דברי מלכיאל ה קנב

אף לחומרא וכ"ש להקל. מ"מ הרי יש כאן כמה ספיקות. שמא אינה אשתו. ואף אם היא אשתו שמא אין לו אחים. ואף אם יש לו אח שמא יש לו בן ורוב נשים מתעברות ויולדות. ולזה נראה פשוט שיש להתירה לשוק אחר שתמתין צ' יום. אח"כ הגיעני מכתב מהה"ג הנ"ל שהעידו עדים שהיה דר עמה בלא חופה וקדושין וכששאלוהו ע"ז השיב שאין חשוב אצלו דת ישראל בדבר הזה. וא"כ פשוט שמותרת לשוק דבכה"ג ודאי שלא הוחזקה לאשתו ע"י שדר עמה יחד כיון שדר עמה גם בלא קדושין כאיש ואשה ואין לחוש שמא בתוך זמן זה קידשה דבזה נאמנת על עצמה כיון שאין כאן חזקה כנגדה: סימן קצח. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה שמואל ישראל הכהן נ"י אבד"ק קאלנא

ע"ד מי ששמו פינחס נתן ובפי כל נקרא נאתקא ונסתפק מעכ"ת אם לכתוב בגט נאסקא בסמך או בתיו והאריך בדברי חכמה. הנה בט"ג שנ"ב סק"י כתב דבת שבע שנקראת בתיא צריך לכתוב בתיו כיון שהוא קיצור השם מבת שבע ואין לנו לחוש שיקראו התיו בדגש ומזה נלמוד בקו"ח לנ"ד כי שם נאתקא הכל יודעים שהוא שם געגועים מנתן וכשקוראים התיו בדגש אזי כותבים בטית נאטקע. ע' חיבורי ח"ג סי' קי"א בזה. ואף שמצינו בשנ"ס בשם סאייה שכותבים בסמך אף שעיקר שמה שרה ע"ש ובשנ"ש בזה

הנה כבר נתקשו בזה האחרונים והט"ג כתב שם לפי שיש תיבת שאיה שביאורו שממה יש לחוש שיאמרו שהכוונה לזה בשין ימנית. ובאמת הוא דוחק גדול דכיון שיכתבו שרה המכונה שאיה יבינו הכל שהוא בשין שמאלית. ונלע"ד טעם הדבר דהנה מצינו שמי שנקרא ישעיה נקרא בפי כל שעיה כמבואר בשא"י ושא"ש וע"ש בט"ג. והנה ידוע שיש כמה שמות נשים שמקורם משמות אנשים לפי שרוצים לעשות זכר לשם המת כשנולדה בת במשפחתו. ולזה יש לחוש שיסברו שנקראת בשין ימנית ומקורו משם שעיה שהוא שם איש רק שינוי קצת לקראה בקמץ כדי שלא יהא כשם איש ממש. ולזה הנהיגו הפוסקים לכתבו בסמך כדי שלא יקראוהו בשין ימנית כנ"ל, ואפשר לומר שבאמת נצמח שם סאייה משם שעיה וכמש"ל ורק שינו לקראו בשין שמאלית כדי שיהא ניכר שהוא שם אשה. וכעין זה כתב הט"ג בשנ"ה סקי"ח בשם העסא שמקורו משם איש שהיה נקרא הירש או העשל. וכדי שיהא ניכר שהוא שם אשה קראוהו העסא בסמך. וה"ה בנ"ד. וממילא אף שעיקר שמה הוא שרה מ"מ כותבים סאייה בסמך כדי שלא לשנות כתיבת שם זה. כי כשיכתבו לפעמים בסמך ולפעמים בשין יסברו שהוא שין ימנית. ובזה מיושב מה שכותבים בשם סאייה הא לבסוף שנתקשו האחרונים דכיון שאין בשם זה שום אות משם הקודש שרה הו"ל למיכתב אלף לבסוף. אבל לפמש"ל א"ש דבאמת מקורו משם שעיה ושפיר יש בזה הברת היוד מעיקר השם וכיון שנתקבל לכתוב שם זה בהא שוב לא שינו אף כשעיקר שמה הוא שרה כיון דגם בשם שרה יש הא לבסוף. ועכ"פ בנ"ד נראה שאין לכתוב נאסקא בסמך כיון שעיקר שמו הוא נתן בתיו וכמש"ל שאין כאן מקום לטעות. ואחר הנון יש לכתוב אלף כמ"ש האחרונים בשם שארקה וראחצא וכמ"ש בחיבורי ח"ג סי' קי"א בשם נאטקא ובסופו יש לכתוב אלף כמ"ש בחיבורי שם דהעיקר שאם אין הא בשם הקודש יש לכתוב בשם געגועים שלו אלף לבסוף. ואף שכתבו הפוסקים דהיכא שיש ספק אם לכתוב הא או אלף יכתבו הא. נראה דכ"ז היכי שאין שינוי גמור בשמו הקודש וכמו רבה ורבא משם רב או רבי אב כמ"ש בחיבורי שם, אבל בנ"ד שהושמט הנון האחרון והוסיפו הברת קא נראה ברור שצריך לכתוב אלף בסוף

וע"ד האשה ששמה חיה שרה ונסתפק מעכ"ת אם לכתוב חיה או חיי כדכתיב בקרא. נראה פשוט שיש לכתוב חיה שזהו שם המצוי וגם כי במבטא אין מורגש הצירה עם היוד השני ומורגש רק יוד אחד עם הא או אלף לבסוף ולזה פשוט לכתוב חיה וכת"ר הביא בשם ס' ערוך השלחן שדעתו לכתוב בזה שני גיטין. והנה אין ספר זה ת"י ולדעתי חלילה לעשות כן כי בכתיבת ב' גיטין יש כמה פקפוקים כמ"ש בג"פ באורך וגם דהוי כחוכא ואיטלולא והעיקר כמש"ל: סימן קצט. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה יהודה ארי' נ"י מו"צ בלומבלא

ע"ד אחד שהלך למלחמה ומחשש עיגון אשתו שלח גט לאשתו ע"י שליח ושם אבי האשה הוא מניא בפתח על המם והוא חשב ששמו הקודש הוא מרדכי ולזה נכתב בגט מרדכי מני דמתקרא מני ובאמת לא נקרא מעולם בשם מרדכי. ובהגיע הגט לפני כת"ר צוה להשליח שימסרנו להאשה ואח"כ לקחו ומחקו את תיבות מרדכי מני דמתקרי וכתב קיום בגט על מחק זה וחזר השליח ומסרו לה וציוה לה שלא תנשא עד כלות המלחמה כי אולי יבוא לביתו ולא יצטרכו לדון על הגט. והנה האיש מת שם והאשה חשבה שמותרת לשוק והתקשרה בשידוכין וכשנודע לכת"ר צוה עליה שלא תנשא באשר אין לו בנים ואם הגט פסול הרי היא זקוקה ליבם והאיש שנתקשר בשידוכין רוצה לנתק קשר השידוכין בשביל זה וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה ובאשר בפרוס הפסח טרדותי עצומות נוסף על טרדותי התדירות וחלישות כחי לזה אשיבנו בקוצר

הנה ידוע מחלוקת האחרונים בשינה שם אבי האשה שהעה"ג סי' נ"ה מיקל בשעה"ד ועוד איזה אחרונים ורוב האחרונים מחמירים בזה ואף שיש לדון שהדין עם העה"ג בכ"ז קשה להקל נגד דעת רוב האחרונים ולזה אקצר בזה. אכן בנ"ד י"ל דכיון שעיקר שמו נכתב בגט רק ששם הקודש נכתב מה שאינו נקרא והוא שם הלידה והעריסה ובזה י"ל שאין חשש דהא הטעם שכותבים כל שם שיש לו הוא משום חשש לעז כדאיתא בגיטין (דף ל"ד ע"ב) ובנ"ד אין שייך זה די"ל שנקרא כן באיזה מקום ולזה נכתב כן בגט כי מי יוכל לדעת אם אין לו שם זה באיזה מקום ודווקא כשלא יכתבו שם אחד שיש לו באיזה מקום יש חשש לעז כשיראו שלא נכתב שם זה כי יחשבו שהוא איש אחר. וכן פירש"י בגיטין (דף ל"ד ע"ב). ועפ"ז יש לישב מה שקשה לי שם דתנן בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם. ופירש"י שאם היו לו שני שמות בשני מקומות היו כותבים רק שמו שבמקום כתיבה והיו מוציאים לעז במקום השני שלא גירשה בעלה כי אין זה שמו לזה תיקן ר"ג שיכתבו שני השמות. וכ"נ בש"ס שם שזוהי תקנת ר"ג ע"ש. וקשה דלשון המשנה משמע שהיו משנים שמותיהם לגמרי ולפירש"י אין זה שינוי רק שהשמיטו שם שהיה לו במקום אחר וכן בגיטין (דף ע"ט) דקתני שינה שמו ושמה פי' הרמב"ם שהכוונה בשינוי גמור וע"ש בתוי"ט מ"ש בזה. אבל לפמש"ל א"ש שע"י שנהגו שלא לכתוב כל שמות שיש לו היה משנה שמו ושמה באמתלא שיש מקום שנקראים בשמות הללו ולא הוי שינוי גמור רק שהשמיט מלכתוב השם שנקרא בו במקום זה ואח"כ היה מוציא לעז על הגט שאינו נקרא כן בשום מקום. ולזה תיקן ר"ג שיכתבו כל שם שיש לו בכל מקומות