דברי מלכיאל ה קסג

שינתן לו כל ימי חייו. אבל מה שהלוקח יתחייב א"ע יוכל להשתנות ע"י עוני וחולי ומיתה וכדומה או שיחזור בו מלקיים חיובו ויצטרך לבוא עמו בדינא ודיינא וממילא כיון שלא הי' בידו וגם שאסור לו לעשות כן בטל הקנין לגמרי ואקצר בזה לאשר כי בלא"ה אין בקנין זה ממש מטעמים הראשונים שהזכרנו

היוצא מדברינו שאין בקנין זה ממש והרב המוכר נשאר על חזקת רבנותו כמאז ומקדם ואם הקונה יחפוץ לקחת את הרבנות ביד חזקה ובסיוע איזה אנשים ע"י פיתויים שונים דינו כרשע וגזלן גמור כמ"ש ביש"ש פ"ג דקידושין ובשו"ת סי' ל"ה באורך שכל המשיג גבול חבירו מיקרי רשע וגזלן ומכש"כ בנ"ד בעסק רבנות שעי"ז מתחלל השם כשיראו שהמכני' א"ע בשם רבנים עושים כאלה לירד לחיי חבירו על לא חמס בכפו וחלילה חולין לעדת ה' לסמוך על הוראת האיש הזה כי נראה מזה שאין בו יראת שמים ואינו יורד לעומק הדין כראוי ואליכם אישים אקרא לאנשי העיר אשר יזהרו בכבוד רבם אשר לפי הניכר לי הנהו רב גדול בתורה ויראת שמים וחלילה לכם לצער ת"ח גדול ולרדת לחייו ולגרום חילול השם ובזיון לתוה"ק ובזכות זה ישפות ד' להם רוב הצלחה ושלות השקט וברכה כמ"ש השם גבולך שלום וגומר: סימן ריג. כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה נתן נטע נ"י הרב דק' קאליבעל

ע"ד אחד שכתב בצוואתו שנותן החנות והבית שלצד דרום והקעמעריל שאצל הבית והחנות לבתו רחל והבית שלצד צפון לבתו חנה שרה והפרוזדור שבאמצע שייך לשניהם לשותפות ואם תרצה רחל לעשות מהקעמעריל שבתוך הפרוזדור שפייכלער או שתרצה לעשות חלון לתוך החצר אין רשות לאחד מצאצאיו למחות בידה כלל וכלל וכן רשות בידה לעשות מן הקעמעריל הנ"ל דירה כדרך דירות הכל כנ"ל. והנה הכותל המערבי שבין הקעמעריל ובין הפרוזדור הוא באלכסון היינו שכותל דרומי של הקעמעריל הוא קצר וכותל צפוני ארוך ורחל רוצה כעת לעשות שם בית דירה ורוצה להעמיד כותל המערבי בשוה כדי שיומשך כותל דרומי של הקעמעריל נגד כותל הצפוני וטענתה דלזה כתב שרשות בידה לעשות שפייכלער או בית דירה כדרך דירות הכוונה שיהא הכותל שוה והאריך כת"ר בענין אי דרשינן בזה"ז לשון מיותר בשטר ומטרדותי אשיב בקוצר

לכאורה יש מקום לסברא זו כי אין דרך לעשות בית דירה שהכותלים לא יהיו שוים וכן קיי"ל בב"ב (דף צ"ח) ובח"מ ס"ס רי"ד שהמוכר לחבירו בית צריך שיהא ארבע על ששה הרי שדרך בית שיהא הכתלים שוים במדתם והא דאיתא בב"ב (דף ס"ב) שאפשר שהקנה לו באלכסון היינו בשדה אבל לא בבית ועוד דשם איירי שיש הוכחה לזה ע"ש. אבל באמת ז"א דנהי דלכתחילה צריך לעשות שוה הצלעות אבל הכא שכבר הוא באלכסון ונתן לה רשות לעשות מהקעמעריל בית דירה הרי לא נתן לה רשות לעשות מהקעמעריל ומקצת מהפרוזדור רק מהקעמעריל לבדה ואטו אם רוחב הקעמעריל יהא רק שתי אמות ואורכו ד' אמות נימא שיכולה לקחת מדירת אחותה עוד שתי אמות ומהפרוזדור ב' אמות כדי שיהא ד' על ו' כדין בית. ושכתב שתוכל לעשות בית דירה הכוונה שאף שירבו עי"ז הנכנסין והיוצאים בפרוזדור וקיי"ל בב"ב (דף ס' ע"א) שאסור להוסיף חדר בביתו שלא ירבו הדיורים היוצאים בחצר המשותף וכ"כ בח"מ סי' קנ"ד ס"א ברמ"א שם לשיטת הרא"ש וע"ש ס"ב ובאחרונים. ומה שכתב בדרך הדירות אפשר כוונתו שיוכל להעמיד שם תנור וכירים אצל הכותל המשותף ואף דבלא"ה מותר להעמיד שם רק שירחיק ג"ט כדקיי"ל בסי' קנ"ה ובהרחקא ג"ט נראה דשרי בכל גוונא מ"מ רצה לכתוב לו לשון יפוי כח בזה ועכ"פ כל היכא דדרשינן יתור לשון היינו רק להוסיף לו זכות בגוף הדבר אבל לא להוסיף דבר שהוא נגד לשון השטר שהרי כתב שנותן לה הקעמעריל ושהפרוזדור יהא משותף להן. הרי מפורש שכל הפרוזדור משותף לשניהן וכ"כ בב"ב (דף ס"ח) ובח"מ סי' רט"ו דאף שאמר שמוכר לו בית הבד וכל תשמישיו מ"מ לא מכר לו החניות השייכות לזה רק אם הרחיב לו המצרים והיינו משום דנהי דכל תשמישיו מרבה הכל מ"מ כאן שהמצרים שהגביל לו מוכיחים שלא מכר לו החניות לא אמרינן שנכללו בלשון כל תשמישיו. ונראה פשוט שאף אם פרט את כל המטלטלין תשמישי בית הבד הזה וכתב ג"כ כל תשמישיו מ"מ ל"א דלישנא יתירא אתו לרבות החניות והיינו משום שהוא נגד לשון השטר וכמש"ל וה"ה בנ"ד ואף דגבי דרך אמרינן שאם אמר חוץ מבור ודות השאיר לו דרך היינו משום דדרך אינו דבר נוסף רק זכות לילך דרך שדהו דהא המוכר בור ודות יש ללוקח גם דרך אף בלא יתור לשון דמוכר בעין יפה מוכר [ואם לא כתב שום מצרים וכתב וכל תשמושיו צ"ע אם נמכרים החניות הנ"ל ומכ"ש כשפרט התשמישין שבתוכו בלא"ה. ויותר נראה שקנה אותם כיון שאינו נגד לשון השטר וכמש"ל] וע' בחי' הרמ"ה בב"ב שם באורך בענין זה וקוטב הדברים שאין מרבים מיתור לשון דבר שהוא נגד לשון השטר ואין שייך בזה לילך אחר לשון אחרון דזה שייך רק בדבר שמפורש לבסוף להיפוך ממה שכתוב בתחילה מה שאין כן בנ"ד. ועוד דהא כתבו הראשונים שיש שכותבים בשטרות לשונות יתירים לשופרא דשטרא וע"ש ברמ"ה (דס"ז ע"ב). ומ"ש בשטר שתוכל לעשות שפייכלער י"ל דהיינו משום דבית האוצר יש לו זכיות יתירות ע' ח"מ סי' קנ"ה ס"ב. עכ"פ נלע"ד לדינא שאין יכולה האשה רחל להשוות את הכותל מערבי של הקעמעריל רק ישאר באלכסון כמות שהיה: סימן ריד. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה יעקב יוסף נ"י מו"צ בקאוולא

ע"ד שלקח ראובן פאדראט להעמיד עבור אנ"ח אלף זוג מנעלים במדה ידועה ומקח ידוע לזמן מוגבל והוא קיבל את שמעון ולוי שכ"א אחד מהם יעשה ח"ק זוג לזמן המוגבל ויניחו כספם בעסק וראובן התחייב להניח בעסק אלף רו"כ לבד הזאלאג שהניח כחוק. והנה לוי קיים כמדובר ועוד יותר כי הוא עשה את כולם בהשתדלותו ושמעון לא עשה מאומה. ועתה דורש שמעון שראובן ולוי ישבעו שבועת השותפין באשר הוא יודע שעליו לא יוכלו להטיל שבועה כי הוא לא עסק בעסק השותפות מאומה והם צווחים כי חרפה היא להם לישבע כי מעולם לא נשבעו ולוי רוצה לוותר על טרחו בעסק רק כדי שלא יצטרך לישבע. ודן כת"ר שלא להשביעם וחפץ לדעת דעתי ובאשר ביקש להשיבו על אתר אשיב בקיצור

הנה מנהגינו בזה כדעת הט"ז ר"ס צ"ג שאין משביעין רק כשיש הוכחה ורגלים לדבר לחשוד אותו דבלא"ה לא שבקת חיי לכל ברי' וכל האנשים ישבעו כי ע"פ רוב עוסקים בשותפות או ע"י שכיר ואפוטרופוס בעסק שלו ובנ"ד אין רגלים לדבר לחשדו. וגם יפה העיר כת"ר דהא רוב הפוסקים כתבו דבעינן שיהא מודה במקצת. אך כבר הביא בפ"ת שם דברי הכנ"י והתומים דכיון שיש עדיין לפנינו מעסק המשותף הוי כמב"מ. אך קשה דהא הוי הילך. שוב ראיתי שהרגיש בזה בתומים וכתב דכיון דהוי רק דרבנן לא דקדקו כ"כ בזה. ולכאורה אין לו מובן דמנ"ל הא. ונראה ראי' לדבריו