דברי מלכיאל ה קנז

ראש. והח"ס בהשמטות סי' קצ"א החמיר מאוד שלא ילכו אנשים פרוע ראש בביהכ"נ ע"ש באורך. ומכ"ש בנשים שהוא חציפות גדולה לעשות עבירה כזו במקום קדוש שנמצא שם ס"ת ורק בסוטה אמרה תורה שיפרעו ראשה ומזה למדו חז"ל שזה אסור בכל הנשים. עכ"פ חלילה לירא שמים לסדר קדושיו כשהחופה בביהכ"נ. ומ"ש שבפט"ב נהגו כן. אין אחריותם עלינו: סימן רו. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה משה שמעון נ"י הרב בפים בפיטסבורג באמעריקא

ע"ד אשר חפץ לדעת דעתי אם יכולים לקדש אשה בנתינת טבעת על ידה כשמלובשת בתי ידים על ידיה באשר מובא בפ"ת ר"ס כ"ז בשם ס' כרם שלמה שאין לעשות כן. אבל הוא דבר קשה בעתים הללו שמלובשת בת"י ארוכות והוא טורח גדול לפשטם תחת החופה וגם כי זה יותר טוב בחופת נדה שלא יצטרך ליגע בבשר ידה עכ"ד

הנה ספר כרם שלמה אינו ת"י והטעם שהביא הפ"ת בשמו משום חציצה אינו מובן דאטו קדושין בטבעת על ידה היא מן התורה הלא בעינן רק שיתן לה כסף או שוה כסף ואף אם תקבלנו ברגלה או בכיסה הוי ג"כ קבלה דכיון שהיא קונה הטבעת הרי היא מקודשת לו ואף בדבר שצריך לקיחה אמרינן דלקיחה ע"י דבר אחר הויא לקיחה כדאיתא בסוכה (דף ל"ז) וע' בתו' שם וע' בחיבורי ח"ד סי' פ"ז ד"ה ועוד ואכמ"ל. ומכ"ש בנ"ד שא"צ לקיחה ביד רק צריך שתקנה החפץ באיזה אופן שיהיה. ואפשר כוונת הכר"ש דכיון דחזינן שכוונתו לקדשה ע"י מה שמלביש את הטבעת על אצבעה ועל הבית יד אינו דרך הלבשה ולזה יש לחוש דלא הוי קדושין. אבל באמת ז"א דכיון שהוא מלביש על הבית יד הרי חזינן שרצונו לקדשה באופן זה והיינו לפי דעכ"פ היא קונה את הטבעת עי"ז שמחזיקתו על אצבעה

ואפשר לומר בזה דהגבהה אין כאן דהא הגבהה צריך להגביה ג' טפחים כדקיי"ל בח"מ סי' ק"צ ס"ה. ואף שהאצבע מוגבה מן הקרקע הרבה מ"מ צריך שהקונה יגביה החפץ ממקום שהוא ע' בח"מ סי' רס"ט ס"ה ובסמ"ע וט"ז שם שנראה מדבריהם שיש להחמיר כן ואין המנהג שתגביה ידה ועכצ"ל שהקנין הוא קנין יד והוא כמו קנין חצר. והנה בגט נתחבטו האחרונים אם צריך שיכנס כל הגט לתוך ידה או סגי שמקצתו יהא בתוך ידה ע' בפ"ת אה"ע סי' קל"ט סק"ה מ"ש בזה בשם הרעק"א וש"פ ובגט מקושר בסג"ר אות רכ"א נסתפק בנפל הגט על בשרה אי הוי כידה או לא ע"ש ובכלי בעינן דוקא שיהא לה תוך כדאיתא בגיטין (דף ס"א). ונראה דבטבעת כיון שלובשתו על אצבעה בדרך לבישה הוי זה קנין אף שאינו בתוך ידה לגמרי כיון שדרכו בכך. ובאמת אף בקנין הגבהה כתב הראב"ד הובא בשטמ"ק ב"ב (דף פ"ו ע"א) דקני רק כשהגביה באופן שדרך להגביה כן. וא"כ גם בנ"ד כיון שאין דרך ללבוש טבעת על הבית יד לא מיקרי הגבהה ואף דש"פ חולקים על הראב"ד בזה וכ"פ בח"מ סי' קצ"ח ס"ד מ"מ החמירו בפוסקים שיהיו קדושין לכל שיטות הפוסקים ואי נימא דהוו קדושין מצד קנין יד כמש"ל הנה בכה"ג שאין דרך לבישה בכך וגם אינו תוך היד ממש י"ל דלא הוי קנין וכמש"ל שהג"מ נסתפק בכגון זה וכעין זה החמירו הפוסקים גבי גט באה"ע סי' קל"ט סי"ד שצריך שלא יהא שום דבר על ידה בשעת קבלת הגט ע"ש ובסג"ר אות רכ"א ואף שבג"מ פקפק שם בזה מ"מ הרי חזינן שהחמירו בזה לדינא לזה נראה דבנ"ד ראוי להחמיר שלא לקדש על בית יד שלה

ועוד נראה דהנה במקובלים מוזכר ענין מה שנהגו לקדש בטבעת שיש בזה מעין קשר דהקב"ה עם כנסת ישראל ע' זוהר פ' פנחס (דף ר"ל ע"ב) ותקז"ח (דף ע"ו ע"ב) שמפורש כן וזהו ענין מה שאומרים בשעת כריכת רצועת תפש"י על האצבע וארשתיך וגו' ובתפילין קיי"ל שצריך שיהיו על היד ממש בלי שום חציצה ולזה הוצרכו בקדושין שהוא מעין קדושת כלל ישראל שיהי ג"כ בלי שום חציצה. וגם י"ל דכיון שקדושי אשה הוא מצוה רבה הוי בזיון למצוה כשיהא דבר חוצץ על היד וכעין הא דאיתא בפסחים (דף נ"ז) שנענש ישכר איש כפר ברקאי שכרך ידיו בשיראי וע' תוס' סוכה (דף ל"ז) בזה. ולזה נהגו בנות ישראל שלא למסור לאחר. את טבעת הקידושין ושלא לשנותו והיינו מפני שהוא דבר שנעשתה בו מצוה

ולזה לענ"ד אין לשנות מנהג ישראל שלא לקדש בטבעת על בית יד שלה. ובזה אנחנו אין חלקינו ככל העמים שלוקחים אשה לצרכי הגוף וישוב העולם. אבל אצלינו הוא דבר קדוש להעמיד עובדי ד' ולהשפיע קדושת השכינה בעולם שזהו ענין קדושת ישראל וכמש"ל מהזו"ק. ומ"ש כת"ר שלא יגע בבשרה אם היא נדה. הנה בשעת התחלת שימת הטבעת באצבעה עדיין אינה אשתו כל זמן שתפוס בהטבעת שהרי היא אינה קונה הטבעת רק כשהוא אינו אוחז בו כלל. ונמצא שברגע גמר הקדושין אינו נוגע בבשרה ובפנויה אין איסור בזה כשאינו מכוין לשם תאוה. ובפרט בנ"ד שכוונתו לשם מצוה כדי לקדשה. שוב ראיתי בשדי חמד מערכת חתן וכלה וחופה שהביא מקומות שנוהגים לקדש בשימת טבעת על הבית יד והעיר שם ג"כ ע"ד נגיעתו באצבעה כשהיא נדה. ולענ"ד העיקר כמש"ל ושעל הנגיעה אין קפידא כיון שברגע זו היא נעשית אשתו וגם דקודם הברכות היא עדיין אסורה לו כדין כלה בלא ברכה וע' שו"ת בנין ציון סי' קל"ט שהביא דברי מהרי"ל בזה והעיקר לענ"ד כמש"ל. אכן לפמ"ש כתה"ר שהבית יד שלהן ארוך עד הכתף וכשמסרת הבית יד מתגלה כל היד וכשיצטרכו לברך ברכת נשואין יהי ההכרח לפנות קצת לצדדין שלא לעמוד נגד בשרה המגולה. באופן זה אני מסכים עם כת"ר שיכולים לקדש בשימת טבעת על הבית יד כי ללבוש בתי ידים אחרים ודאי לא ישמעו ולברך באופן הנ"ל הוא דבר קשה וגם קשה להזהר מהסתכלות וגם כי מביא את ע"ה לידי גיחוך וכמ"ש גם כת"ר. ולדעתי ראוי עכ"פ לצוות שתגבי' קצת בידה את הטבעת אחר שישימנו על בית יד שעל אצבעה וכמש"ל. ומ"ש כת"ר להוכיח מביצה (דף כ"ה) גבי המקושרין והמנוענעין שא"צ הגבהה ממש. ז"א דכוונת רש"י שם שבשעת קשירה ונענוע בודאי הגביהם וכן מוכח בתו' שם שהבינו כן ברש"י וכ"כ בספר שמחת יו"ט שם: סימן רז

ע"ד אשר ראובן עשה עם שמעון שיבנה בית מכספו על קרקע של שמעון בעד שנים עשר מאות רו"כ ונתן לו שני מאות והמותר הרחיב לו זמן לפרוע מעט מעט במשך ששה שנים ושישלם לו רווחים עשרה פ"צ למאה לשנה. ונתן לו הת"ע ע"ז. וגם נתן לו אקט פארמלנא ע"ז שממשכן לו את הבית על משך זה ושיקח שכר הדירות בעד רווחים רק לבד זה עשו כתב ביניהם שלא יקח רק עשרה פ"צ. ואח"כ מכר ראובן את חובו זה ללוי בעד ט' מאות והקונה תובע הפ"צ שמגיע ערך מאה רו"כ לבד הקרן ושמעון טוען שהוא ריבית כי הת"ע אין מועיל בזה רק משכנתא בנכייתא ואף אם יהי הדין שמועיל ההת"ע עכ"פ לא יקח פ"צ בעד המאה רו"כ שהוא מרויח כי הלא קנה אלף רו"כ בעד ט' מאות. ועוד טוען כי אלו לא קנה זה היה הוא קונה מראובן בעד ח' מאות והרי הפסידו. וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה. ובאשר הימים