דברי מלכיאל ה קנג

שבעולם. ושוב לא יוכלו לבוא לידי מכשול כי אף אם יכתוב שם אחד בשינוי לא יוכל לפסול הגט כי יאמרו שאפשר יש לו שם זה באיזה מקום

ולכאורה קשה ע"ז ממ"ש התו' (בדף ל"ד ע"ב) ד"ה וכל בשם ר"ת שאין לכתוב בכל גט וכל שום וחניכא דזמנין שאין לו רק שם אחד ויוציא לעז שהגט נכתב לשם איש אחר. ולפמש"ל קשה דהא אפשר שיש לו עוד שם באיזה מקום רחוק שאין ידוע לנו ודוחק לומר דאיירי כשהאיש הזה לא יצא מעירו כל ימיו דזה מילתא דלא שכיחא. ונראה לדעת ר"ת שאין לכתוב בגט רק שמות שבמקום כתיבה ובמקום נתינה ולא מה שיש לו שמות במקומות אחרים וכפשטות לשון הש"ס שם וכ"נ בתו' שם. ולזה כשיראו שאין לו במקום זה שם אחר יסברו שנכתב בעד אחר. אבל לדידן דקיי"ל כהירושלמי פ"ד דגיטין שצריך לכתוב אף שמות שיש לו במקומות אחרים פשוט שאין בזה לעז וע' בחי' הרשב"א שם שכ"כ להלכה ולפ"ז מיושב קושיית ר"ת על הסוברים שיכתבו סתם וכל שום משום דאינהו ס"ל שצריך לכתוב כל שמות שיש לו בעולם. ואף דקיי"ל לדינא דבשם האיש והאשה פוסל שינוי בשם הקודש או בכינוי. היינו בשביל שהמגרש יודע בעצמו שאין לו שם זה וכן לאשתו. וא"כ כשצוה לכתוב שם זה הרי נכתב שלא לשמו דהרי רצה לשחק בהסופר. וכן אם צוה להסופר לכתוב גט לאשתו והסופר טעה בשמו. י"ל ג"כ שבטלה שליחותו שהרי שינה בשליחותו שצוהו לכתוב עבורו וכתב שם אחר. אבל בשם אביה מתגרשת בנ"ד שהמגרש טעה בשמו וצוה לכתוב מרדכי הרי לא שינה הסופר ממה שנצטוה מהמגרש ולא בטלה שליחותו, וגם הרי כתב הגט לשמו ולשם אשתו המתגרשת ואין בזה שום חשש. ורק אם אביה קיים יש לחוש ללעז שהאב יפרסם בעצמו שאין לו שם זה בשום מקום ויהי לעז על הגט. אבל ז"א דהא אצלינו קורעים הגט אחר הנתינה ושוב לא יראנו שום אדם ולא יהי לעז והאנשים שקראוהו קודם הנתינה יסברו שיש לאביה שם זה באיזה מקום. ולחוש שאביה קראו קודם הנתינה והגיד להם שאין לו שם זה הוא דבר רחוק. ואם כבר מת אביה שוב אין שום חשש בזה. וגם כי באמת מי יוכל לומר ברי שלא היה לו שם זה בשום מקום

עכ"פ לדינא י"ל שאם נכתב שם הקודש של אבי האשה בטעות אין לפסול הגט בשביל זה. וכ"כ בשו"ת חמדת שלמה סי' ע"ב וע' בשו"ת שואל ומשיב מ"ק ח"א סי' ס"ו וסי' פ"ה ושו"ת מים חיים סי' מ"ד וע' ט"ג שא"א ס"ק ל"ו. וז"ב כיון שהגט נכתב בפירוש לשם אשתו זאת וכמ"ש כמה אחרונים שזה מיקרי לשמה. ובפרט אצלינו שאין נושאים שתי נשים ואין לחוש שמא יש לו אשה אחרת ששם אביה כמו שנכתב בגט זה ולאשה זו כיון לגרשה. וגם יש לצרף מה שמחקו אח"כ את שם הקודש וחזר ונתנו לה. דנהי שלכתיבת הגט בעינן שיהא בצווי הבעל. מ"מ בנ"ד שלא הוצרך לכתוב מאומה רק למחוק ולקיים את המחק בזה א"צ שליחות הבעל דזה הוי רק כהסרת דבר המונע ומזיק לגירושין. ואף בתיקון איזה דבר בגוף הגט כתבו כמה פוסקים שיכול אחר לתקן וליתן הגט עוד הפעם. רק שבזה יש לפקפק דכיון שכבר נתן השליח את הגט כבר נגמרה שליחותו ולא מהני מה שתתננו לו בחזרה והוא יחזור ויתן לה וע' חיבורי ח"א ס"ס פ"ז מ"ש בזה ועכ"פ בנ"ד הוי זה צירוף גדול להקל

ולכאורה יש להעיר בזה דהנה שם מאניא או מאנוש שהוא בקמץ תחת המם הוא כינוי למרדכי כידוע וכמ"ש בט"ג שא"מ ומניא וכדומה בפתח תחת המם הוא כינוי למנחם וכמ"ש בט"ג שם. וא"כ בזה שנכתב בגט שם הקודש שלו מרדכי יסברו ששם מני הכתוב בגט הוא בקמץ תחת המם והוי זה שינוי השם גמור כי בנ"ד נקרא בפתח. אכן בט"ג שא"מ סקי"ג כתב ששם מניא בפתח תחת המם הוא כינוי גם לשם מרדכי וא"כ אין חשש בזה ועוד דהא אחר קמץ כותבים אלף משא"כ בפתח וכמ"ש הט"ג שם סק"ג ועוד בכמה דוכתי וא"כ מוכח בנ"ד שיש לקראו בפתח שהרי לא נכתב אלף אחר המם. ומה שלא כתבו בגט אלף אחר היוד בשם מני אף דמדינא צריך לכתוב באלף כמבואר בט"ג ושאר אחרונים. מ"מ בדיעבד אין לפסול הגט בשביל זה ע' בט"ג שם סק"ג. עכ"פ בנ"ד נלע"ד להתירה לינשא לשוק אם לא יהי בנקל להשיג חליצה מאחי בעלה. או שהיבם עדיין קטן וצריך להמתין עליו איזה משך

אכן אם אחי בעלה מוכן לתת לה חליצה בלי שום דיחוי ורצי כסף אזי נכון שתחלוץ כי זה הוי כלכתחילה. וכן מוכח בפסחים (דף ס"ט) דכל היכא שיכול לתקן הדבר ואינו מתקן דינו כלכתחילה דאיתא שם שאם יכול לטבל ולהביא פסח ולא טבל חייב כרת. הרי מבואר אשר מה שלא עשה תיקון שיוכל לעשות הפסח מיקרי כאלו במזיד לא הביא פסח. וה"ה בנ"ד כשלא תחלוץ אף שאחיו מוכן לחלוץ הוי כלכתחילה. וע' חיבורי ח"ד ס"ס קל"ב שכתבתי ג"כ שנכון להחמיר לכתחילה היכא שתקן אחר את הגט ועי' ח"א סי' פ"ז וח"ג סי' קכ"ב בזה. ומה שהמשודך אומר שאם תחלוץ לא ישאנה לפי שנמנעים מלישא חלוצה הנה אם רוצה הלה לשמוע דברי חכמים יוכלו להסביר לו אשר בנ"ד שהחליצה הוי רק כדי לצאת ידי כל הדעות לא מיקריא חלוצה גמורה ולא יחוש כלל לקחתה ואדרבא דטבא ליה עבדו ליה שלא יהי שום חשש בנשואיו: סימן ר. כבוד הרב הגדול וכו' מו"ה מנחם מענדיל נ"י מו"צ בווישקאווא

ע"ד שהגיע גט מאמעריקא וכתב בהרשאה שעושה לשליח שני את שמש של ב"ד דמתא פולטוסק ולא נזכר שם שליח השני ולא שם אביו וחפץ לדעת דעתי אם ימסרו הגט להאשה והוא מקום עיגון

נראה פשוט דלא גרע מהא דתנן בגיטין (דף ס"ו) דאף אם אמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי יכתבו ויתנו הרי שא"צ שיזכיר שם השליח ושיכיר אותו ולזה אם יש בפולטוסק איש שנתקבל לשמש בב"ד דשם יוכל הוא למסור הגט להאשה אם רק אין בו דברים הפוסלים משליחות ע"פ ד"ת. ואף אם אין שם ב"ד של שלשה רק רב אחד י"ל דמ"מ הוי שליח ואף דב"ד בלשון חכמים הוא ב"ד של שלשה ועכ"פ של שנים כדאיתא בסנהדרין (דף ל' ע"א) וע' ח"מ סי' ל"ט סי"ב. מ"מ הרי בשטרות קיי"ל שהולכים אחר לשון בנ"א ובנ"א מורגלים לקרוא ב"ד וכן להשמש שליח ב"ד אף שאין שם רק דיין אחד והטעם דכיון שקבלוהו עליהם דינו כב"ד שלם. ועוד דהא השמש נמנה לשליח ב"ד אף כשיהיו ג' דיינים ורק שלע"ע אין שם רק אחד בכ"ז יש עליו שם שליח ב"ד דהא אף כשיהיו שם ב"ד של ג' יהי הוא שלוחם. וכעין זה איתא בכתובות (דף י' ע"ב) שיש שנקרא על שם העתיד והכא עדיפא כי כשנתמנה לשב"ד נתמנה ע"ד כן ואקצר כי העיקר דגם בדיין קבוע אחד מיקרי שב"ד וכמש"ל. ואם נתמנה השב"ד אחר שנעשתה ההרשאה שם אזי יש לדון בזה וכן אם יש בעיר ההיא שני שמשים וב"ד שולחים לפעמים את האחד ולפעמים את השני אזי יש לדון ג"כ בזה ולא אאריך כיון שלא נזכר מזה בשאלה ואף אם יש שנים והאחד משתמשים בו ע"פ רוב והוא קבוע יותר מהשני בודאי שזה מיקרי שליח ב"ד דבכל כה"ג אזלינן בתר רובא כדקיי"ל בנדרים שהולכים אחר לשון בנ"א ואזלינן בתר רובא וכן בח"מ סי' ס"א קיי"ל דבשטרות הולכים אחר לשון בנ"א. ובנ"ד י"ל ג"כ דכיון שכתב שמש של ב"ד משמע המיוחד ביותר מדלא כתב שמש ב"ד. וכעין זה בארתי מה שמברכים בחנוכה להדליק נר של חנוכה ולא נר חנוכה