דברי מלכיאל ה קסב

לו בטוחות על החמשים רו"כ בכל שנה מקופת הכולל כנ"ל אזי מחוייב לתת לו שטר מכירה ע"פ דתה"ק על חזקתו ולסלק א"ע מחזקתו בזמן המוגבל ביניהם. וגם אשת הרב ידעה מזה אולם עתה אין אשתו רוצה ליסע לאה"ק באמרה שלא יהי' להם שם ממה להתפרנס כי הת"ר רו"כ יצטרכו לשלם חובותיהם ולזה המוכר רוצה לחזור בו ממכירתו והקונה אומר שיחזיק ברבנות שם שלא ברצון המוכר כי כיון שקנה אין בזה השגת גבול ויש מחזיקים בידו. והנה מעכ"ת כתב שבטל המקח כיון שמכר כדי לעלות לא"י ומפורש בקידושין (דף נ') ובח"מ סי' ר"ז שאם לא עלה יכול לחזור בו ואף דהב"ש סי' צ' סקנ"א כתב דחזקות יש להם דין מטלטלים ובמטלטלים איתא שא"י לחזור הנה כבר כתב בשו"ת פרי תבואה הובא בפ"ת שם שזה רק מצד ספק וא"כ בנ"ד מספיקא אינו יכול להוציא מן המוכר וגם דהסברא בזה כתב הטור שם מפני שמטלטלים עשוים למכור אף אם לא יצא לאה"ק אבל קרקעות שמתפרנס מהם אין אדם מוכר רק כשרוצ' לצאת למקום אחר והכא האומדנא ברורה שלא ימכור שום אדם יסוד פרנסתו ולהשאר בלי פרנסה ובנ"ד הרי הגיד בפירוש שמוכר בשביל שרוצה לעלות לאה"ק וגם התנה שישלח לו לא"י בכל שנה ועתה הוא אנוס בשביל שאשתו אינה רוצה לעלות ואינו יכול לכופה כמ"ש הח"ס סי' קל"ב כיון שאין לה במה להתפרנס שם ואף שמתחילה נתרצתה מ"מ טוענת עכשיו שהיתה סבורה שיתפרנסו מכסף מחיר החזקה אבל עתה שנודע לה שהסך הזה צריך לשלם את חובותיו אינה רוצית לעלות ולזה יכול מוכר לחזור בו זה תוכן דעת מעכ"ת

ולכאורה י"ל דבנ"ד הוי כקרקע דהא רב העיר הוי כפועל ואף שכתב שלו נעשה על זמן קצוב מ"מ אין יכולים לחזור בהם בני העיר כ"ז שהרב הלז רוצה להיות בעירם וכמ"ש הח"ס סי' ר"ל וא"כ יש להרב שיעבוד על אנשי העיר לשלם לו שכירותו והכנסתו ושיעבוד י"ל דהוי כקרקע ע' ח"מ סי' פ"ח סכ"ח לענין שיעבוד קרקעות וזה שמכר חזקת רבנותו הרי מכר שיעבוד שיש לו על אנשי העיר ואף שבנו"ב מ"ת סי' מ"א כ' דל"ש קנין בחזקה היינו בחזקת ישוב דהוי רק זכות מהממשלה לדור שם ע"ש אבל בנ"ד הוי כשעבוד גמור על בני העיר ואף דבמלוה ע"פ לא מיקרי כפירת שעבוד קרקע אף שיש עליו שעבוד הגוף מ"מ הכא בודאי יש להרב כתב רבנות כנהוג וע' חיבורי ח"א סי' ל"ח לענין אדם אי הוי כקרקע ואכמ"ל בזה

אכן עדיין יש לפקפק בזה דל"מ שהאשה ל"י מתחילה שצריך לשלם חובות ועכ"פ יכול הקונה להשביע את המוכר אם כנים הדברים ואף שי"ל דאף אם האשה חוזרת בה בלי שום אונס מ"מ הוי המוכר אנוס כי מה יוכל המוכר לעשות כדי לכופה ואינו מחויב לגרשה או לבזותה כדי לקיים המכר ואין לך אנוס גדול מזה ובודאי אדעתא דהכי לא הוסכם בדעתו לעלות לא"י שיצטרך עי"ז להתבזות לדון עם אשתו ולכופה לזה ולא גרע מהא דאיתא בקידושין שם דלא מיתדר לי' בא"י דודאי קשה לו לדור שם בלא אשתו או כשיעלנה ע"י כפיות ובזיונות כי נראה דבזה לא בעינן אונס גדול רק אונס כשיש אומדנא דלא אסיק אדעתיה להתרצות באופן כזה ע' כתובות (דף צ"ז ע"א) ובתוס' שם ובאחרונים בח"מ סי' ר"ז וזה דמי לדין פתח לענין התרת נדרים ויש להאריך בזה אך אין לי פנאי כעת אבל מ"מ בנ"ד יוכל להטיל קב"ח על המוכר אם האמת כדבריו שאין לו במה לשלם חובותיו וגם שלא עשה קנוניא עם אשתו די"ל דהוי קצת רגלים לדבר

אכן בנ"ד נראה פשוט שאין להקונה שום זכות עדיין כי מי נתן רשות להרב המוכר למכור הרבנות של העיר כי אף שנשתעבדו לו בני העיר וגם יש לו זכות להוריש לבניו אחריו מצד הדין שכל מינוי ושררה שייך לבניו אחריו וע' חיבורי ח"ד סי' פ"ב דזה שייך גם ברבנות אבל אין לו רשות למנות אחר במקומו בלי הסכם הציבור ודינו כשומר שאינו יכול למסור לאחר בלא רשות הבעלים רק לבניו ובני ביתו רשאי למסור משום דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ומה שמצוי שרבנים מוחלים חזקתם לאחר כשרוצים לעלות לא"י או להניח רבנותם לגמרי נראה שהוא רק ע"ד שיתרצו הציבור בחושבם שבודאי יסכימו לזה כדי לעשות נחת רוח לרבם. אבל כ"ז שלא נתרצו אין חל בזה שום קנין ואף אם הסכימו הציבור אח"כ מ"מ אם חזר בו קודם שהסכימו הציבור בטל מכירתו ואין מועלת הסכמת הציבור והוי כמקנה דבר שאינו שלו ואף ביורש מצינו לפעמים שיכול הציבור למחות ע' בחיבורי שם ואף אחר הסכמת הציבור אינו קונה מצד קנינו מהמוכר רק שהציבור רוצים לקבלו לרב באופן שיתן להמוכר הסך שהתנה עמו. ועוד דבנ"ד עדיין לא קנה החזקה כי כתב שכשיתן כל הכסף ויתן בטוחות על החמשים רו"כ לשנה מכסף הכולל אז יהא מחויב לתת לו שטר קנין ע"ז. וא"כ מפורש שעדיין לא הקנה לו ויש לדון דבכה"ג אף מי שפרע לא שייך דמש"פ שייך רק היכא שנתן הכסף בתורת קנין לחלוטין אבל אם נדבר בפירוש בשעת נתינת הכסף שאינו קונה כעת ליכא דין מש"פ בזה ולא דמי לפוסק עד שלא יצא השטר בח"מ סי' ר"ט ס"ו דשם. עכ"פ מצוי לקנות ע"ש באחרונים אבל הכא הוא ספק אם יסכימו הציבור ואדרבא מסתבר שיאמרו כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו ובלא"ה אין כאן מש"פ כמש"ל כיון שמפורש בכתב שלא הקנה לו תיכף ועיין קצה"ח סי' ר"ט שכתב דבעינן שקנין הכסף יהא נעשה כקנין גמור שקונה עכ"פ מה"ת ובנ"ד אף אי נימא שחזקה זו נקנית בכסף מ"מ בנ"ד לא קנה לפי שנכתוב בפירוש שיכתוב לו שטר קנין המועיל ע"פ ד"ת כשיתן כל הכסף וע' סי' ר"ד בפ"ת לענין אי יש דין מש"פ בקרקע דלא סמכא דעתו בכסף והכא עדיף שהותנה בפירוש שהקנין יהי' אח"כ ואקצר ואף שכתב שכשיתן הכסף והבטוחות מחויב לתת שטר מכירה כד"ת ולסלק א"ע מהרבנות מ"מ אין בזה לשון חיוב שהרי לא כתב שהוא מתחייב כעת רק נכתב בלשון אזי מחויב והרי ידוע שאין עליו שום חיוב רק שיש לדון מצד אודיתא שהודה שמחויב לעשות כן ונימא שהודה שהתחייב ע"ז באופן המועיל אבל ז"א דהא לא נתחייב לתת לו איזה דבר מסויים רק ליתן לו שטר מכירה ומה יועיל השטר מכירה אם לא יאמר שמוכר לו ומקנה בפירוש כי הלא יכול לתת לו השטר בתורת שטר אמנה ומ"ש ע"פ דתה"ק כוונתו שיהא השטר נכתב באופן הדרוש ע"פ ד"ת אבל לא על הנתינה. וגם מ"ש שמחוייב לסלק א"ע ג"כ אינו חיוב נתינה וזה דמי למ"ש הנו"ב מ"ק חח"מ סי' ל' אות ח' דבכה"ג לא מיקרי חיוב ע"ש וע"ש או"ז מה שפקפק שם ג"כ אם התחייב על תנאי דהוי כאסמכתא אם לא שהי' בקנין ובנ"ד נראה שלא נעשה בק"ס. ועוד דכיון שכתב שמחויב ליתן הוי כקנין אתן דלא מהני ע' נו"ב סי' כ"ה כ"ו ויש להאריך ואין העת מסכמת לזה ועכ"פ ברור שאין ממש בכתב זה

ועוד יש לדון במה שהתחייב לתת חמשים רו"כ בכל שנה ממעות איזה כולל שחאתנו ממונה עליו ולפי הנראה הוא גזל גמור ואין לו רשות לתת מעות הכולל להרב המוכר בעד חזקת רבנותו ובודאי שאין בתנאי זה ממש דהרי גם להמוכר אסור לקבל כסף זה ואף להסוברים שמכר הנעשה באיסור הוי מכר מ"מ בנ"ד גרע דהא עדיין לא נעשה האיסור ואיך נכוף אותו לקיים המכר ושיעשו שניהם דבר האסור לגזול עניי א"י ואף שהמתנדבים נותנים ע"ד הממונה שיחלקם למי שירצה מ"מ אסור לו לתת הכסף בעד החזקה שקנה חתנו ואף אם דעתו שראוי לתת סכום זה להרב מ"מ הרי הוא נוגע בדבר ואסור לו לדון בזה לבדו וכידוע דגבאי צדקה הם כדיינים שקבלום עליהם הציבור וא"ל שהרי יוכל ליתן מכיסו חמשים רו"כ בכל שנה ז"א די"ל שהמוכר נתרצה רק באופן שיותן לו מקופת הצדקה כי זה הוי דבר קיים והוא בטוח