא שמרוצה המוכר לשלוח הסחורה על אחריות שלו כדי שיקחנה הקונה כשתגיע לידו ושליחות זו הוי רק כמראה מקום לו שבאופן זה יוכל למכור סחורתו וע' ח"מ סי' קכ"א ס"ב ולא דמי לנ"ד כי שם שולח לו את של המקבל שמגיע לו. ונראה דאף בזבינא חריפא בנ"ד ג"כ לא הוי האחריות על הקונה כיון שאינו קונה ע"י שליחות זו כמש"ל ששניהם יכולים לחזור בהם

ויש להביא ראי' לנ"ד ממ"ש הב"י סי' קע"ו בשם תשובת רב האי גאון והובא בש"ך שם סקמ"ג שאם ראובן צוה לכתוב שישלחו לו סחורה ונאבדה בדרך אזי אם לא התנה בפירוש שראובן יתחייב באחריותה הוא פטור ואף שהנתיבות כתב שם שאם צוהו סתם לקנות עבורו ולשלוח לו חייב אף בלא התנה היינו כשצוהו לקנות דהוי כשלוחו והוי באחריותו אבל הכא כתב לו שישלח לו משלו וא"כ לא קנה הסחורה עד שיבוא לידו. ואף לפמ"ש הפוסקים דמשיכה ע"י פועלים נכרים הוי קנין היינו כשהפועלים הם של הקונה. אבל בנ"ד משרתי מסה"ב אינם מושכים הסחורה בשביל הקונה כי הלא אינם יודעים כלל אם הוא מוכר או קונה או איש הבינים או שהסחורה היא של הקונה רק שממושכנת להמשלח ולזה עשה נאכנאהמא על הסחורה וגם כי המשרתים שנושאים הסחורה אין יודעים כלל של מי ולמי הסחורה וכידוע וע' באחרונים בח"מ סי' קצ"ח וסי' ר' ובפ"ת שם

[וראיתי במהרשד"ם חח"מ סי' ק"ו והובא בש"ך שם שאם הושוה ראובן עם פועל שיתן לו כך וכך בעד מלאכתו כשיעשנה וקודם שעשו מלאכתו באה סחורה ליד ראובן ואמר להפועל אשר אם חפץ לקחת הסחורה בשכרו יתנה לו וישלחנה לעיר פלונית בעדו ועל שמו ואף שעדיין לא נתחייב לו בשכרו ונתרצה הפועל וראובן עשה הסחורה ושלחה לעיר ההוא ונאבדה בדרך והפועל כשעשה מלאכתו תובע שכרו וטוען שעדיין לא קנה. הסחורה ואין אחריותה עליו ובזמן עשיית הסחורה ושליחותיה עדיין לא היה חייב לו שכרו וגם לא עסק בזה כלל רק ראובן עשה אותה ושלחה וכתב שם הרשד"מ שע"פ תשובת רב האי הנ"ל יש לפטור את הפועל מהאחריות ורק לשון שאמר שישלח בעדו ועל שמו י"ל דמשמע שהוא על אחריותו ואף אי נימא שהלשון מסופק מ"מ המע"ה ונאמן ראובן לומר שהסחורה הלכה על אחריות הפועל עכ"ד. והנה לשון נאמן ראובן אין לו ביאור דהא אין כאן הכחשה ביניהם ורק שזה טוען שלא קיבל האחריות ואף אם כיון ראובן שהאחריות יהי על הפועל מ"מ כיון שלא פירש זה פטור הפועל. וגם מ"ש שהלשון מסופק הוי המע"ה נלע"ד דבלשון מסופק אזי אין אחריותו על הפועל דכיון שרצה לומר שיהיו על אחריות הפועל הול"ל בלשון ברור וצ"ל דלאו דווקא לשון מסופק רק שיש לדיין ספק איך לבאר לשון זה אם בשעה שהגיד זה היתה כוונת שניהם בהחלט באופן זה או באופן אחר. אכן בגוף הדין לענ"ד דבריו צ"ע דהא בחוב אם אמר שלח ע"י פלוני קיי"ל בסי' קכ"א שנפטר מחובו והכא אף שעדיין לא נתחייב לו מ"מ הרי נתרצה לקבל שכרו מקודם ע"י שליחות הסחורה וא"כ כיון ששלח הסחורה הוי כאילו קבל שכרו ואף בקונה סחורה אם א"ל שלח לי הסחורה ואשלם לך