דברי מלכיאל ה קנד

או נרות חנוכה אבל הכוונה דהא עיקר החיוב הוא להדליק רק נר אחד כדאיתא בשבת (דף כ"א) ובש"ע סי' תרע"א ולזה מברך על הנר המיוחד אף שמדליק יותר ואכמ"ל בזה: סימן רא כבוד הרה"ג וכו' מו"ה נחמן שמואל יעקב נ"י הרב דק' בראק

ע"ד שאשה אחת הגידה שהיא חולה בחולי הריאה ומקיאה דם והרופאים אמרו שהיא מסוכנת אם תדור עם בעלה וגם להבעל יש סכנה לדור עמה כי צריך ליזהר מרוקה ומהכלים שמשתמשת בהם ומחמת שלא הי' ביניהם שום קטטה האמין לה ונסע עמה לרב אחד וגירש אותה ועתה היא בריאה ורוצה לינשא לאחר ונ' שנתנה עיניה באחר ושחדה את הרופא שיגיד כנ"ל ודן מעכ"ת שיש לחוש שהגט הוא מוטעה ולהצריכה גט אחר וחפץ לדעת דעתי בזה ומחולשתי כעת אשיבנו בקוצר

הנה בענין כזה כבר האריכו הגאונים הלבוש והסמ"ע ומהר"מ מלובלין ע' שו"ת מהרמ"ל מסי' קכ"ב עד סי' קכ"ז ונידון דידן גרע טפי שהיה מוטעה מתחילתו שהטעוהו שהיא מסוכנת וקצת מעין זה נתבאר בספר אור הישר ע"ש. אכן בעיקר הדבר לא ביאר כת"ר אם האשה מודה שהטעות או שמכחשת ואם נתברר ששחדה הרופאים או שחושדים אותה בכך והיא מכחשת. והנה אם נתברר זה או שהיא מודה בודאי אסורה לינשא בלא גט אחר ונתבאר זה בחיבורי ח"א סי' פ"ו ואם לא נתברר זה והיא מכחשת אף שהוא טוען כך מ"מ אין לפסול את הגט כיון שניתן הגט סתם ואמר בפירוש שנותנו בלי שום תנאי וכפי הנוסח שבסה"ג. אכן נראה שיוכל להטיל עליה שתקבל בח' שלא שחדה את הרופאים דהא אם יתבטל הגט יש לו עליה שעבוד בדינים שהאשה מחוייבת לבעלה ולא גרע משאר תביעות ממון שמשביעין ומחרימין עליהם. ואם נראה לב"ד שיש רגלים לדבר יוכלו להשביעה וכדקיי"ל בח"מ סי' ט"ו ע"ש בפ"ת שיש רשות לב"ד ע"ז. ואף דרש"י כתב בקידושין (דף ס"ה ע"ב) ד"ה ע"א בהכחשה דאיכא חד סהדא דמכחיש ליה מי מהימן אפילו לא מכחשא ליה איהי ליכא למ"ד דאין האחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא הרי משמע דבקידושין לא שייכא שבועה אף שיש לו שעבוד עליה ע"י הקדושין. אך ז"א דכוונת רש"י הוא משום שאינה מכחשת וא"כ לא שייך שבועה. ועוד יש לפרש כמ"ש המקנה שם בקדושין בסוגיא ע"ש ובלא"ה כתב המהר"מ פדווא סי' ל"ב שיש גירסא אחרת ברש"י והביא זה מתה"ד ע"ש. וע' בנ"ד בש"כ סי' קכ"ז סקי"ד ואכמ"ל בזה ועכ"פ אין ראי' מפירש"י הנ"ל. וע' אבני מילואים סי' מ"ב סק"ד שהחליט שאין בקדושין דין שבועה ויש לחלק בין קדושין לנשואין. וגם י"ל דשעבוד הגוף הוי כקרקע ואין נשבעים מדאורייתא וע' חיבורי ח"א סי' ל"ח מש"כ בזה. וכ"כ הש"כ בח"מ סי' פ"ז סקנ"ז דבאומרת קדשתנו או אומר קדשתיך יש דין שבועה ע"ש שהאריך בזה ואף שנשאר שם בצ"ע מ"מ העיקר נראה שיש להשביע בכגון זה וכמפורש בסי' קט"ו ס"ז והביאו הש"ך שם וכמש"ל ובתומים שם סקכ"ד כתב דשבועת היסת ליכא בדבר שעיקר תביעה הוא דבר איסור וכ"כ בפסקי מהרא"י סי' ל"ז שממנו מקור הדין שברמ"א ואף שברמב"ם ובאהע"ז סי' קנ"ד סט"ו איתא שמשביעין היסת שם לאו דוקא היסת דהא היא מוציאה ממנו כתובתה או שמחויב לדור עמה ולקיים שעבודו לה כחובת בעל לאשתו ע"ש. אכן נראה שזה רק כשתובע דבר איסור כגון שטוען שזינתה ואסור לו לדור עמה וממילא אבדה כתובתה וכדומה. אבל באומר קדשתיך אין תביעתו לאסרה על כל העולם רק תובעה שתמלא לו חובתה כאשה לבעלה וכן באומרת קדשתני וא"כ הוי עיקר התביעה ממון ובזה כ"ע מודו' שמשביעין היסת ודמי להא דאיתא בכתובות (דף ל"ג ע"א) דחזינן אם עיקר התביעה הוא ממון או קנס ע"ש ובשבועות (דף ל"ח ע"ב) בזה. ומ"ש בתה"ד שם מפרש דקדושין כבר ישבנו למעלה. ולזה נלע"ד עיקר דבנ"ד יש להשביעה וכנ"ל וע' ח"ס חאה"ע ח"ב סי' ק"ו שנראה בדעתו כן ויש לדון בדבריו שם ואקצר

ונראה שב"ד יגידו לה שאם אמת הדבר שבקשה את הרופא שיגיד כן אזי היא א"א ואם תנשא לאחר יהיו בניה ממזרים ואין שייך בנ"ד לומר דמדלא חקר היטב על הדבר מוכח שנתרצה לגרשה בכל אופן וכעין פירש"י בגיטין (דף מ"ו ע"א) דבנ"ד לא היה לו להעלות על הדעת שתשחד את הרופאים וכעין מ"ש בחיבורי שם ע"ש. אח"כ הגיעני מכתב מהה"ג המו"צ בעירו שהמגרש אמר לפניו אחר הגט כשנשמע הקול שעשתה ערמה בגט זה שגירשה ברצון ואיננו מתחרט כלל על הגט כי גם בלעדי זה היה חפץ מכבר לגרשה ורק אח"כ חזר בו ואומר שלא היה מגרשה מרצונו ואפשר שהסיתו אותו שיאמר כן כדי להוציא ממנה כסף. ונראה דלפ"ז יש מקום לומר שהגט כשר דבעינן דווקא שיאמר אילו הייתי יודע שאין זה סכנה לא הייתי מגרשה וכעין הא דאיתא בגיטין (דף מ"ו) ונדה (דף י"ב) ואף דאמרינן ביבמות (דף ס"ה) אי איהו שתיק אנן מי שתקינן היינו רק התם דאיירי שגירשה בשביל שכבר נישאת לשנים ולא היו לה בנים ושם ע"כ איירי שהגיד בפירוש שמגרשה בשביל זה או שב"ד הורו לו שמחוייב לגרשה אבל בנ"ד לא היה מוכרח לגרשה רק יכול לפרוש ממנה ועוד דהרי כתב הרב המו"צ הנ"ל ששאלו למה לא ימתין חצי שנה אולי תתרפא והשיב כי נודע לו אחר נישואיהם שהיתה חולה מכבר ובאשר כבר נשאה הוכרח לסבול וזה כשלשה חדשים שנחגבר החולי ואינה יכולה לאכול שום דבר וגם כחצי שנה שאינה יכולה לטהר לבעלה ע"כ הוא רוצה לגרשה הרי שגם בשעת הגט גילה דעתו שאף אם לא היה סכנה בזה היה ג"כ מגרשה ומ"מ אם כשנודע לו שאין בזה סכנה היה תיכף מערער על הגט יש לחוש ולפסול הגט וכמ"ש התו' ביבמות (דף פ"ה) ד"ה אי גבי מוציא משום ש"ר ונדר ושאין לה וסת דבעינן שיאמר שאילו היה יודע שהש"ר שקר או שהנדר יכולים להפר או שאפשר שתתרפא ויהי לה וסת לא היה מגרשה ע"ש כן נלע"ד לפום רהיטא. ולמעשה אחרי שכתב לי הרב שגם הגאבד"ק סאכטשאב נ"י כתב לאסור לזה לא יתירוה עד שיסכים גם הגאון הנ"ל. וזה שייך רק אם מה שאמר הבעל שאינו חוזר בו ממה שגירשה היה לפני שני עדים. אבל אם היה זה לפני המו"צ לבדו לא מהני כיון שעתה אומר שחוזר בו והמו"צ הוי רק ע"א. והנה אח"כ כתב הרב השואל שהעידו עדים שהגט היה בשביל שאמר הרופא שהוא סכנה להם. ולא נתבאר אם העידו ג"כ שבקשה את הרופא שיאמר כן שזה העיקר בנ"ד וההכרח לקצר. והנה כת"ר כתב כעת שאפשר שהזוג יעשו שלום ביניהם. ולפמש"ל שיש מקום להכשיר הגט אם יש עדים שאמר כנ"ל לפני הרב המו"צ יצטרכו קדושין וחופה מחדש: סימן רב

ע"ד השידוך שמציעים לאחד עבור בתו שיש איזה דמיון בשמותיהם שם אבי המדוברת זאב דוד ושם המדובר ישראל זאב ובפי כל נקרא ישראל רק אמו קוראתו ישראל זאב שם אם המדוברת חנה ובפי כל חנטשא ושם המדוברת רחל ובפי כל רחטשא ושם אם המדובר חנה רחל ושפיר חזי מעכ"ת דברי הנו"ב מ"ת סי' ע"ט וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה בש"ס מצינו בכמה דוכתי שלא הקפידו על השמות בשידוכין וע' סוטה (דף י' ע"ב) שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי וכבר הרגיש בזה בסה"ד אות שין ע"ש ולפמ"ש הנו"ב שם שצוואת רי"ח בזה היתה רק לזרעו א"ש.